מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

ביקורת נוער ופסקי דין בענייני נוער

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

תיקון 113 לחוק העונשין מגדיר את שלבי גזירת העונש על ידי בית המשפט, כפי שצוין בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13) אשר אוזכר בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"פ (ארצי) 32385-05-14 שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל (13.8.15) (להלן – עניין שמש חי) כדלקמן: "בשלב הראשון - המקדמי, נידרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות ארוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר בארוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מיתחם ענישה לארוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו ארוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל ארוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל ארוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מיתחם ענישה ראוי בהיתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהיתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במיתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מיתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)". לאור האמור בהתאם להוראות החוק ובשים לב לכך שהנאשמים הורשעו במספר עבירות יש לקבוע במסגרת השלב הראשון האם מדובר ב-"ארוע אחד" או ב-"כמה אירועים" (סעיף 40 י"ג לחוק העונשין).
המבחן שאומץ בהקשר זה, כמצוין בעיניין שמש חי, הוא מבחן "הקשר ההדוק" (ר' עניין שמש חי המפנה לדעת הרוב ב-ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14); להלן - עניין ג'אבר), לפיו "כ"ארוע אחד" תחשבנה מספר עבירות שיש ביניהן "קשר הדוק". כך למשל נפסק בעיניין שמש חי כי יש לראות בנסיבות שבהן דובר ב – 12 עובדים שהועסקו יחד בחברה, והעבירות שבוצעו כלפיהם (של אי העמדת מגורים הולמים ואי עריכת חוזים בכתב) התגלו במועד אחד ובביקורת אחת שערכה המדינה ושעה שכל העובדים שוכנו באותו אולם במפעל ובאותם תנאים ירודים כ- "ארוע אחד". משמע – כמצב דברים אשר לגביו נקבע כי "אין הצדקה לבצע הפרדה מלאכותית ולהגדיר עבור כל אחת מהעברות כלפי כל אחד מהעובדים מיתחם ענישה נפרד, אלא לקבוע מיתחם אחד בגין שתי העבירות כלפי כל העובדים". כך שם וכך גם בעיניינו, שעה שעולה כי מדובר במספר עבירות שבוצעו בטווח זמן קצר המתייחסות לאותם נערים ומשאלה התגלו במסגרת אותה ביקורת הרי שאין מקום לראות בכל אחת מן העבירות, ביחס לכל אחד מן העובדים וביחס לכל מועד עבירה נפרדת.
...
תיקון 113 לחוק העונשין מגדיר את שלבי גזירת העונש על ידי בית המשפט, כפי שצוין בע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13) אשר אוזכר בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"פ (ארצי) 32385-05-14 שמש חי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל (13.8.15) (להלן – עניין שמש חי) כדלקמן: "בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)". לאור האמור בהתאם להוראות החוק ובשים לב לכך שהנאשמים הורשעו במספר עבירות יש לקבוע במסגרת השלב הראשון האם מדובר ב-"אירוע אחד" או ב-"כמה אירועים" (סעיף 40 י"ג לחוק העונשין).
לאור כל האמור, מצאתי להטיל על הנאשמת קנס על פי הרף הנמוך במתחם הענישה שפורט לעיל.
בהתאם לכך אני גוזרת על הנאשמת קנסות בשיעורים הבאים: קנס בסך 17,400 ₪ בגין עבירה על חוק עבודת נוער.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2016 באזורי לעבודה באר שבע נפסק כדקלמן:

במהלך 8 החודשים הקרובים, על הנאשם לשאת בתשלום בגובה 1,900 ₪ לחודש, מתוכו 1,200 בהתאם לפסק דין ו-700 לתיק פשיטת הרגל.
הוא הדין באשר לעבירות על חוק עבודת הנוער - האישום השני עניינו בהעסקת נערה מעבר לשעות העבודה המותרות, בשתי הזדמנויות.
שוכנעתי כי נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, בהן ניתן כנגד הנאשם צו כנוס נכסים וכאשר כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר הבקורת שנערכה והנאשם אינו מיוצג, שקולי שקום הנאשם מטים את הכף לחרוג ממיתחם הענישה שנקבע לגבי עבירת חוק הגנת השכר ועבירת חוק שכר מינימום.
...
אציין שבהתחשב במידת הפגיעה בערך המוגן, כפי שפורטה לעיל, לא ראיתי הצדקה לקבוע רף תחתון נמוך מגובה הקנס מנהלי ובמקביל לא שוכנעתי שיש להגדיל את הרף התחתון באופן שיחושב לפי כפל הקנס המנהלי וזאת, בין היתר, לאור מצבו הכלכלי של הנאשם.
שוכנעתי כי נסיבותיו המיוחדות של תיק זה, בהן ניתן כנגד הנאשם צו כינוס נכסים וכאשר כתב האישום הוגש כשלוש שנים לאחר הביקורת שנערכה והנאשם אינו מיוצג, שיקולי שיקום הנאשם מטים את הכף לחרוג ממתחם הענישה שנקבע לגבי עבירת חוק הגנת השכר ועבירת חוק שכר מינימום.
לפיכך, הנני קובעת כי בעבירות על חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום תכלית הענישה תוגשם אף בהטלת קנס שיהיה בגובה הרף התחתון של מתחם הענישה, ובעבירה של חוק עבודת הנוער תכלית הענישה תוגשם בקנס שיהיה ברף התחתון של מתחם הענישה.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

המסקנה הנובעת מן האמור היא זו: "חובת השויון שבדרך כלל רואים אותה כמיקשה אחת, היא בעצם חובה כפולה. כדי לצאת ידי חובה צריך, ראשית, להחליט מהי קבוצת השויון. החלטה זו ניתנת לבקורת שיפוטית כמו כל החלטה מינהלית: אפשר לפסול אותה אם היא מבוססת על שיקולים זרים, לוקה בחוסר סבירות, וכיוצא באלה. שנית, לאחר שקבוצת השויון נקבעה, חובה היא להחליט באופן שוויוני בתוך קבוצה זאת. גם החלטה זאת, כמובן, ניתנת לבקורת שיפוטית; אפשר לפסול אותה אם היא מפלה על יסוד שיקולים זרים, וכיוצא בכך." (בג"ץ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות [פורסם בנבו] 31.8.97)).
כך, למשל, בדוגמה שהובאה בפסק הדין בעיניין תיאטרון ארצי לנוער הנ"ל, ציין כב' השופט זמיר כי במקרה של הסדר אשר מעניק סובסידיה ליצואנים שהחלו לייצא לפני שנת 1995 קבוצת השויון היא אותם יצואנים "ותיקים", כאשר על בית המשפט לשאול את עצמו, במסגרת השלב הראשון של בחינת טענת האפליה, האם יש הצדקה להחיל נורמה מיוחדת דוקא על קבוצה זו. במקרה שלפנינו ההסדר שמבקשים להחיל על קבוצת השויון הוא שיטת הבדיקה שנבחרה לאחר שהתברר כי בבחינה ארעו תקלות קשות.
קביעת הגדרה שכזו איננה משימה פשוטה; האם נבחן מעמיק הוא זה שענה על לפחות אחת מהשאלות בצורה מעמיקה? או שמא נבחן מעמיק הוא זה שממוצע הציון של שלוש התשובות הטובות ביותר שלו גבוה משל אחרים? כפי שיוסבר בהמשך פסק הדין, הקושי בהגדרת קבוצת הנבחנים המעמיקים גם גרם לכך שהשיטה שנבחרה מוציאה מגדר קבוצת הנבחנים המעמיקים נבחנים שבעליל אינם פחות מעמיקים מאלו שעברו את הבחינה.
...
אחר הדברים האלה, הוגשה העתירה שלפניי, אשר גם בגדרה לא הציעו העותרים שיטת בדיקה חלופית שתהיה מקובלת עליהם, אלא הסתפקו בבקשה להורות ששיטת הבדיקה שתיבחר תהיה שוויונית.
על כן, אין מנוס מביטול החלטת המשיבה.
אשר על כן העתירה מתקבלת במובן זה שהחלטת המשיבה מבוטלת כאמור לעיל.
המשיבה תשלם לעותרים את אגרת המשפט וכן תישא המשיבה בשכר טרחת עורכי דינם של העותרים בסכום של 20,000 ₪.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

כפי שציינתי בפרשה שבה התעוררה הדילמה הזו בחריפות, בנוגע לבקורת השיפוטית על הליכי החקיקה, בהיעדר חוק-יסוד המסדיר הליכים אלו: "ביקורת שיפוטית על הליך החקיקה איננה עניין של מה בכך. הקושי הטמון בבקורת מעין זו גובר לנוכח העובדה שאין בנמצא מיסמך המעגן חובות קונקרטיות של הרשות המחוקקת ביחס להליך החקיקה, זולת הוראותיו הפרוצדוראליות והבסיסיות של תקנון הכנסת. אין מדובר בסוגיה פעוטה, לא בעיניין זניח, אלא בהיבטים הנוגעים לליבּת העשייה של בית המחוקקים. במצב דברים זה, לא יתכן שדוקא העידר הסדרה יוביל לכך שהנושא יחמוק מביקורת. אין לאפשר למחדל, להפוך למפלט ולמקלט. לא תהא כּהנת כפונדקית? אם על החלטות המוסדרות ומעוגנות בתקנון הכנסת תתקיים ביקורת שיפוטית, כלום לא יהא כך ביחס לליבת האופן שבה מחוקקת הכנסת את חוקיה?" (עניין קוונטינסקי, פסקה 55 לפסק-דיני).
רבות דובר על נוסחת-השויון הזו, ואין כאן מקום להאריך; נסתפק איפוא בעיקר (להרחבה ראו: אריאל בנדור "שויון ושיקול דעת שילטוני – על שויון חוקתי ושויון מנהלי" ספר שמגר – מאמרים חלק א 287 (2003) (להלן: בנדור); ברק-ארז, בעמ' 684; אורית קמיר "מדוע עדיף (שויון) כבוד האדם על שויון החרות? משמעויותיה החברתיות של הבחירה הישראלית בכבוד האדם הסגולי כערך יסוד" המשפט יג 263 (2008); בג"ץ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות‏, פ"ד נא(4) 259, 279 (1997) (להלן: עניין תיאטרון ארצי לנוער); פסק דינו של הנשיא א' ברק בעיניין ק.א.ל; דנג"ץ רקנט, שם; עע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עריית ירושלים, פ"ד סד(2) 1, 41 (2010) (להלן: עניין הבית הפתוח); עע"ם 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, פסקה 7 וההפניות שם (30.11.2011)).
כך למשל, אם ירצה המחוקק לתת הטבת מס בשיעור שונה ליצרני מרגרינה וליצרני חמאה, או אם תרצה הרשות לערוך הבחנה בין סוגי עסקים לצורך חיוב בארנונה, הרי שהבחנות אלה – שיש אשר יצדדו בהן ויש שיחלקו עליהן במישור של ראציונליות ההבחנה – לא יעלו כדי פגיעה בשויון החוקתי, גם בקרב החולקים (כך נקבע עוד לפני שניתן פסק הדין בעיניין חוק טל, למשל בבג"ץ 4806/94 ד.ש.א איכות הסביבה בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד נב(2) 193, 205 (1998), וכך גם לאחריו.
...
כשלעצמי, סבורני כי עיון מדוקדק בלשון התיקון מאפשר להעניק מענה פשוט יחסית לקשיים אלה – ולקבוע כי המחוקק מעולם לא העניק לפקידי המוסד לביטוח לאומי שיקול דעת כלשהו בנוגע לקביעת המניע לביצוע העבירה, או זיקתה לפעילות טרור.
לו תישמע דעתי, נדחה, אפוא, את העתירה – בכפוף להבהרה האמורה לגבי הצורך בהכרעה שיפוטית, ושיפוטית בלבד, בשאלות המניע והזיקה.
זאת, כנגד דעתם החולקת של השופט נ' הנדל, השופט י' עמית, השופט נ' סולברג והשופט ד' מינץ, שלדעתם דינה של העתירה – להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בתוך כך, נקבע כי על המערער חלה חובת הסימון והשילוט כפי שהייתה קבועה בתקנות בנוסח הקודם שלהן, כי שליטה ופקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין, כי בבריכה בה דובר אנשים רבים - מבוגרים וצעירים - נהגו לקפוץ קפיצות ראש מהמקום שבו קפץ הנער שניפגע וכי המערער הפר את חובת הזהירות שבה חב כלפי הנער, משלא נקט אמצעי זהירות סבירים (של סימון ושילוט) כדי למנוע סיכון זה. הפרת חובת הזהירות היא שגרמה במקרה דנן לנזק, שכן סביר להניח כי שלוט וסימון הולמים היו מסבים את תשומת לב המתרחצים לסיכון שבקפיצות הראש מהמקום שממנו קפץ הנער ואנשים רבים היו נמנעים מקפיצה באיזור האסור, ובכללם הנער.
בפס"ד בעיניין וקנין, נקבע כי המבחן בעיניין זה הוא מבחנו של "הנער הסביר", ונקבע שם כי נער רגיל בגילו של המערער שם, בן 15, בעל תבונה וידע רגילים, היה חש בסכנה הטמונה בקפיצת ראש למים רדודים, תוך הקדמת ריצה לקפיצה.
התובעים טוענים כי הילכת אקסלרד התייחסה לתובע אשר היה בן 17 במועד פסק הדין והנתונים שלגביו דומים עד מאד לנתונים לגבי התובע, כך שהסכום המינימאלי לפסיקת הפצוי בפריט זה צריך להיות בהתאם להילכת אקסלרד אשר עומדת כיום על סך של 16,500 ₪ לכל הפחות, וכי יש לסטות מעלה מעט מהילכת אקסלרד בשל המשקל העודף של התובע.
...
במחלוקת זו, מסקנתי כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה הרובץ על שכמם ושוכנעתי כי הפגיעה התרחשה כפי שטוענים התובעים, משמע, מהפגיעה של התובע בקרקעית הבריכה.
סיכום הנזקים והחלוקה בין הנתבעים - לאור כל האמור מעלה במצטבר, יש לקבל את התביעות של התובעים, של המל"ל ושל מכבי, ויש לדחות את הודעות ששלח המלון כלפי הצדדים השלישיים, כדלקמן: (א) הנתבעים ישלמו כולם, ביחד ולחוד, לתובעים 1-3 פיצוי בסך 5,672,000 ₪, נכון להיום.
(ג) הנתבעים ישלמו למל"ל, התובע 4, סך של 5,240,000 ₪, נכון להיום.
(ד) הנתבעים ישלמו למכבי, התובעת 5, את הסכומים המפורטים בסעיף 195 לעיל, על פי המנגנון המתואר שם, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 15% (בתוספת מע"מ).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו