ביקורת משרד העבודה והרווחה על העסקת עובד זר

בבקורת שנערכה ע"י משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נמצא כי במהלך החודשים 10/16-1/16 (התקופה הנבדקת) סיפק הנאשם שירותי ניקיון למזמינות.

לשיטת הנאשם, יש לקבוע את מספר האירועים בגינם יש להשית עונש כדלקמן – (1) עבירה לפי סעיף 2(א) לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם; (2) עבירה לפי סעיף 1ד(א) לחוק עובדים זרים – אי עריכת ביטוח רפואי; (3) עבירה לפי סעיף 1ד(ג) לחוק עובדים זרים – ניכוי ביתר; (4) עבירה לפי סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר – מסירת תלושי שכר חסרים; (5) עבירה לפי סעיף 26(א) לחוק חופשה שנתית.

עוד בענין חדוות הורים קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "על אף מדובר בשישה עובדים ועל אף שהמחוקק הדגיש בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים כי העונש הנקוב בו (לפחות לגבי הסיטואציה של המשכות העבירה) הנו "לעובד" – שוכנענו, לפי כל אחת מהגישות שפורטו לעיל, כי מדובר ב"אירוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מיתחם עונש כולל אחד.

...

עוד בענין חדוות הורים קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "על אף מדובר בשישה עובדים ועל אף שהמחוקק הדגיש בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים כי העונש הנקוב בו (לפחות לגבי הסיטואציה של הימשכות העבירה) הינו "לעובד" – שוכנענו, לפי כל אחת מהגישות שפורטו לעיל, כי מדובר ב"ארוע אחד" שמוצדק לקבוע בגינו מתחם עונש כולל אחד.

קביעת העונש ההולם בהמשך לדיון שלעיל ולשיקולים שפורטו, אני קובעת כי על הנאשם לשלם את הקנסות שלהלן: סך של 5,000 ₪ בגין עבירה לפי סעיף 2(א) ו-10א לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם (עיסוק כקבלן שירותי ניקיון ללא רישיון); סך של 10,000 בגין עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים בגין אי עריכת ביטוח רפואי; סך של 10,000 ₪ בגין עבירה לפי סעיף 2(ב)(3)(ב) לחוק עובדים זרים בגין ניכוי ביטוח רפואי ביתר; סך של 5,000 ₪ בגין אי ניהול פנקס חופשה; סך של 5,000 ₪ בגין מסירת תלושי שכר פגומים, עבירה לפי סעיף 25ב(א)(2) לחוק הגנת השכר.

העסק ניפתח כשנתיים לפני הבקורת ובסמוך למועד הבקורת סגרה את העסק, לאחר שהבינה כי עברה על החוק.

סעיף 2(א) לחוק שמכוחו הורשעו הנאשמים קובע כי "לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם אלא אם כן הוא בעל רישיון לכך מאת השר ועל פי תנאי הרשיון". לעניין תכליתו של החוק קבע בית הדין הארצי בעיניין קבוצת יו.אס.ג'י.די[footnoteRef:2] כך: [2: ע"ע (ארצי) 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה, (10.11.2002).

] "במקרה שלפנינו, על אף שמדובר בששה עובדים, ועל אף שהמחוקק הדגיש בסעיף 2(א)(2) לחוק עובדים זרים כי העונש הנקוב בו (לפחות לגבי הסיטואציה של המשכות העבירה) הנו 'לעובד' – שוכנענו, לפי כל אחת מהגישות שפורטו לעיל, כי מדובר ב'ארוע אחד' שמוצדק לקבוע בגינו מיתחם עונש כולל אחד. כפי שעולה מהתאור העובדתי לעיל, מדובר בעבירה של העסקת ששה עובדים ביום נתון באותו אתר; באמצעות אותה חברת כוח אדם; מבלי שהובאו נתונים כלשהם לגבי העסקת העובדים באופן שיכול לייחד העסקת מי מהם, דוגמאת משך ההעסקה; ומבלי שנטען כי ביחס למי מהם נעברו עבירות נוספות. בהיתחשב בכך, לא מצאנו כי יש הצדקה להגדיר לכל אחת מהעברות 'מיתחם עונש הולם' נפרד, והפרדה כזו תהא מלאכותית ומיותרת. משכך, אין להתערב בקביעתו של בית הדין האיזורי לפיה מדובר ב'ארוע אחד' ". במקרה דנן, בהתאם לכתב האישום כל העובדים הועסקו על ידי הנאשמת מחודש ינואר 2019 ועד יולי 2019.

...

בהתחשב בערך החברתי העומד בבסיס העבירות, במדיניות הענישה כפי שעולה מגזרי הדין של בתי הדין לעבודה, בעובדה שמדובר באירוע אחד הכולל בתוכו העסקה של שלושה עובדים ובטענות המאשימה בנוגע למתחם הענישה, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם אמור לנוע בין 30% מהקנס המקסימאלי – 4,320 ₪ ל-60% מהקנס המקסימלי – 8,640 ₪.

בהתחשב במכלול השיקולים שוכנעתי כי מוצדק במקרה זה להטיל על הנאשמת עונש הנמצאים במתחם הענישה.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשמת את העונשים המפורטים להלן: הנאשמת תשלם קנס בסכום של 7,200 ₪ בגין עיסוקה כקבלן כוח אדם ללא רישיון בניגוד לסעיפים 2(א) ו-20(ב) לחוק.

כחודש לפני ביקורת פקחי רשות האוכלוסין וההגירה בשנת 2017 בה נימצאו שני העובדים נשוא כתב האישום נערכה בדיקה של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים במסגרתה לא נמצאה הפרה דומה ולא ניתנה כל הערה בעיניין.

בנסיבות הספציפיות של מקרה זה ובשים לב לכך שמדובר בעבירות שבוצעו בסמיכות זמנים ומקום וכן, באותן נסיבות העסקה על ידי הנאשמת 1 וכן, משקולי מדיניות ענישה ניתן להחיל את ההלכה לפיה מדובר בארוע אחד ביחס לעבירות לפי חוק עובדים זרים.

...

לאחר ששקלתי את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בערך זה, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצועה וכן, כי לא נטען כי זכויותיהם הסוציאליות של העובדים קופחו על ידי הנאשמים אני קובעת כך: מתחם הענישה הכולל בגין העסקת עובד זר ללא היתר נע בין 10,000 ל- 146,000.

וכן, את טענת הנאשמים בטיעוניהם לעונש בדבר מחדלי חקירה מאת המאשימה, ובין היתר, כי לא העידה את העובדים, לא ערכה עימות בין העובדים לנאשמים על מנת לברר את היסוד הנפשי של הנאשמים בקשר עם ביצוע העבירה וטענתם להצגת אישורי עבודה מזויפים מאת העובדים ואני סבורה כי יש בכך כדי להשפיע על שיעור הקנס שיש לגזור על הנאשמים.

בהתאם לאמור אני גוזרת על הנאשמים את הקנסות הבאים: הנאשמת 1 תישא בקנס בסך של 26,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וקנס בסך של 10,000 ₪ בגין העסקה ללא ביטוח רפואי.

זאת, לאחר שביום 3.2.16 נערכה ביקורת באתר בקריית שדה התעופה, ונמצאו במקום שני עובדים אזרחי אוקראינה, שיעבדו ללא ההיתר כדין וללא ביטוח רפואי.

בהתייחס להעסקת עובדים זרים שלא כדין נקבע על ידי בית הדין הארצי לעבודה כי: "מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת העובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה', אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ושל מורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים..." ע"פ (ארצי) 1001/01 מדינת ישראל נ' נפתלי ניסים, פד"ע ל"ח 145 (2002).

...

לאור כל האמור, ובפרט לאור תחום העיסוק של הנאשמת 1, מקובלת עלי הטענה לפיה מתחם הענישה הראוי בגין העבירות הוא כנטען על ידי המאשימה, בין 35,000 ₪ לבין 80,000 ₪.

אשר לערך החברתי שניפגע מבצוע העבירה – יפים לעניינינו הדברים אשר נפסקו בע"פ 1001/01 מדינת ישראל – ניסים נפתלי (17.6.02) , בנוגע לעבירה של העסקת עובדים שלא כדין : "מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת להיות בעיה חברתית ומוסרית. העסקת העובדים זרים, ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם 'עבודה זולה'. אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ושל מורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר. לפיכך אין להטיל קנס סימלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים…" בעיניין חדוות הורים בית הדין הארצי עמד על כך שיש לקחת בחשבון כי המניע לבצוע העבירה של העברת עובדים זרים שלא כדין הוא במקרים רבים כלכלי ולצורך השגת תועלת לפיכך, קיימת הצדקה לעונש כלכלי אפקטיבי.

יצוין, כי באותו עניין דובר על שני עובדים, אשר במהלך ביקורת שנערכה במסעדה ביום 12.6.17 נמצא כי הועסקו ללא היתר.

עוד יש לציין, כי לא נטען כי לא שולמו זכויות העובדים שהועסקו על ידי הנאשמים.

...

אני סבורה כי אין מקום להתערב בכך, כאשר מדובר בעבירות שיש ביניהן קשר ענייני והדוק.

יחד עם זאת, אני סבורה כי אין די בראיות אלו כדי להוות משקל במסגרת השיקולים הנלקחים, שעה שלא הוגש כל מסמך רשמי אשר הוגש לרשות המיסים בדבר הפסדים בפועל לאותה שנה או כל אינדיקציה לשורת הרווח הסופית לשנה זו משכך, לא הענקתי לכך משקל.

בהתחשב באמור לעיל, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות של העסקה ללא היתר כדין וללא ביטוח רפואי יהא כדלקמן: עבור הנאשמת: בין כפל הקנס המינהלי לבין 30% מהקנס המקסימאלי.