ביקורת גדולה על אגף לבירור יהדות בתי הדין

ראו גם בסעיף 42 לסיכומי המשיבה, שם מצוין כי מצופה מאיש דת להוות דוגמא לציבור המאמינים גם מחוץ לשעות העבודה, מאחר ואמון הציבור ומהות התפקיד נובעים מעצם הכהונה בו. ראוי לציין כי גם בבירור המשמעתי שערך למבקש ביום 30.11.2017, הוסכם על כלל הנוכחים בבירור, לרבות מר זיאד אבו מוך – מנהל תחום מוסלמים; מר עומר כיאל – מנהל תחום מפקח ארצי, מר יוסף חסנין – מנהל תחום עדות לא יהודיות; ומר ג'מאל מוסא – מפקח איזורי גליל עליון, כי לבושו של המבקש אינו מתאים והולם לאיש דת. כך גם ניתן לראות בחוות הדעת האתית שנערכה בעיניינו של המבקש, שצורפה כנספח ט לתצהירו של יעקב.

התשתית הנורמאטיבית ביחס לפררוגטיבה ניהולית – משעה שהמשיבה הנה רשות מינהלית הרי שיש לבחון את גדר סמכותו של בית הדין לברר את תוקפה של החלטת המשיבה.

כאשר מדובר בבקורת על שיקול הדעת המהותי של בעל הסמכות, המתייחסת לתוכן ההחלטה עצמה, בית הדין ימנע מלבחון את תבונתה של ההחלטה או את יעילותה ויגביל עצמו לבדיקת חוקיותה על פי העילות ואמות המידה שהתגבשו לכך במסגרת המשפט המינהלי.

מנגד, שוכנעתי כי מבחינת מאזן הנוחות, הנזק שיגרם למשיבה מהשבת המבקש לעבודה גדול מזה שיגרם לו, אם הבקשה לא תיתקבל.

המשיבה טענה – ואני מקבל לעת עתה את טענותיה – כי ישנן השלכות ניכרות במידה ויינתן צו, שיהיה בו כדי לפגוע קשות ברגשות הקהילה המוסלמית, באיכות שירותי הדת המסופקים על ידי האגף בעיר עכו, בתדמית איש הדת, כמו גם בתדמית המחלקה המוסלמית באגף לעדות לא יהודיות.

...

המשיבה טענה – ואני מקבל לעת עתה את טענותיה – כי ישנן השלכות ניכרות במידה ויינתן צו, שיהיה בו כדי לפגוע קשות ברגשות הקהילה המוסלמית, באיכות שירותי הדת המסופקים על ידי האגף בעיר עכו, בתדמית איש הדת, כמו גם בתדמית המחלקה המוסלמית באגף לעדות לא יהודיות.

לסיכום לסיכום – הגעתי לכלל מסקנה בשלב הנוכחי של ההליך, ברמה הלכאורית ועל פני הדברים, וברמת ההוכחה הנדרשת לצורכי ההליך הזמני וכפי שפורט דלעיל בהרחבה, כי המבקש לא הוכיח את עילת הבקשה כלפי המשיבה.

על כן, דין הבקשה להידחות.

אולם - בהסדר עליו חתמה גב' קדוש, צוין מפורשות כי אינה רשאית לטפל בדוחות הבקורת הנוגעים לאגף המשק לשנת 2014 וכי בשנת עבודתה הראשונה יהיה עליה להמנע מכל ביקורת שהיא על אגף המשק.

אם אכן מדובר באגף קטן ולא משמעותי עם תקציב זניח, מה הדחיפות לאייש את תפקיד העומד בראשו תוך קביעת עובדות בשטח מבלי שהעניין הגיע לכדי הכרעה? גב' קדוש הייתה פעילה פוליטית במפלגת הבית היהודי ובמועצת הסניף בפתח תקווה בבחירות שנערכו בשנת 2013, מה שמעלה את החשש כי מינויה נוגד את פקודת העיריות ונוגד את רגישות תפקיד המבקר, הדורש כי לא תהיה לנושא בתפקיד זיקה פוליטית למי ממבוקריו.

דוקא ההתעלמות מחשש זה מצד חלק גדול מחברי הועדה היא שאומרת דרשני.

יש לדחות גירסתה זו, שכן חוסר מהימנותה עולה גם מתצהירו של מר בלנקט שהעיד מידיעה אישית על פעילותה הפוליטית של גב' קדוש והן מהתנהלותה של גב' קדוש עצמה שכלל לא דיווחה על חברותה במועצת הסניף, לא שתפה פעולה עם הבירור שערך משרד הפנים ונמנעה ממתן תצהיר בו אמירה חד משמעית באשר להיעדר מעורבות פוליטית.

היות שסעד הפצוי בגין אי קיום שימוע כדין הנו סעד חלופי במקום בו יקבע בית הדין כי אין מקום להורות על המשך תפקידה של גב' קדוש כמבקרת - אין מקום לתיתו במקרה זה. אשר לפצוי בגין לשון הרע, לטעמינו לא עמדה גב' קדוש בנטל ההוכחה כי משרד הפנים פירסם את הדברים בעצמו או בכוונה לפגוע בה, בשמה הטוב ובמשרתה, ולכן - תביעתה לסעד זה נדחית.

...

לסיכום, מינויה של גב' קדוש נעשה במכרז פומבי, בהליך תקין ולפי כל הוראות הדין, כאשר עמדה בכל תנאי הסף לתפקיד ונבחרה כמועמדת המתאימה ביותר על ידי ועדת מכרזים.

היות שסעד הפיצוי בגין אי קיום שימוע כדין הינו סעד חלופי במקום בו יקבע בית הדין כי אין מקום להורות על המשך תפקידה של גב' קדוש כמבקרת - אין מקום לתתו במקרה זה. אשר לפיצוי בגין לשון הרע, לטעמינו לא עמדה גב' קדוש בנטל ההוכחה כי משרד הפנים פרסם את הדברים בעצמו או בכוונה לפגוע בה, בשמה הטוב ובמשרתה, ולכן - תביעתה לסעד זה נדחית.

סוף דבר: תביעתה של גב' קדוש מתקבלת, כדלקמן: א) גב' קדוש הייתה ועודנה מבקרת העירייה מיום מינויה ואילך.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 35595-03-19 נפומנש (נבו) ואח' נ' בטחוני רחלי חן ואח' לפני כבוד השופטת אסתר נחליאלי חיאט עותרים 1.ג'סיקה נפומנש (נבו) 2.פדרו גולדפרב 3.פרנסיסקו טולצ'ינסקי 4.אריאל נייזנה 5.ד"ר אפרים דוידי 6.נורה גרינברג 7.ד"ר גרציאלה קורס כרמון 8.קלאודיו קוגון 9.מרכוס וינשטין 10.ונדה קלרה בורזני וינשטין 11.ד"ר יהודית רוזה דימנט 12.פרופ' לב גרינברג 13.ד"ר ג'וליה רסניק 14.משה רוזן 15.שלמה סלוצקי 16.עו"ד איתי מק ע"י ב"כ עו"ד איתי מק משיבים 1.ראשת אגף הפיקוח על ייצוא בטחוני רחלי חן 2.משרד הבטחון 3.משרד החוץ 4.הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד הבטחון 5.הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד החוץ ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) פסק דין

סבור ב"כ העותרים כי יש חשיבות גדולה לגילוי המסמכים והמידע המבוקשים, שכן המסמכים המעידים על הקשרים הללו ממילא נחשפו לציבור, וגם כי "המשלחות שלה (של מדינת ישראל-א.נ.ח) ישראליים הגיעו לארגנטינה, כל הקהילה היהודית יודעת בארגנטינה ואף נפגשה איתם" (עמ' 2) והשאלה שהטרידה וממשיכה להטריד את העותרים היא "כיצד יכול להיות שבזמן שבני המשפחה של העותרים או החברים נחטפים או נעלמים, יש את כל "הטיילת" בין הצבא הארגנטיני לבין הישראלי ואנו רואים רובי עוזי מסתובבים ברחובות, נשק ישראלי.

" (עמ' 2) ולכך הוסיפו העותרים כי בעניינינו אין כל חשש לפגיעה בבטחון מדינת ישראל וביחסי החוץ שלה מאחר שהמסמכים המצויים בידי העותרים, הם ראיות גלויות לעצם הקשר של ישראל עם החונטה בארגנטינה ואין מקום "לתת חסינות לבכירים אצל המשיבים 2, 3 בצה"ל ובמשרדי ממשלה אחרים מפני בקורת ציבורית בגין סיוע לפשעים נגד האנושות ולהפרות חמורות של זכויות אדם בארגנטינה, במיוחד כאשר בין קרבנות החונטה היו אלפי יהודים ויהודיות" (סעיף 106 לעתירה).

כן הבהירו כי מידע שהיה בעבר בידי משרד החוץ הופקד בגנזך המדינה וחלק ממנו הועמד לרשות הציבור, "לרבות דוח הוועדה לבירור גורל הנעלמים היהודים בארגנטינה.." (סעיף 2 לתשובה).

...

סיכומו של דבר מהדיון שהתקיים לפני במעמד צד אחד ומהמסמכים שראיתי, שוכנעתי כי יש חשש ממשי כי גילוי המידע המבוקש עלול לפגוע בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה לפי סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע באופן שממלא למצער את דרישת "מבחן החשש" כאמור לעיל.

שוכנעתי כי המשיבים הפעילו שיקול דעת סביר כשהחליטו שלא למסור את המידע המבוקש.

ועוד שוכנעתי כי הגם שהעותרים הציפו סוגייה לא פשוטה והאירו בזרקור תקופה אפלה במשטר ששלט בארגנטינה הרי שקבלתי את טענת המשיבים כי עוצמת האינטרס הציבורי והחשיבות האפשרית בפרסום המידע המבוקש אינה רבה "מזו של עוצמת הפגיעה בביטחון המדינה או ביחסי החוץ של מדינת ישראל, ככל שיותר הגילוי" (עע"מ 4928/15 הנ"ל פסקה 9).

לאור האמור אני דוחה את העתירה.

עתירה כנגד החלטת משרד החינוך (להלן: "המשיב") מיום 7.9.14 שלא לאשר את ספרו של העותר "המשטר במדינת ישראל – מדינה יהודית ודמוקרטית" (להלן: "הספר"), כספר לימוד במקצוע האזרחות ומדריך למורה.

לא נחה דעתו של העותר מדחיית הספר ובין יתר הפעולות שנקט, הוא פנה ביום 20.11.11 לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה.

לא התברר במסגרת הדיון בעתירה זו מה עלה בתלונה זו. מכל מקום, העותר גם פנה ביום 12.9.12 בעתירתו הראשונה לפני בית משפט זה כנגד ההחלטה שניתנה כאמור למעלה משנה לפני הגשת העתירה (עת"מ 32029-09-12).

עם קבלת תיקון זה, ביום 19.5.13 מנהלת אגף ספרי הלימוד במשיב השיבה לעותר שעליו לשלב את הפרק בתוך הספר וכי המשיב יוצא מנקודת ההנחה כי הפרק על קהילות ישראל בתפוצות הושלם וכי העותר גם תיקן את כל הערות המפמ"ר מתאריך 12.6.11 במלואן.

אין עניין מקצועי יותר בתחום החינוך הדורש ריסון שפוטי גדול יותר בהתערבות בעשייה המנהלית.

...

העתירה נדחית אפוא, והעותר יישא בהוצאות המשיב בסך של 20,000 ₪.

לאחר דיון בנוכחות הצדדים, קבע בית הדין ביום 10.4.2016 כי נפל פגם באופן בו התובעת לא קיבלה משוב או הערכה בתפקידה האחרון, התברר כי התיקוף לא הובא לידיעת התובעת, התובעת קיבלה מכתבי תודה ממקבלי שירותים, יתכן כי היתה זכאית לקבל קביעות לאחר שנתיים בניסיון, ולא נשקלו הותק שלה בעבודה, כמו גם האפשרות להעבירה לתפקידים אחרים.

הינה כי כן, מעצם מהותו, מהוה ההסכם הקבוצי "פרי של משא ומתן בין נציגות העובדים לבין המעבידים וכל פרט בו הנו חלק ממערכת איזונים ופשרות, אשר אליה הגיעו הצדדים בדיוניהם". (בג"ץ 104/87 נעמי נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה והסוכנות היהודית, פ"ד מד(4) 749).

הגם שההסכם הקבוצי אינו חסין מפני ביקורת שיפוטית והתערבות בתוכנו, הלכה היא כי "יש להמנע, ככל האפשר, מהתערבות בנורמות שנקבעו בהסכם קבוצי" (דב"ע לד/41-3 בנק הפועלים – בן-אריה, פד"ע ה 365, עמ' 372; ע"ע (ארצי) 1414/01 מפעלי ים המלח בע"מ – משה ניסים, 18.3.2004).

(סק"כ (ארצי) 9/51 "סאוט אלעאמל" – להגנת זכויות העובדים והמובטלים נ' עדאללה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי 3.1.2012); סב"א (ארצי) 10-10-32690 הסתדרות העובדים הכללית החדשה האגף להתאגדות עובדים – כוח לעובדים ארגון עובדים דמוקרטי 20.1.2011).

ברור לנו כי במקומות עבודה גדולים, דוגמאת האוניברסיטה, הליכי המשוב והערכות התיפקוד והביצוע, מוסדרים בנוהלים, שכן הליכי העבודה שם מאורגנים, מפותחים ומתוגברים בבעלי מיקצוע שתפקידם לאכוף זאת.

...

אלו, לדעתנו, מצדיקים פיצוי בשיעור של 50,000 ש"ח. סוף דבר התביעה לביטול פיטורי התובעת – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 ש"ח אשר יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח, אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.