ביקורת בית המשפט המחוזי על בית המשפט העליון

לעמדת הנתבעים בית המשפט המחוזי בפסק הדין של ערעור, ובית המשפט העליון בדחיית בקשת הרשות לערער, הכריעו בסוגיית זכותו הנטענת של התובע לקבלת פצויי בגין היותו בעל יחידה עצמאית בשנת 1961, ומכאן קיים מעשה בית דין ביחס לעילה זו. הנתבעים מציינים כי התובע טען בעירעור לבית המשפט המחוזי את הטענה כי הוא זכאי לפצוי כבעל יחידה עצמאית בשנת 1961, וכי טענה זו נדחתה לגופה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון.

טעם נוסף לדוקטרינה זו הנה מניעת עומס יתר על בתי המשפט ושמירה על עקביות הכרעות שיפוטיות, ר' ע"א 8273-16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ [פורסם במאגר נבו] (11.7.2021): "דוקטרינת מעשה בית דין קובעת כי פסק דין שניתן בסיומו של הליך שפוטי כלשהוא, מקים מחסום דיוני המונע היתדיינות נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, בכל עניין או שאלה שהוכרעו בפסק הדין. שני שיקולים מרכזיים עומדים ביסוד הדוקטרינה, ומצדיקים שלא להדרש בשנית להליך שכבר נדון והוכרע לגביו. השיקול האחד, הבטחת סופיותן של הכרעות שיפוטיות וכפועל יוצא מכך יעילות ההליך השפוטי. זאת על מנת למנוע הטרדתו של בעל דין שכנגד בעיניין שכבר נדון והוכרע או שניתנה היזדמנות להעמידו לדיון ולהכרעה. השיקול השני נוגע לאנטרס הצבורי במניעת עומס יתר על מערכת בתי המשפט בהתדיינות חוזרת בעניינים שכבר נדונו. עניין זה קשור אף להיבט העקביות שבהכרעות השיפוטיות ולצורך בשמירה על האמון במערכת המשפט... " דוקטרינת מעשה בית דין נחלקת לשני ענפים - השתק עילה והשתק פלוגתא, ר' ע"א 2634/09 גדעון רוטנברג נ' אלגו השקיה בע"מ (פורסם במאגר נבו) [06.1.2011]: "מעשה בית דין" מסתעף לשתי דוקטרינות עיקריות: השתק פלוגתא המונע מהצדדים לשוב ולהעלות טענה עובדתית שהוכרעה במשפט הראשון ביניהם, והשתק עילה היוצר מחסום בפני בעלי דין לשוב ולהתדיין באותו עניין שהיתה לגביו הכרעה שיפוטית (ע"א 303/79 אבני נ' גליקסמן, פ"ד לה(1) 92 (1980)).

אלא שעמדה מסורתית זו, אשר ספגה ביקורת מהמלומדים, שונתה.

...

בנסיבות אלו, מעבר לטיעון המשפטי המנומק לעיל, אני סבור כי גם מטעמי צדק, יש לאפשר לתובע לשטוח את טענותיו העובדתיות ביחס להיותו בעל יחידה עצמאית בשנת 1961, ולהביא את הנושא להכרעה משפטית מבוררת בפני בית המשפט.

לאחר שבחנתי את הטענות הללו, אני סבור כי טענות אלו אינן מתאימות להיות נדונות כטענות סף במקרה שלפניי, והן מצריכות בירור עובדתי.

לפיכך, אני קובע כי טענות אלו יידונו בסיומו של הליך, ביחד עם כלל טענות הצדדים בהליך זה. סיכום לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשות לדחיית על הסף מחמת מעשה בית דין.

בר"ע שהוגשה על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ובר"ע שהוגשה על החלטתה לבית המשפט העליון נדחתה אף היא.

הנתבע 2 לא ראה צורך בהוצאת חומר לתקופה העולה על 4 שנים לאחור, והסתפק בהוצאת חומר חשבונאי משנת 2013 ואילך לצורך ביקורת של רשויות המס.

...

טענתם זו של הנתבעים לא נסתרה, ואני מקבלת אותה.

שוכנעתי, כי מאז מתן ההחלטה מיום 31.5.21 המציאו הנתבעים לתובע מסמכים רבים מתוך אלה שחויבו להמציא, באופן שכרגע עומדים לרשותו די מסמכים על מנת לבחון את הנהלת החשבונות של החברה, לצורך הגשת חוות דעת לכימות תביעתו.

על כן אני מקבלת את בקשת הנתבעים מיום 29.6.21 וקובעת כי, לאחר שניתנה ההחלטה בדבר ביזיון בית המשפט מיום 31.5.22, מילאו אחר החלטת בית המשפט מיום 7.2.21.

עד מתן פסק הדין בענין גפניאל ניתן היה להבין כי עילת המחיר המופרז שגובה בעל מונופולין נתקבלה בדין הישראלי רק מפסיקת בתי המשפט המחוזיים, ורמזים שניתנו על ידי בית המשפט העליון (רע"א 2616/03 ישרכרט נ' רייס פ"ד נט(5) 701, 713-711 (2005); בג"צ 4374/15 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה פב' (27.3.2016); רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה פסקה15 (29.3.2016); בג"ץ 4214/16 נאור נ' הרשות להגבלים עיסקיים פסקה 2 )9.6.2016); רע"א 10170/16 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' המועצה הישראלית לצרכנות פסקות 5, 7 (4.7.2017); רע"א 9771/16 נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' משה נזרי פסקות 18-17 (28.9.2017); רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר פסקה 8 (26.6.2018); רע"א 3365/20 יוניליוור ישראל מזון בע"מ נ' בנתאי פסקה 10 (1.7.2021).

המבקש טען כלפי אופן ביצוע הסקר, השאלות שנשאלו בו, ואף על המהימנות של מר אוליניק, הן משום שיוניליוור לקוח משמעותי שלו, הן משום שנמתחה עליו בקורת בקשר לסקרים שערך בעבר.

...

המחיר המפוקח יכול להיות שלב מקדמי בבדיקה, אך נראה שאין לבסס רק עליו מסקנה.

עמדה על כך הממונה על התחרות בגילוי דעת 1/17 (עמ' 22): "על מנת שניתן יהיה להסתמך על המסקנה העולה מהשוואת המחיר שגבה בעל המונופולין (או רכיב מסוים במחיר זה) למחיר אחר, יש לוודא כי קיים בסיס רלוונטי להשוואה. בהשוואה למחירי מתחרים מתקיימת סתירה פנימית: אם המתחרים באמת משווקים מוצרים תחליפיים למוצר אשר נטען כי הוא מתומחר באופן בלתי הוגן, לא ברור מדוע הצרכנים אינם קונים מהמתחרה הזול יותר. מנגד, אם המוצרים אינם תחליפיים, כנראה שההשוואה לא אינפורמטיבית". השוואה בינלאומית המבקש טען כי מחיר הבלו בנד יקר מן המחיר הממוצע במדגם מוצרים דומים בחו"ל בכ-110%, ומן המחיר הזול ביותר בכ- 198% (חוו"ד קולקר I בעמ' 21), והדגיש כי יוניליוור לא הציגה אינדיקציות סותרות.

בשים לב לאמור אני דוחה את בקשת האישור, ומחייבת את המבקש לשלם את הוצאות המשיבה, בסכום של 50,000 ₪.

בכל הכבוד, בית-משפט השלום – ביושבו כבית-משפט לעינייני חידלות פרעון ובכל עניין אחר, אינו משמש ערכאת ערעור על בית-המשפט המחוזי, קל וחומר על בית-המשפט העליון.

על-פי פסק-הדין בתיק הפש"ר בבית-המשפט המחוזי שניתן ביום 3.3.2022, בוטל הליך הפש"ר מטעמים הנעוצים בנתבע – תוך מתיחת ביקורת על היתנהלותו, ונקבע במפורש כך: "תנאי סף להגשת בקשה חדשה לחדל"פ הוא חלוף תקופת צינון של שנתיים ימים". פסק-הדין אושר על-ידי בית-המשפט העליון, תוך דחיית עירעורו של הנתבע.

...

דין הבקשה להתקבל, תוך מתן פסק-דין נגד הנתבע במלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות.

צויין שם כך: "הסכום שאושר, אושר עפ"י הסכומים כפי שהם משתקפים מכתבי בי דין בת.א. 26708-10-18, לרבות פסק דין, כתב ערבות ותדפיס מתיק הוצאה לפועל שצורפו לתביעת החוב, משוערכים כחוק עד למן צו הכינוס [...]". מעתה אמור: אם יש הליך חדלות פירעון של הנתבע, הרי ההחלטה בתביעת החוב מחייבת אותו והיא סוף פסוק; אם אין הליך חדלות פירעון בר-תוקף של הנתבע – כפי שמצטייר מכל האמור לעיל ומן ההכרעות החלוטות בפסקי-דין שניתנו בעניינו על-ידי בית-המשפט המחוזי ובית-המשפט העליון, אזי מלאו התנאים שיצדיקו מתן פסק-דין נגד הנתבע בהליך דנן בגין מלוא סכום התביעה בצירוף הוצאותיה.

התביעה נגד הנתבע מתקבלת אפוא במלואה סכומה.

קביעה זו אושרה הן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה[footnoteRef:1], והן על ידי בית המשפט העליון[footnoteRef:2].

גם העד מטעם המבקשים, נהג ה"בובקט", העיד כי במקום היו מבקרים מפקחים מטעם מבקש מס' 1.

בבואו להחליט האם להתיר הגשתן של ראיות נוספות באיחור, נפסק, על בית המשפט לבחון מהי אופיה של הראיה הנוספת, מהו השלב אליו הגיע ההליך, האם הצד המבקש להתיר את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר, ומהי תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת (עניין רוזין לעיל, בעמ' 743-743; רע"א 4729/16 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' מפלסי הצפון בע"מ [20.6.2016]; רע"א 8597/21 יעקב נ' נבואני ואח' [21.2.2022]).

...

מכל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון להתיר למבקשים להביא ראיות נוספות במאוחר.

הבקשה נדחית איפוא.

לפנים משורת הדין, ועל מנת שלא לסכל אפשרות להגעת הצדדים לידי הסדר פשרה - כפי שראוי לעשות - אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.