ביצוע תשלום לאישיות משפטית נפרדת אינו מהווה פירעון חוב

טענות הצדדים לעניין החוב: בדיון שהתקיים בפני ביום 13/11/18, העלו הצדדים טענותיהם והעידו לעניין זכות התובעת לתשלום אותו היא תובעת, כמו כן תיארו הצדדים את אופן ביצוע התשלומים בגין תמורת השעות עד להווצרות החוב ונסיבותיו.

אין בעובדה כי התובעת גילתה עובדת קיומו של אלקובי, כדי להסיר מהזוג ויסמן האחריות לגלות גילוי מלא של העובדות בפני התובעת ולטעמי הכתבת שמה של החברה בפני התובעת, בעת שמילאה חשבונית המס, אינה מהוה גילוי מלא כנדרש.

הוראותיו של סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 דנות במקרים בהם רשאי בית המשפט ליחס חוב של חברה לבעל מניה בה (הדגשות שלי, ר.פ.): (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובילבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

...

בניגוד לנטען בתצהיר הדס, חלקי הסכמי השכירות השונים אשר צורפו לכתבי הטענות ולתיק, מובילים למסקנה כי החל מחודש ספטמבר 2017 לא היה לאלקובי או לחברה, כל חלק בעסק.

על פי הכלל בדבר הראיה שלא הובאה, פועל הדבר לחובתם של הזוג ויסמן ומביא אותי למסקנה כי יש לקבל טענת אלקובי בנוגע לחודש 9/17 וכי על הזוג ויסמן בלבד לשאת בתשלום לתובעת בגין חודש 9/17 כאמור לעיל.

סוף דבר התביעה לתשלום תמורת השעות לתובעת בעסק בגין החודשים אוגוסט וספטמבר 2017, מתקבלת.

מחלקת הגביה, לטענת המבקש, מהוה אישיות משפטית נפרדת מהעירייה ויש למחוק את התביעה בהיעדר יריבות.

עם זאת, למרות שטעות אינה מהוה עפ"י רוב טעם מיוחד, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים של המבקש.

בנסיבות כאמור, לאחר הפחתת סך 8,170 ₪ (5,000 ₪ ששולמו בכרטיס אשראי ושני שיקים ע"ס 1,585 ₪ כל אחד), על המבקש לפרוע את יתרת החוב הרלוואנטי לנכס ברח' נחל הקישון- 6,053.50 ₪, ואין מקום לקבל את ההיתנגדות בנוגע לחוב זה. אשר ליתרת הסכום בבקשת הבצוע, נוכח מכלול האמור לעיל ובתום חקירת המבקש סבורתני, כי הגנת המבקש מתמצית בטענת ההתיישנות.

...

בנוסף, בשים לב לכך שסיכויי הגנתו של המבקש נמוכים וטענותיו אבסורדיות ומופרכות, אין להיעתר לבקשה להארכת מועד.

דין הטענה להידחות, הן בהעדר ממשות והן מאחר שאין כל מחלוקת שעל חשבון השיקים הללו לא שולם דבר.

סוף דבר: ההתנגדות ביחס לסך 6,053.50 ₪ (החוב בגין הנכס ברח' נחל הקישון), נדחית.

תשתית משפטית סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן "חוק שעות עבודה ומנוחה") קובע כי בפנקס עבודה יש לרשום שעות העבודה, לרבות שעות נוספות וכי רישום כאמור יבוצע באמצעים מכאניים, דיגיטאליים או אלקטרוניים.

מנגד עולה סתירה בגירסת הנתבעים שעה שבכתב ההגנה טענו כי הנתבע 3 העסיק את התובע בחודש כלשהוא (סעיף 33 לכתב ההגנה) ומנגד בחקירתם טענו כי הנתבע 3 העביר לתובע תשלום לבקשת הנתבע 2 עבור חובות עבר וזאת בחודש ספטמבר 2018– שלושה חודשים אחרי שהתובע "נעלם" לשיטתם.

עם זאת, בסעיף 6 לחוק החברות נקבעה דוקטרינת הרמת המסך לפיה "במקרים חריגים" רשאית הערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההיתאגדות, וכקבוע להלן: "(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השמוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

עיון בפסיקת בתי הדין מלמד, כי העובדה שהיתה פגיעה בזכויותיו הסוציאליות של העובד, אינה מהוה לבדה עילה להרמת מסך ההיתאגדות, ובמרביתם המכרעת של המקרים בהם נקבע כי יש להרים את מסך ההיתאגדות, מדובר היה בשילוב של פגיעה בזכויות מכוח משפט העבודה המגן לצד עירוב נכסים או ריקון החברה מתוכן והברחת נכסיה, או פעילות במירמה ובחוסר תום לב (ע"ע (ארצי) 1401/04 ברק – פרץ, ניתן ביום 5.9.2006).

לא שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח כי הנתבע 2 עשה שימוש באישיותה המשפטית של הנתבעת "באופן שיש בו כדי להונות או לקפח נושים" או כי היתנהל באופן שיש בו כדי לפגוע "בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה", באופן המצדיק להרים את המסך כלפי הנתבע 2 אישית.

...

על כן תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

סוף דבר לאור האמור לעיל הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 9,738 ₪ בגין חלק מעסיק בהפרשות לפיצויי פיטורים.

באשר לפיצויי הלנת שכר, התובע לא חזר על תביעתו זו בסיכומיו ומכל מקום מצאנו בנסיבות הליך זה כי יש לשלם את הסכום שנפסק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.10.2018.

סך הכול, כוללת הטבלה חשבוניות בסכום מיצטבר של 580,411 ש"ח, ופירוט תשלומים המצטברים לסכום של 545,002 ש"ח. היינו, לפי הטבלה לא שולם מלוא הסכום שהיה על התובע לשלם לפי החשבוניות, ונותר פער בסך 35,409 ש"ח. לגבי טבלה זו, קבע מומחה בית המשפט לגבי חלק מהמרכיבים כי הם לא בוצעו או בוצעו באופן חלקי בלבד, והעריך את העבודה שלא בוצעה בסכום של 154,793 ש"ח (כולל מע"מ).

בהתאם לסעיף 6(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניה ככל שהשימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה על מנת להונות או לקפח נושה של החברה או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה.

התובע היה רשאי לנהוג כמוהו, ואין בכך שהנתבע גילה יותר מעורבות כדי להביא להשתת חובות פקוח עליו ביחס לתובע.

...

לגבי מרכיבים אלו סבורני, כי משעה שהנתבע לא נתן הסבר מספק מה נעשה עם הכספים שיועדו לרכישת החומרים ולביצוע העבודות, יש לחייבו בהחזרת הכספים.

בנסיבות אלו, סבורני כי האיזון הראוי הוא העמדת ההוצאות לזכות הנתבעים על הסכום שנקבע שיש לפסוק לחובת הנתבע, כך שהתביעה תסתיים בדחייה ללא צו להוצאות.

סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

התובעת הוסיפה וטענה, כי הסכמתה לספק ציוד לנתבעים 1 ו – 3 תמורת תשלום במזומן ומראש אינה סותרת את עמידתה על החוב, ואשר לטענות בעיניין לפירעון החוב באמצעות קזוז העמלה הדגישה, כי טענה זו רק מחזקת את טענותיה בדבר עירוב הכספים שנוקט הנתבע בין החברות שבבעלותו, כך שעמלה המגיעה לכאורה לו מקוזזת מחובה של הנתבעת 2.

אחריות הנתבע 1 היתנהלות זו של הנתבע 1 אינה מהוה רק בסיס להרמת מסך ההיתאגדות בין שני התאגידים שבבעלותו ובשליטתו המלאה, אלא גם לאחריותו האישית.

אין צריך לומר, כי על פי לשון החוק וההלכה הפסוקה, הכלל הוא הקפדה על עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ורק במקרים חריגים ייטה בית המשפט להרים את מסך ההיתאגדות ולייחס את חובות החברה לבעל המניות בה. תכליתה של הרמת המסך היא למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות, והיא מבוצעת, בין היתר, כאשר הדבר נידרש על מנת למנוע מבעלי מניות בחברה או מהחברה כתאגיד ניצול ההפרדה שביניהם להשגת מטרה לא כשרה, הכרוכה בפגיעה בזולת, בקיפוחו או בהסבת נזק לו, או לשם עשיית הצדק והיושר ושמירה על טובת הציבור (ראו, בין היתר, ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ ואח', פ"ד מו(5), 353 (להלן: עניין מוברמן).

"הפסיקה עמדה על כך שעירוב נכסי החברה עם נכסי בעל המניות עולים כדי פגם בהתנהלות העשוי להחשב שימוש לרעה במסך ההיתאגדות... וכי מקום בו 'בבעל מניות המחזיק ב-100% ממניות החברה, המנהל אותה באופן בלעדי ושולט בפעולותיה... באופן שלמעשה מטשטש את גבולותיו של מסך ההיתאגדות', אזי הדבר תומך במסקנה כי 'צודק ונכון' לבצע הרמת מסך (ע"א 9147/16 עו"ד אבנר כהן, בנאמנות עבור רוכשי קבוצת הרכישה בנווה יעקב נ' עו"ד מרדכי קרויזר (24.7.2018), בפיסקה 21 לפסק הדין, אף כי יושם אל לב כי שם נדונה "הרמת מסך הפוכה" אשר גישת החוק והפסיקה כלפיה מרחיבה יותר; כן ראו עניין רשף קבלנים).

עם זאת, משנחתם בין הצדדים הסכם פשרה מפורט בכתב, במסגרת הליך משפטי בו נתבעו שני נתבעים, והוסדרו בו באופן מפורט ההוראות שיחולו על כל אחד מהם, כך שרק אחד מהם חוייב לשלם את החוב ונגד האחר נקבעו הוראות אחרות, אשר אינן כוללות את ערבותו לחוב, אלא רק שמירה על טענות נגדו ככל שלא ישולם החוב – הרי שלא ניתן להסיק כי אומד דעתם של הצדדים היה כי הנתבע יהיה ערב לחוב.

...

סוף דבר ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

העולה מן המקובץ כי דין התביעה נגד הנתבעים 1 ו – 3 להתקבל ויש לחייב אותם בחובות הנתבעת 2 מכוח הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, בניכוי הסכומים ששולמו או קוזזו מאז על חשבון החוב.

משהעילה בעניינה של הנתבעת 2 מוצתה בפסק הדין שניתן בהליך הקודם, אני מורה על מחיקת התביעה נגדה.