דא עקא, לא זו בלבד שהמבקש לא הגיש תביעה בפרשה זו נגד בעל סוכנות הרכב, אשר התחייב לטענתו למכור לו רכב ללא שעבוד; גם עמידה על האנטרס של בעל סוכנות הרכב מובילה למסקנה שלא מדובר בגירסאות סותרות של צדדים נצים, אלא – בגירסאות אשר סותרות זו את זו כי לא מדובר בעניינינו בעיסקה שביצע המבקש בתום לב. הרי האנטרס של סוכן הרכב בהגנה על עצמו בפני המבקש אשר רכש ממנו רכב שעל הזכויות בו היה רשום מישכון, הוא לסייע למבקש להוכיח שהעסקה בוצעה בתנאי תקנת השוק.
המבקש לא הציג חשבונית וכפי שפורט לעיל; המבקש ואחיו מספרים על תשלום וספירת שטרות כסף במיגרש בקצרין במהלך היום, ואילו סיפורו של בעל סוכנות הרכב הוא על תשלום על ידי האח יהודה בלבד, בערב כאשר החשיכה כבר ירדה, בבית בעל הסוכנות בחצור.
יפים לענייננו, בשינויים מחויבים לחומרא (קשרי הצדדים) ולקולא (בענין מקום מרוחק), דבריה של כבוד השופטת ד' מויאל ב-ה"פ (שלום נצ') 212/99 חלבי נ' מדינת ישראל, פס' 24 (23.7.2005) "לפי מהלך העסקים הרגיל נעשית עסקה של החלפת רכב אצל סוחר מכוניות במיגרש מכוניות, לאור יום, במהלכן של שעות העבודה הרגילות. אמנם אין הכרח שכך יעשו הדברים, אולם הנטל הוא על המבקשים להסביר מדוע לא ניתן היה לבצע את העסקה בתנאים רגילים, בשעות המקובלות, אלא נידרשת היתה נסיעה שלהם למקום מרוחק באישון ליל, לצורך ביצוע העסקה. הנסיבות המתוארות לעיל בהן בוצעה העסקה אינן בבחינת מהלך העסקים הרגיל". וכאן המקום לשוב להזכיר כי הגם שכביכול צריכות להיות למבקש טענות נגד בעל סוכנות הרכב ועל כן ניתן לצפות להבדלי גרסאות ביניהם, לא זו בלבד שהמבקש לא תבע את בעל סוכנות הרכב; לבעל סוכנות הרכב אין לכאורה אינטרס, בחזית התגוננותו בפני טענות כאלה מצידו של המבקש, להציג את העסקה כעסקה שהוצאה לפועל לא במיגרש המכוניות אלא בעיר אחרת בשעות החשיכה.
אולם, כך או אחרת, גם אם אניח שהבנק התרשל בהחלטה למחוק את רישום המישכון במשרד הרשוי תוך הותרתו ברשם המשכונות, תוך פתיחת פתח לכך שאדם ירכוש את הרכב בהסתמך על רשיון הרכב ומבלי לבדוק את מירשם המשכונות; ואף אם אניח כי הבנק פעל בחוסר תום לב – ולו בעצימת עיניו והעדפת האנטרס הכספי שלו, לקבל החזר מסוים של חובות הממשכן בעסקת המכר המתגבשת לה טען, על פני האנטרס של קונה תמים שעלול להנזק מכך -- אין בכל זאת כדי לסייע למבקש בתובענתו זו. תובענה זו אינה תובענה כספית נגד הבנק בעילה נזיקית, אלא – תובענה בדיני קניין, להצהיר על בעלותו של המבקש במיטלטלין.
וכך נקבע ב-בש"א (מחוזי י-ם) 3701/08קנפלר נ' אמיר אריק עו"ד, כונס נכסים (10.3.2009), תוך ציטוט דבריו של ויסמן:
"'כאשר ממשכן מעביר את הבעלות בנכס הממושכן, מקבל הנעבר את הנכס לכפיפות לזכותו של הנושה, כפיפות זו היא למישכון בלבד, ואומר, זכותו של הנושה כלפי הנעבר היא רק להפרע על-ידי מימוש המישכון. אין הנושה יכול לרדת לנכסיו האחרים של הנעבר, על-ידי תביעה אישית נגדו, על יסוד החיוב המובטח'" (ויסמן, בע' 162 המצוטט שם, בפס' 145 להחלטת בית המשפט המחוזי).
...
בפני המרצת פתיחה בה מבוקשים סעדים הצהרתיים לפיהם: המבקש הוא הבעלים של רכב מסוג שברולט שנת ייצור 2013 מ"ר 9586513 (להלן: הרכב); אין תוקף למשכון הרשום על שם המשיב 2, בנק הפועלים בע"מ; מבוטל מינויו של המשיב 1 ככונס הנכסים של הרכב למימוש השיעבוד; ולחלופין כל סעד הצהרתי שאותו ימצא בית המשפט לראוי ונכון לצורך השגת תכלית המרצת הפתיחה.
עוד אוסיף, כי מספר נתונים נוספים, אשר אולי אינם מצביעים לבדם על חוסר תום לב אלא על רשלנות המבקש שאינה מוכיחה חוסר תום לב – כגון אי-העברת בעלות על שם המבקש במשך ימים רבים, נסיעה ברכב למרות שלא היה לו "טסט" (ובעל סוכנות הרכב העיד כי אחי המבקש אף ביקש ממנו שלא להעביר בעלות כי לא היה טסט לאוטו – ע' 42 ש' 1) ותשלום במזומן (זאת, לטענת המבקש, לבקשת בעל סוכנות הרכב), בוודאי לא פועלים כדי לגרוע מהמסקנה העולה מהסתרת הנתונים מהסתירות היסודיות בפרשת המבקש.
עם זאת, מאחר והוא עתר לחלופין לכל סעד הצהרתי שימצא בית המשפט לראוי ונכון, אתייחס לשאלה האם יש מקום להותיר את המשכון של הבנק רשום אך להצהיר כי הבנק מנוע מלממש אותו.
לבנק משכון רשום ברשם המשכונות, אשר נרשם בטרם כל שלבי עסקתו הנטענת של המבקש; המבקש לא הרים את הנטל להוכיח תקנת שוק – והתביעה להצהרה על בטלות השיעבוד ובטלות כהונת המשיב 1 ככונס נכסים, נדחית.
התביעה להצהרה לפיה המבקש הוא הבעלים של הרכב נדחית אף היא: כאמור לעיל, ספק אם המבקש אכן רכש את הרכב בתמורה, אך כך או אחרת, סעד הצהרתי הוא ענין שבשיקול דעת, ובענייננו, להצהרה, ביחסים בין המבקש לבין הבנק וכונס הנכסים, על בעלות המבקש ברכב, אין משמעות מעשית, שכן כאמור, הבעלות ברכב כפופה למשכון הבנק, ולממשכן חוב לבנק העולה על סך 700,000 ₪ (פס' 4 לתצהיר מנהל הסניף), כך שלבעלות המבקש אין גם נפקות מעשית בענין חלוקת היתרה הכספית ממימוש המשכון לאחר פרעון חוב הממשכן.
