עפ"י סעיף 5 להסכם "הלקוח מצהיר כי ברור לו כי מיסמך זה הנו שטר חוב בחתימתו. אם לא ישולם או ייפרע במועדו חד התשלומים...אזי יעמדו כל האחרים לפירעון מיידי, ועו"ד תהא זכאית להציג שטר חוב זה בהוצאה לפועל לפרעון מיידי של מלוא שכר הטירחה בצרוף כל ההוצאות שנגרמו לה".
משלא שולם למבקשת שכר טירחתה, ולאחר שקבלה את אישורו של בית המשפט בתיק הפש"ר לנקיטת הליכים משפטיים כנגד המשיבה, הגישה המבקשת בקשה לבצוע שטר החוב להוצאה לפועל ביום 16.01.18 בתיק שמספרו 517875-01-18.
...
משכך, טוענת המבקשת, משלא הוגש ערעור על פסק הדין בהתנגדות, המשיבה מנועה מלהעלות טענות זהות או נוספות בעניין, ועל כן, דין התביעה להידחות.
שנית, בהתאם לתקנה 42 לתקנות, אני סבורה כי המשיבה ביקשה לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט, במסגרת התובענה שבכותרת, שכן עת הוגשה התובענה לראשונה, לא טרחה המבקשת לציין את ההליכים המשפטים הקודמים והמקבילים בין הצדדים, ובפרט את התנגדותה לביצוע שטר וההחלטה בעניינה, ורק בעקבות החלטתי בבקשתה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל והתמיהה אותה העליתי, מדוע לא תפעל המשיבה במסגרת הליכי התנגדות – רק אז טרחה המשיבה לעדכן את בית המשפט ביחס לאותם ההליכים.
ביחס לטענת המשיבה כי דין החלטתי מיום 04.01.22 להתבטל בהיותה בטלה מדעיקרא, הרי יכולה הייתה להשמיען לפני ערכאת הערעור ובחרה שלא לעשות כן.
סוף דבר:
אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.
התביעה כנגד המבקשת נדחית בזאת.