ביצוע מעשה שגרם להרשעת אחר

בית המשפט דחה את הטענה, וקבע כי סעיף 350 מתייחס לשני המצבים, כמו גם למצבים שבהם הנפגעת מבצעת את המעשה באדם שלישי: "סעיף 350 לחוק העונשין מאפשר הרשעה של הנאשם בקשת רחבה של מעשים מיניים, ובכללם: מעשים מיניים אותם ביצע הנאשם, במישרין, בקורבנו; מעשים מיניים שהנאשם גרם לקורבן לבצע בגופו (של הקורבן); מעשים מיניים אותם גרם הנאשם לקורבן לבצע בנאשם עצמו; ומעשים מיניים אותם גרם הנאשם לקורבן לבצע באדם אחר" (שם, פסקה 7).

...

חומרה זו נעוצה בקלות היחסית שבה ניתן מבחינת העושה לבצע מעשים כאלה בחסות רשת האינטרנט; בסכנה להיחשפות של קטינות וקטינים רכים בשנים ולפגיעה בהם בהיקפים ניכרים, בשל נגישותם לרשת האינטרנט; וכן בתדירות הביצוע המתאפשרת אף היא בשל מאפייניו הייחודיים של אמצעי טכנולוגי זה. מן הטעמים המפורטים לעיל וכן מיתר הנימוקים שהטיב חברי לפרט בחוות-דעתו, אני מצטרפת למסקנה שאליה הגיע ולפיה דין הערעור להידחות.

אשר על כן, אני סבורה כי בוודאי שאין לאפשר למערער להיבנות מכך שתקף את הנפגעת במרחב הווירטואלי.

אדרבה, לאור כל האמור לעיל, עלינו לפעול ביתר שאת לשם מיגור הפשיעה המקוונת מקרבנו, וזאת במיטב הכלים המשפטיים אשר מקנה החוק בנדון.

       דברי הנאשם את דברי הנאשם אביא כלשונם: "האדם שביצע את העבירה הוא אדם שהיה בנקודה מסוימת בחיים שלו, זה אדם שתפיסת העולם שלו הייתה שונה לחלוטין ממה שהיא היום. ריציתי מאסר של שנה וחצי ועוד חצי שנה של קבוצות טיפולית, וטפול אחרי שיחרור בפקוח רש"א. כל הטיפולים האלו עזרו לי להבין מה הייתה הבעיה בי, שלא הייתי מודע אליה. כל המסע הזה עזר לי להבין שיש פה בעיה ועזר לי גם ליפתור אותה. אני נמצא במקום אחר לחלוטין בחיים שלי. אני רואה את העבירה כעבירה חמורה והיום אני במקום אחר לגמרי, בזכות המאסר הזה, שזה לא נשמע סביר, אבל זה היה דבר טוב שקרה לי שגרם לי להבין איפה טעיתי בדרך ולהחזיר אותי לדרך הישר. אבקש להיתחשב במצב בו הייתי לפני כן והמצב בו אני נמצא היום ולבטא את זה בגזר-הדין." דיון והכרעה                          מיתחם העונש ההולם             הערכים החברתיים הנפגעים 11.

במקרים החמורים, שבהם הייתה תוצאה לרשלנות הוטלו עונשים הנעים בין צו של"צ ובין תקופות מאסר לריצוי בפועל – בתלוי בחומרת המעשים, נסיבות הבצוע והנזק שניגרם, כמו גם בנסיבות המבצעים.

נקבע כי העבירה אינה מצויה ברף חומרה גבוה, וכי אינטרס הציבור המחייב הרשעת מבצעי עבירות ירי, של הסיכון הטמון בהן, אינו נוגע לעבירה של הזנחת השמירה על כלי ירייה בנסיבותיה, השונה במהותה, בטיבה, באופייה ובחומרתה מעבירת הירי.

...

  החלטתי כי שיקולי שיקום מצדיקים סטייה ממתחם העונש.

סוף דבר 21.

                   נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: א.       צו של"צ בהיקף של 300 שעות, למשך שנה, במסגרתו יעמוד הנאשם בפיקוח שירות המבחן, ויבצע את כל אשר יוטל עליו.

בנסיבות הקשורות בבצוע העבירות ביקשה המאשימה להיתחשב בנזקים שנגרמו לבעלי הרכבים ולאלה שעלולים היו להגרם אלולא הייתה החבורה נעצרת.

העובדה שהנאשם נסע יחד עם אחרים מדרום הארץ, שם הוא מתגורר, לצפונה כדי לבצע את העבירות, מלמדת על נחישותה של החבורה בבצוע המעשים העברייניים.

גזירת העונש בתוך המיתחם בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתוך המיתחם שנקבע לגביו, נתתי דעתי לעובדה כי מדובר בצעיר שהיה כבן 25 במועד ביצוע העבירות, שאין לחובתו כל הרשעות קודמות וזו הסתבכותו הראשונה עם החוק.

...

אין בידי לקבל טענתה זו של המאשימה.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות בענייננו, את נסיבות ביצוען ואת הפסיקה שהציגה בפניי המאשימה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 חודשים שאפשר וירוצו בעבודות שירות ועד 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

אוסיף כי אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בהטלת של"ץ בלבד.

בית המשפט העליון דחה בקשה לרשות ערעור וקיבל את עמדת המדינה לפיה "על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית". · ברע"פ 6688/09 עפו אבו קאסם נ' מדינת ישראל (26/8/2009)– בגין בניית שני בתי מגורים מבנייה קשיחה (המונים שלוש יחידות דיור סה"כ), סה"כ כ– 300 מ"ר, בקרקע חקלאית מוכרזת שייעודה גם לשמורת טבע, תוך הפרת צוים שפוטיים להפסקת בנייה ולמניעת פעולות, הושת על כל אחד משלוש האחים שהיו נאשמים בתיק עונש של מאסר בפועל בן 4 חודשים, מאסר מותנה בן 8 חודשים, קנס בסך 100,000 ₪ (כולל כפל שווי) (סה"כ 300,000 ₪), וצו הריסה לבצוע מיידי.

כן אפנה לע"פ (חיפה) 955/98 אלבש נ' מדינת ישראל (25/2/1999) ולע"פ (חיפה) 1192-04 מדינת ישראל נ' חיר (17/6/2004), אשר מתייחסים לסעיף 219 לחוק התיכנון והבנייה המדבר על כפל שווי מבנה ושם נקבע כי על אף שעד כה לא נעשה שימוש רב בסעיף 219 אין מניעה כי המדיניות תשתנה, במקרים המתאימים, וזאת על רקע המגמה למנוע את התפשטות התופעה של ריבוי עבירות על חוקי התיכנון והבנייה, הן בדרך של נקיטת אמצעיים עונשים רגילים והן בדרכים אחרות.

נסיבות הקשורות בבצוע העבירה במקרה זה המעשים שביצעו הנאשמים ונסיבות ביצוע המעשים גרמו לפגיעה בערכים החברתיים שאוזכרו מעלה באופן משמעותי.

...

קביעת מתחם העונש נוכח כל האמור לעיל, הערך החברתי המוגן שנפגע, מידת הפגיעה בערך החברתי, ונסיבות ביצוע העבירות, אני סבור כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה בהתחשב בהיקף הבניה, ביעוד הקרקע, בשימוש המסחרי שנעשה בה, ובשאר הנסיבות והשיקולים כאמור, כולל מאסר על תנאי בין 3 חודשים ל- 6 חודשים; קנס הנע בין 120,000 ₪ לבין 300,000 ₪, לכל אחד מהנאשמים הפרטיים וכפל מכך לנאשמת 3, שהיא חברה בע"מ, זאת בהתחשב בכוונה להוסיף תשלום כפל היטל השבחה ושווי הבניה; חיוב בתשלום כפל אגרה, כפל היטל השבחה; חתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות בעתיד; וצו להריסת העבודות ואיסור השימוש האסור במקרקעין.

סיכום הענישה וגזר הדין לסיכום, ונוכח כל האמור לעיל, זאת תוך שלקחתי בחשבון שיקולים לקולא ולחומרא, אני מחליט לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים: על כל אחד מהנאשמים 1 + 2 - מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יבצעו במשך תקופת התנאי כל עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה.

אני מורה על רישום הערה בנסח רישום המקרקעין בגין צו ההריסה וצו איסור שימוש כאמור.

ברע"פ 1705/22 אלצראיעה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.03.22) נדון עניינו של נאשם שהורשע עם אחרים בקשירת קשר לבצוע פשע בכך שתכננו לגנוב מצברים ממשאיות, פירוק חלקים מרכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב והסגת גבול.

הנסיבות הקשורות בבצוע העבירהלהחלטה בת.פ. ה זה, הפניתה במשפט להעניש באופן מחמיר במקרים כגון דא. כבוד האדם וחרותו, וכן זכות האדם לאוטונומיה על גופו בבחינת הנסיבות הקשורות לעבירה שקלתי את הנתונים הבאים: מדובר במי שביצע את המעשים עם אחר במסגרת קשירת קשר לפרק גלגלים של רכב.

לצד האמור, אופן ביצוע המעשים לא מעיד על תיחכום רב ולא נגרם נזק רכושי חמור משמדובר בפרוק של גלגל רכב, מבלי להמעיט בחומרת המעשים.

...

לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה על ידי הנאשם, מידת הפגיעה בערכים אלו, ובנסיבות ביצוע העבירה, הרי שאני קובע כי מתחם הענישה הראוי נע בין מאסר קצר בדרך של עבודות שירות ועד 9 חודשי מאסר בפועל.

סוף דבר אשר על-כן, הריני גוזר על הנאשם את העונשים הללו: 2 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שהנאשם לא יבצע עבירת רכוש מסוג עוון.