מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

ביצוע מכרז למכירת ציוד ושירותים

בהליך סכסוך עבודה (ס"ע) שהוגש בשנת 2014 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ככלל, עובד שכיר מקבל שכר ואילו עצמאי זכאי לתשלום עבור שירותים הנמדדים על פי ביצוע משימה כימות העבודה או כל מדד אחר המוסכם על הצדדים(ראו: ע"ע 300256/98 אורי אייזיק- תה"ל תיכנון המים לישראל בע"מ , פד"ע לו 817).
שוכנענו כי חברת פיתרונות מתקדמים מכרה ציוד ושירותים, כמו כן סיפקה כח אדם באופן זמני לגורמים עיסקיים שונים ובכלל זה לנתבעת, וזאת בנוסף להתקשרות בין התובע לנתבעת במסגרת הסכם 2005.
לטענת הנתבעת , אינטרס התובע בהתקשרותו עם החברה היה לאפשר לו בסיוע הנתבעת להגיש מכרזים , לקיים התקשרויות חוזיות, לעמוד בדרישות של כמות, כח אדם, הקפי פעילות לרבות שימוש במוניטין הנתבעת.
...
כמו כן לא מצאנו לקבל את טענת התובע כי עצם הדיון אשר ערכה הנתבעת בנפקות הסכם 2007 מדגיש את ההכרה בו כעובד הנתבעת בתקופת התובענה.
לאחר בחינת מכלול הסממנים הנדרשים להכרה בהתקשרות בין הצדדים כיחסי עבודה , ומששוכנענו כי לתובע היה עסק עצמאי אשר שירת את המפעל כגורם חיצוני, באנו לכלל מסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעת בין השנים 2004- 2010.
לאור התוצאה אליה הגענו , לא מצאנו להרחיב בסוגיה זו. סוף דבר- על יסוד האמור לעיל , התביעה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

על פי תנאי החוזה והצעתה של החברה במיכרז, בעבור ביצוע מלוא העבודות החברה הייתה אמורה לקבל תמורה כספית בסך כולל של 67,183,589 מיליון ש"ח (לא כולל מע"מ).
לשיטתה, במידה שרכבת ישראל, כחברה ממשלתית, תיאלץ לשלם את הסכום שנקבע בפסק הדין, ולאחר מכן יתקבל ערעורה, אולם הסכום או חלקו לא יושב, יינזק הציבור הרחב שכן התשלום יבוא על חשבון השירותים אשר הרכבת מציעה לציבור הנוסעים בישראל.
כמו כן התרשם בית המשפט באותו עניין כי מצבה הכלכלי של החברה "אינו מיטבי", וזאת בהסתמך על מאזן בוחן שהציגה החברה לפני בית המשפט בהליך האחר, ועל סמך חקירתו של מנכ"ל החברה, אשר אישר כי החברה נאלצה למכור ציוד קבוע כדי לממן את פעילותה השוטפת.
...
על פי רוב, הנטייה בפסיקה היא שלא להיעתר לבקשות עיכוב ביצוע פסק דין המורה על תשלום סכום כסף.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי בנסיבות המקרה קם חשש למצב "בלתי הפיך" במובן זה שרכבת ישראל עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי קיים ספק בדבר האפשרות שתעמוד לה לתבוע השבה מהחברה אם ערעורה יתקבל.
הבקשה מתקבלת איפוא.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בכתב התביעה טוענת התובעת כי ביום 26/6/14 היא זכתה במיכרז קבלנות לבצוע העבודות, מספר 28/14 (להלן: "המיכרז"), בסכום של 2,140,344 ₪ וביום 2/2/15 נחתם בין הצדדים חוזה.
עיקר הבקשה לסעדים זמניים התובעת טוענת שמאחר שהנתבעת לא שילמה לה את מלוא התמורה עבור העבודות שביצעה, היא אינה רשאית להכנס לאתר העבודות ולכן, מבוקש צו מניעה זמני, לאסור על הנתבעת לבצע במבנה שבנתה התובעת כל פעולה שתיפגע בזכויותיה של התובעת; מתבקש צו עשה ואל תעשה כי הנתבעת תשיב את המצב לקדמותו, ותשיב ציוד של הנתבעת.
על פי הוראות החוזה, רשאית התובעת למכור את הציוד של הקבלן ולהשתמש בתמורה לכסוי חובות הקבלן כלפיה.
הקבלן לא ינקוט נגד העיריה ונגד כל אחד מטעמו או הנותן לו שירותים בקשר עם העבודה, בכל הליך משפטי של צו מניעה, צו עשה ו/או הליך הצהרתי שיש עימם פגיעה או הפרעה כלשהיא בקידום ו/או בהמשך ביצוע העבודות.
...
אני סבור שנכון לאפשר לנתבעת להשלים את העבודות, לאפשר לתלמידים לעשות שימוש במבנים החדשים, ושהצדדים יבררו את המחלוקות הכספיות שביניהם בדרך המקובלת, בערכאות המשפטיות, מבלי לעכב את המשך העבודות.
הבקשה לסעדים זמניים, נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת את הוצאותיה, בסכום של 5,000 ₪,ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

זאת ועוד, סינרג'י אף חולקת על עמדת חברת החשמל, לפיה מוטל עליה הנטל להוכיח, כי פתיתי הנחושת הנרכשים על ידה מאולשק אכן מהוים חומר גלם ישראלי, והיא אף לא העמידה בידי חברת החשמל נתוני מידע שונים, אשר יש בהם לתמוך בטענותיה, לפיהן פתיתי הנחושת הנם בגדר חומר גלם ישראלי, ובאם אכן מדובר בפסולת שנאספה מכבלים שהוטמנו באדמה שנים ארוכות ולא בפסולת נחושת שנאספה מכבלים ששמשו את חברת החשמל פרק זמן קצר ביותר, בין אם הוטמנו באדמה ובין אם לא, ו/או אם המדובר בחלק מפסולת נחושת אשר נמכרה לאולשק מסינרג'י עצמה, לאחר שזו הצטברה כבלאי של תהליכי הייצור המתבצעים במפעלה.
ובלשונו של כב' השופט פוגלמן בפסק דין כנפי יונה: "אשר לשיקולי מאזן הנוחות – כידוע, שיקול חשוב בהחלטה בבקשה צו ביניים הוא ההבחנה בין מיכרז להספקת ציוד ומתן שירותים לבין מיכרז להקמת תשתית או מערכת (בר"ם 9760/06 רחמני ששון 1991 בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (לא פורסם, 27.11.2006)). כאשר מדובר במיכרז להספקת ציוד ומתן שירותים, תיטה הכף לטובת דחיית הבקשה לצוו ביניים, שכן אם תיתקבל העתירה ויבוטל המיכרז – לא תהיה מניעה להפקיע את הזכייה של הזוכה במיכרז. מנגד, כאשר מדובר במיכרז לבצוע פעולה "חד-פעמית", כגון הקמת מערכת או תשתית, דחיית הבקשה לצוו ביניים עלולה לסכל את האפשרות לתת לעותר סעד אפקטיבי אם תיתקבל עתירתו ולהביא להתייתרות העתירה".
...
בענייננו, המדובר במכרז להספקת שירותים, לגביו הנטייה תהא שלא להיעתר לבקשה למתן ביניים.
משמדובר במכרז להספקת מוצרים ניתן, אפוא, להניח, כי אם תזכה דוחובני או כל מציעה אחרת במכרז החדש, ניתן יהיה להפקיע את זכיית מי מהמשיבות במכרז החדש, אשר הליכיו טרם הסתיימו, אם יימצא בסופו של יום, כי יש לקבל את העתירה.
סוף דבר בהינתן שסיכויי העתירה אינם גבוהים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבות, אין מקום להיעתר למתן צו ביניים ובקשת סינרג'י למתן צו ביניים דינה להידחות.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 3099-05-19 01 אוקטובר 2023 לפני: כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר התובע: KIDANE ZERABROCH ע"י ב"כ: עו"ד אמיר ביתן הנתבעים: 1. עריית פתח תקווה ע"י ב"כ: עו"ד ליאת קינן 2. קפלן את לוי בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד שמואל אזולאי 3. ר. ג. א. שרותים ונקיון (ישראל) 1987 בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אסף אוסלקה פסק דין
בהתאם להסכם בין הנתבעות 2 ו-3, התחייבה הנתבעת 2 לבצע את "העבודה קומפלט בעיר פתח תקווה בהתאם לדרישות המיכרז, הקבלן יספק ציודים ואת כל מה שנידרש ע"פ החוזה לבצוע העבודה בהתאם לדרישות המיכרז". דהיינו הנתבעת 2 התחייבה לספק את כל הציוד וכל הנידרש לצורך ביצוע עבודת הניקיון וטיאוט רחובות בעיר פתח תקווה, לרבות כח אדם ולבצע העבודה בפועל ובאופן מלא.
גב' ברויטמן העידה בחקירתה הנגדית כי ההסכם בין הנתבעות 2 ו- 3 שונה לאחר כחודש מחתימתו, אז הנתבעת 2 מכרה את הציוד לנתבעת 3 והנתבעת 2 סיפקה לנתבעת 3 רק עובדים (עמ' 19-20).
...
אף אם אצא מנקודת הנחה כי אי הגשת ההודעה באמצעות עד מגיש נעשתה מנימוקים המניחים את הדעת, אין חולק שהמסמך שצורף לתיק הינו בשפה העברית בעוד שלא שוכנעתי שהתובע יודע לקרוא בשפה העברית.
בנסיבות אלו, לא שוכנעתי שהנתבעת 2 עמדה בחובה המוטלת עליה בהתאם לסעיף 1 ג(א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א- 1991 להתקשר עם עובד זר בחוזה עבודה בכתב בשפה שהעובד הזר מבין ולמסור לעובד העתק מהחוזה[footnoteRef:24].
] סוף דבר הנתבעת 2 תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: בגין הפרשות לפנסיה (גמל מעסיק ופיצויים)- סך של 1,580 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו