בחקירה הנגדית נישאלה ס' מדוע לא היתנגדה למעשיו של המערער, ובמיוחד כשהבינה ש"זה לא בסדר", ועל כך היא השיבה, בין היתר:
"זה משהו שהוא לא נעים. זה משהו שאתה לא יכול לפרש אותו. איזה שהוא רגש. זה משהו שאתה מרגיש שזה לא בסדר אבל אתה יודע באותו רגע כמה זמן אחר כך כי אתה מדחיק את זה ואתה לא מגיב לזה".
בהמשך אמרה ס':
"זה אבא ולא מן הראוי שהוא יעשה דברים כאלה לבת שלו, גם אם היא מבינה וגם אם לא. באותו רגע ההלם שאתה מקבל וזה לא משנה אם אתה מבין או לא מבין, ההלם שאתה מקבל לא מאפשר לך".
במענה לשאלה, אם לא היתנגדה משום שהיתה בהלם, העידה ס':
"אבל זה לא סותר אחד את השני. זה שאני בהלם וזה שזה נראה נורמלי. אני פשוט, אני לא יודעת אם תוכלו להבין את זה. פשוט ישבתי ככה, ישבתי ככה על המיטה, וזה היה מבחינתי נראה נורמלי. כן. באותו רגע כן כי זה לא סותר אחד את השני".
לשאלת הסניגור, מדוע פנתה אל אביה לטפול בעיניין ההפרשות, כאשר ידעה כי הוא נוהג ללקק את גופה, השיבה ס':
"... שוב אתה מדחיק אתה לא מוכן להודות בזה לא לעצמך ולא בקול רם ולא לשום דבר. וככה זה. בדיוק מה שלאחר מכן ישכחו המקרים. כי זה פשוט, זה לא משהו שאתה יכול לשלוט בו. בשום מצב וגם לא להתלונן לאבא שאני, יש לי הפרשות. זה אבא שלי נקודה. וככה רואים את זה וזה לא משנה".
בסיכומיו טען סניגורו של המערער, עו"ד יעקב שקלאר, כי אין זה הגיוני שנערה כה חכמה, בוטה, ואגרסיבית, שאינה חוששת להביע את רצונותיה, שתקה ולא הפסיקה את אביה, לוּ זה ביצע בה את המעשים אותם היא מייחסת לו. בית משפט קמא דחה טענה זו בציינו, כי "תשובותיה הספונטאניות של ס', הגיוניות ומתיישבות עם הידוע לנו מהפסיקה על תגובותיהן של נפגעות עבירות מין, ובמיוחד נערות רכות לימים". עוד נאמר בהכרעת הדין, כי "אין להיתעלם גם מהקושי האינהרנטי בחשיפת מעשי [המערער], מהשפעתה על מערכת היחסים המורכבת והטעונה בין [המערער] ל-ס', ועל התא המשפחתי בכללותו".
אשר לאישום השני, מסרה ס' בעדותה כי כל אימת שהיתה מקוררת, הן לפני שארעו המעשים המתוארים באישום הראשון והן לאחריהם, נהג אביה למרוח ערק על גופה "ממעלה הגרון עד לאיבר מינה, תוך שהיה מעסה את שדיה, ממשש את פטמותיה ומלקק אותן". רק כאשר אמרה לו "אבא", הוא חדל מכך.
נ' ציינה, כי "זה אחד המקרים הבודדים שאני זוכרת שהיינו עם בגדים כל שאר הפעמים היינו עירומים".
נ' העידה על מעשי אינוס שביצע בה המערער, כאשר החדיר את אצבעותיו לאיבר מינה.
יתר על כן, בהודעותיו במישטרה אמר המערער כי הוא נפגש עם מ' מספר פעמים בעסק של אישתו, וכי "אין לי קשר אליה ולא היה... ומן הסתם גם לא יהיה". לשאלה מדוע לא העלה את גרסתו בנושא זה בהזדמנות הראשונה, השיב המערער כי לא רצה לשתף אנשים זרים בבגידותיו.
עירעורו של המערער
בהודעת העירעור על הכרעת הדין נטען, כי המערער לא ביצע את המיוחס לו ומדובר בעלילת שוא שרקמה נגדו רעייתו לשעבר "אשר רתמה לשם כך, את ילדיהם המשותפים, משפחתה הקרובה וחברותיה, הכול עקב רצונה להתגרש ממנו, ומתוך כוונה לנשל אותו מכל רכושו עד לשקל האחרון". לדידו של המערער, ניתן להתערב במקרה דנן במימצאי מהימנות, שכן הגירסה העובדתית שאומצה על-ידי בית משפט קמא "אינה מתקבלת על הדעת או שהיא תוצאה של היתעלמות מהראיות שהוצגו בפניו". לגישת המערער, גירסאותיהן של המתלוננות רצופות שקרים, ואילו גירסת המערער היתה "עקבית, אותנטית, כנה וללא סתירות למן היום הראשון בו נעצר", וגירסה זו נתמכת על-ידי עדי הגנה רבים שהעידו מטעמו.
המדובר באדם לא אמין, ושקרן "המסוגל לסתור עצמו בפער של מספר משפטים מבלי לחוש חוסר נעימות". על יסוד כלל הנתונים, מתעורר החשד כי מדובר באדם בעל קוי אישיות פסיכופטיים, שבולטים אצלו עיוותי חשיבה רבים, ובראשם טענת הקנוניה, שהיא מוכרת בספרות "כשכיחה בקרב עברייני גילוי עריות". על יסוד האמור בכתב האישום, ניתן לאבחן את המערער כבעל סטייה מינית פאדופילית ומשיכה הבופילית, אך בשל קיום מערכות יחסים גם עם נשים בוגרות, ועמדתו ההגנתית לאורך הבדיקות, לא ניתן "להצביע ולהבין את האטולוגיה של העבירות ואת הסיבות שהובילו לקיומן". הערכת מסוכנותו המינית של המערער לא השתנתה, והיא עדיין עומדת על רמה בינונית-גבוהה לטווח הארוך.
המשיבה, אשר יוצגה על-ידי עו"ד נורית הרצמן, חזרה וטענה כי המדובר בתיק מהימנות "קלסי", שאין בו כל דבר ייחודי.
לבסוף, יש להתייחס לטענה אחת שהועלתה על-ידי המערער, לפיה לא הוכחה חדירה לאיבר מינה של נ' ולכן אין מדובר בעבירה של אינוס.
...
גם עדותה של נ' נמצאה אמינה ומהימנה, כפי שקבע בית משפט קמא:
"עדותה של נ' מהימנה עליי, וקיבלתיה במלואה. אכן, נמצאו סתירות קלות בעדותה של נ'... כך למשל, מעדותה זו עולה, כי [המערער] קרא ל-נ' להיכנס לחדרו, שם ביצע את מעשיו. הגם ש-נ' העידה תחילה כי [המערער] ביצע בה את המעשה בחדרה, ולאחר מכן בחדרו, אולם בתיאור המעשה עצמו אין כל סתירות. סתירות אלה לא נעלמו מעיני, אולם גם לאחר בחינתן, אחת לאחת, שוכנעתי כי אלה אינן מהותיות, אינן יורדות לשורשו של עניין, נובעות מטבעו ואופיו של הזיכרון האנושי ומחלוף השנים... אין לצפות ממתלוננת, אשר משחזרת חוויות עבירות מין שבוצעו בה בהיותה ילדה רכה בשנים, (כי) תזכור כל פרט ופרט, משלא היה מדובר בתיעוד בזמן אמת.
בית משפט קמא לא היה מוכן להסתמך על גירסתה של המתלוננת ג', מבלי שנמצאו לעדותה ראיות מחזקות, ובכך יש כדי להעיד על הזהירות הרבה שבה נקט בית משפט קמא, בעת שבחן את עדויותיהן של כלל המתלוננות בתיק זה.
לסיכום, הנני סבור כי הרשעתו של המערער עומדת על יסודות איתנים ואין כל מקום להתערב בהכרעת דינו המפורטת, המנומקת והיסודית של בית משפט קמא.
הערעור על מידת העונש
לאחר בחינת כלל הנסיבות, הגעתי למסקנה כי העונש שהושת על המערער סוטה במידה ניכרת מרמת הענישה שנקבעה בעבירות דומות, ועל כן יש מקום לקבל את ערעורה של המשיבה.
