ביסוס מומחה בית משפט על מידע שגוי וחלקי

התובעת טוענת כי מדובר בחוות דעת רשלנית, המבוססת על מידע עובדתי שגוי (כגון שימוש בגראס על ידי התובעת על מנת למתן את חרדתה – סעיף 20 לכתב התובענה), על מידע מקצועי שגוי הכולל ספרים מקצועיים ישנים ולא מעודכנים (סעיפים 21 ו-27 לכתב התובענה), מסקנות מקצועיות שגויות (סעיפים 23-24 לכתב התובענה), ובכלל היא סבורה כי מדובר בהסקת מסקנות פזיזה אשר מהוות רשלנות מקצועית ברורה, ומכאן כי על הנתבעת 1 מוטל החיוב לשאת בעלות הנזקים אשר נגרמו לה בהליך המשפטי ה"משפחתי" אשר נדון בבית המשפט לעינייני מישפחה בירושלים, נוכח השפעתה של חוות דעת זו על החלטתה של חברתי כב' השופטת א. שמאי-כתב בהליך אשר נדון בפניה.

הצדדים מתכתשים ביניהם בדבר החסינות המוחלטת או החלקית הקיימת בעיניינו של מומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, כאשר כל צד הצטייד בפסיקה מתאימה להוכחת נכונות עמדתו.

...

לסיכום – בהעדר חוות דעת מומחה בתובענה התוקפת את חוות דעתו של מומחה אחר- נותרנו ללא מומחים, ובלא מומחים – לא תהיינה קביעות בעניין זה, ובלא קביעות – אין מקום לעריכת משפט – ומכאן, שאני מורה על מחיקתה של נתבעת 1 אשר הוצאותיה בסך 4,000 ש"ח ישולמו על ידי הנתבעת עד ליום 1.10.21.

מכתבו של הנתבע 2 נושא את הכותרת "לכל המעוניין"- אך האם היה רשאי לעשות כן ולהעביר, ככל שעה זאת, לאחרים? האם הוא זה אשר העבירו לאחרים? האם עשה זאת בזדון? בשוגג? שאלות עובדתיות ומהותיות אלו צריכות בירור- רוצה לומר, ככל שבירור ראייתי יוביל למסקנה לפיה הנתבע 2 הפיץ את מכתבו/חוות דעתו לגורמים אשר לא היו מורשים או מוסמכים לקבלו, הרי שיש מקום לבירור התובענה לגופה על מנת לקבל תמונה ראייתית נכונה יותר באשר ל"מסלולו" של המסמך, ועל כן אין לסלק חלק זה בתובענה על הסף.

סוף דבר משכך, אני מורה כדלהלן: משנמחקה נתבעת 1 מכתב התובענה – הרי שהסכום הנתבע קטן בהיקפו והוא מצוי מתחת ל-75,000 ₪ (ראו לעניין זה סעיף 42 לכתב התובענה), ועל כן יועבר ההליך למסלול של סדר דין מהיר.

עוד נטען כי קביעות מומחי בית המשפט שגויות ואין לאמצן שכן ישנן טעויות בסיסיות נגררות ומתווספות מטעם מומחי בית המשפט ולכן לא ייתכן לאמץ באופן אוטומאטי את דבריהם השגויים של המומחים, במיוחד כשמדובר בסכומי עתק.

בתצהיר נטען עוד, בהתייחס למסמכים וחוו"ד שהציג התובע, כי חווה"ד שניתנו מטעם התובע ניתנו על בסיס מידע שגוי, חלקי או בלתי מבוסס ומבלי לבצע מדידות וחישובים מתבקשים; המדרון חצוב בסלע ויציב; מרחק הקיר העליון מרוחק לפחות 2 מ' מקצה המדרון, כך שלא נידרשת "שן" בגב הקיר כאמור בחוו"ד אשל ממרץ 13'; התובע השעין על הקיר ריצפה ומאחסן דברים באופן אשר פוגע ביציבות הקיר; המדרון מוגן נגד דרדרת אם כי ניתנו כמה הנחיות לתיקון הרשת; גובה המדרון הנו כ-12-13 מ', והקיר הבנוי מעליו הנו כ-6 מ' מלבד החלק שבסלע; קייפי לא מצא ממצאים שילמדו על חוסר יציבות.

יתר על כן, גם אם אתעלם מעניין החריגה מהיתר, הרי שהוכח בחוות דעתם האובייקטיביות, המבוססות והנתמכות היטב בנתונים אובייקטיביים, שתועדו במדידות וצילומים, של מומחי בית המשפט, כי חציבת המדרון שגובהו כ-15 מ' (מתחת לקיר התמך) בתלילות של מעל 80 מעלות, חורגת מהתקן המחייב הממליץ על זווית שפוע של עד 70 מעלות כשעסקינן בסלע שאינו אחיד ושיש בו סדקים וחללים העשויים להחלישו.

...

נטען כי גם דין סעדים חדשים אלו להידחות.

נטען כי גם לו יסבור בית המשפט כי חוות דעת מומחי בית המשפט תומכות בעמדת התובעים, הרי גם במקרה זה נוכח העמדות המקצועיות של אשל ושל מהנדס המועצה, ובהצטרף אל חזקת חוקיות ותקינות המינהל, הרי למצער כפות המאזניים מעוינות, ומשכך דין התביעה להידחות.

לפיכך אני קובעת כי חציבת המדרון בתלילות וללא דיפון מהווה עוולת הסרת תמיכה ממקרקעין ביחס למגרש, לפי סעיף 48 א לפקודת הנזיקין.

בעיניינו, נוכח תשובתו של ד"ר השרוני נוכח העובדה כי התבסס בקביעתו על מידע מוטעה כך שנצא כי טרם התאונה פנה התובע לקופות החולים מספר פעמים מצומצם ובפער זמנים משמעותי מקרות התאונה הנדונה, הרי שאיני יכול לקבל את העובדה כי מחצית מנכותו של התובע שייכת למצב עבר ויש לקבוע כי נכות זו הנה כתוצאה מהתאונה הנדונה.

באשר לטענות התובע בנוגע לבקע המפשעתי, הרי מקום בו התובע לא הביא כל חוות דעת בעיניין הרי שהוא לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את טעותו של מומחה בית המשפט.

מדובר בתנודתיות קטנה ביותר, וגם אם נקבל שלאחר התאונה חזר התובע למישרה חלקית ומופחתת (כך העידו גם התובע, גם מנהל העבודה ועובד נוסף) הרי שמשכורתו נפגעה קלות.

...

על יסוד אלו אני סבור שיש לפסוק פיצוי גלובלי בשיעור של 5,000 ₪.

סך כל נזקי התובע לאחר ניכויי מל"ל 341,631 ₪ סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע את הסך של 341,631 ₪ וכן את הוצאות התובע (אגרה, עדים וחוות דעת).

כמו"כ ישלמו הנתבעות לתובע שכ"ט עוד בשיעור 20%+ מע"מ. ניתן היום, י"ג שבט תשפ"א, 26 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.

עדות ד"ר קלמן מחוות דעתו של ד"ר קלמן עולה כי התובע טען בפניו שלא סבל בעבר מכל בעיה נפשית, המסמכים שעמדו בפני המומחה הם מסמכים שלאחר הארוע הנטען בלבד והארוע, כפי שהובן על ידיו היה כי נפל על התובע חלק מתקרת השירותים.

על כן, חוות דעתו של ד"ר קלמן, שהסתמכה על דברי התובע ומסמכים רפואיים חלקיים בלבד, התבססה על מידע שגוי ביחס לעברו הרפואי וביחס לאופיו האמיתי של הארוע, לא יכולה להוות בסיס לקביעת נכות כתוצאה מהארוע הנטען.

אז תיקנת ב-5/7 או ב-11/8 סליחה, ב-5/7 יש בדיקה וב-11/8 יש תיקון התיקון היה ב-11/8 כן יש לנו קבלה מ-9/8 שתיקנו את הקרמיקה בדירה של הנתבע, אז הם תיקנו את הקרמיקה לפני שהחלפת את הצנרת לא, חייבים לתקן אחרי אבל יש לנו חשבונית מ-9/8 שאומרת שתיקנו את הקרמיקה ב-9/8 (מעיין במסמכים) אני מפנה את בית המשפט ואת העד לנספח 8 של התובע, תיקון קרמיקה בסך 1,755 ₪ ב-9/8 ואתה טוען שאתה ביצעת את התיקון בצנרת יומיים אחרי תיקון הקרמיקה אוקי זה נשמע לך הגיוני? לך זה נשמע הגיוני? גם לי לא. התאריך של הקרמיקה הוא לא נכון.

...

דרך התנהלות זו פוגעת באמינות תלונותיו עד כדי כך שלא ניתן לקבוע כל ממצא בנוגע לנזק פיזי כלשהו שנגרם לו. משלא הוכיח התובע את נזקיו, גם אם הייתה נמצאת רשלנות מצד הנתבע – דין התביעה היה להידחות.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ כולל מע"מ. התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.

לשם ביסוסה של עוולת הרשלנות על התובעים להוכיח שלושה יסודות מצטברים: חובת זהירות (מושגית וקונקרטית); התרשלות (הפרת חובת הזהירות) וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק שניגרם.

חובות זהירות אין חולק כי הנתבעת כרשות מינהלית חבה בחובת זהירות מושגית כלפי הציבור הנזקק לשירותיה, וכבר נפסק כי רשות מקומית כגוף האוצר את המידע על הבנייה בשטחי העיר חבה חובת זהירות מושגית כלפי גורמים הבאים לקבל ממנה מידע בנושא זה. אשר לאחריות בגין היצג רשלני, נקבע בפסיקה כי קיימת חובת זהירות על הרשות בעת מסירת מידע שברשותה בתחום התיכנון והבנייה, מקום בו הוצג מידע שגוי או מוטעה ואף במחדל – עת נימסר מידע חלקי וחלקיות המידע יוצרת רושם מוטעה.

תנאי זה הוכתב במפורש במסגרת הדרישות להיתר הבניה וכפי שנכתב בבקשה: "תנאי להיתר תלצ"ר! סימון גדר לפי נספח בניה" (נספח 5) וכפי שמתאר זאת התובע בעדותו: "נפגשתי עם יפי שגיא שהייתה מנהלת מחלקת רשוי, נפגשתי עם סגן ראש העיר, נפגשתי עם מהנדס העיר. עשיתי עשרות פגישות [...] ואיך מהנדס העיר אמר לי? 'מר פרידמן, או שאתה תבנה כמו שאני אומר לך לעשות או שנלך לבית משפט ועוד 7 שנים תבנה'" (עמ' 10, שורות 1-5 לפרוטוקול).

ככל שנוגע לעלויות העתקת החומה וטפול בתשתיות, מומחה הנתבעת חולק על הנתונים שהוצגו בחוות דעתו של מומחה התובעים ולפי גישתו, התובעים היו בונים את המשך החומה ואת הגדר במיקומה כפי שהיא משמשת אותם כיום בין אם היתה החלטת הועדה משנת 2007 ובין אם לאו, ועל כן אין לפצות את התובעים על עלויות הקמה הכוללות ויש להיתחשב בעלויות העודפות בסך של כ- 50,000 ₪ עקב כך שהחומה בוצעה בשלבים.

...

אין בידי לקבל טענת הנתבעת.

קשר סיבתי לאחר שבחנתי כלל הנזקים שהוכחו אני סבור כי מתקיים קשר סיבתי-עובדתי וקשר סיבתי-משפטי בינם לבין התרשלות הנתבעת.

בסיכומו של דבר: התביעה מתקבלת באופן זה שלסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 463,863 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בהתחשב בשווי הסעד שנתבע שנפסק ברובו, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו, ובסכום ההוצאות בגין ההחלטה מיום 10.8.20 ועינוי הדין שנגרם לתובעים, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד של התובעים בסכום כולל של 25,000 ₪.