בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 72985-12-19
20 מרץ 2022
לפני:
כב' השופט אלעד שביון
התובע (והנתבע שכנגד):
יוסף אליאסי
ע"י ב"כ עו"ד שלומי נרקיס ו/או איריס מרקוס
הנתבעת (והתובעת שכנגד):
רחל בנימיני
ע"י ב"כ עו"ד אסנת שלו-פינקלר
החלטה
עקב כך, הוגשה מטעמה תביעה שכנגד בו היא עותרת לתשלום זכויות סוציאליות וכן פיצויים על נזקים שהסב לה.
עיקר טענות הצדדים:
לטענת הנתבעת, התובע פגע באופן גס בפרטיותה בין היתר בכך שהתקין מצלמות אבטחה המצלמות את הנתבעת ללא ידיעתה, העתיק נתונים מתיבת הדואר האלקטרונית הפרטית שלה ללא ידיעתה ואישורה וכן חדר למרחבה האישי בסביבת העבודה שלה והוציא משם מסמכים אישיים שלה.
(1) בילוש או היתחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
(2) האזנה האסורה על פי חוק;
(3) צלום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פירסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפירסום להשפילו או לבזותו;
(4א) פירסום תצלומו של נפגע ברבים שצולם בזמן הפגיעה או סמוך לאחריה באופן שניתן לזהותו ובנסיבות שבהן עלול הפירסום להביאו במבוכה, למעט פירסום תצלום בלא השהיות בין רגע הצלום לרגע השידור בפועל שאינו חורג מהסביר באותן נסיבות; לעניין זה, "נפגע" – מי שסבל מפגיעה גופנית או נפשית עקב ארוע פיתאומי ושפגיעתו ניכרת לעין;
(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפירסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך הסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו; לענין זה, "כתב" – לרבות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה;
(10) פירסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקות (1) עד (7) או (9);
(11) פירסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד".
ואחרי שזאת נאמר, להלן ההתייחסות לכל אחת מהטענות שהועלו:
הטענה להוצאת מסמכים מכתובת המייל הפרטית:
בעיניין איסקוב (עע (ארצי) 90/08 טלי איסקוב ענבר נ' מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים ואח', פורסם בנבו, מיום 8.2.11) התוה בית הדין הארצי לעבודה כללים בנוגע לאופן עריכת האיזון בין זכות העובד לפרטיות במקום העבודה לבין זכות הקניין של המעסיק בכל הנוגע לשימושי מחשב בכלל ולתכתובות דואר אלקטרוני בפרט.
בזהירות המתבקשת יצוין (מאחר וטרם הוגשו הטיעונים המשלימים של הצדדים), כי אם אכן אותם מסמכים שצרף התובע לכתב התביעה, הוצאו מהמחשב שהועמד לרשות הנתבעת לבדה במקום העבודה, וזאת ללא ידיעתה והסכמתה, אזי שלכאורה נפגעה פרטיותה כמשמעותה כפי שהוגדרה בסעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות הקובע כי "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפירסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, ..." מהוה פגיעה בפרטיות.
...
התובע טען כי לא ברור מהיכן הגיעה הנתבעת למסקנה כי בבית הדפוס קיימת מצלמה נסתרת, היא אינה מפרטת לאילו סרטונים התכוונה משאלה לא הוצגו בפני בית הדין ובכל מקרה הסרטונים שהוקלטו על ידי מי מהצדדים טרם הוגשו לבית הדין וממילא אין ביכולתו של בית הדין להכריע בהם (סעיפים 22 עד 24 לתגובה וסעיפים 15 עד 18 לתצהירו).
סוף דבר:
הבקשה כפי שהוגשה, שנעדרת כל פירוט של המסמכים שאותם מבוקש להוציא מהתיק, אינה מאפשרת ליבון ובירור המחלוקות כמו גם הכרעה אופרטיבית לגופם של דברים.
משעל פניו גם קיימות מחלוקות עובדתיות בין הצדדים, כמו למשל בשאלה האם המחשב בו עשתה הנתבעת שימוש הוא מחשב שהועמד אך לרשותה במקום העבודה כטענתה, או שמא לכלל עובדי בית הדפוס כטענת התובע, אין מנוס מקביעת הבקשה לדיון במעמד הצדדים, בהם יחקרו הם גם על תצהיריהם, באופן שיאפשר קביעת ממצאים עובדתיים.
