]
על הזכות לשויון בכלל ולשוויון בעבודה בפרט, לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, יפים דבריה של סגנית הנשיא, כב' השופטת (כתוארה אז) ברק בעיניין פלוטקין, באומרה את המילים הבאות: "... אלא שכיום, לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו עלתה הזכות כיתה, היא כיום זכות חוקתית. לא נראה לי כי ניתן לדבר על כבוד וחירות לאדם ללא שויון ושויון בעבודה על אחת כמה וכמה. חלק ניכר מחיינו אנו מבלים בעבודה והפליה והשפלה אין להרשותן במקום העבודה"[footnoteRef:6].
אשר לעילת הפיטורים של התובע בגין עריכת הליך פיטורים שלא כדין, לרבות עריכת שימוע שאינו תקין – אין חולק כי כיום מוכרת בפסיקה זכותו של העובד לקיומו של הליך פיטורים תקין ומסודר, במסגרתו יישמעו טענותיו בהרחבה, ויוצג לפניו החומר והטענות הרלוואנטיות כנגדו.
בעיניין גוטרמן נאמר בעיניין זה, כדלקמן[footnoteRef:12]: [11: ע"ע (ארצי) 779/06 קורן – בית חולים אלי"ן, ניתן ביום 7.10.2007; ע"ע (ארצי) 1403/01 סרוג'י – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.5.2004.
]
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הנה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר - עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה. ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא, שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת חובה.
...
גם טענה זו דינה להידחות מכל וכל.
זאת ועוד, הנתבעת טענה כי היתה רשאית לפעול כפי ראות עיניה בעניין זה ולהכפיף את התובע למבנה הארגוני שלה, וגם בכך לא מצאנו כל פסול.
לסיכום
לסיכום – לאור כל האמור והמפורט עד כה, דין התביעה להידחות במלואה, על כל חלקיה ובגין כלל הטענות שהעלה התובע כנגד הנתבעת.
