ביום 19.12.13 חתם מר אסולין על כתב ערבות מתמדת לשיפוי מוגבל בגבולות הסך של 500,000 ₪, לחובות החברה (ערבות זו החליפה את הערבות הקודמת מיום 03.04.08, וראה הודעת הבנק למר אסולין כי ערבות זו מבוטלת, נספח ז' לבקשת הרשות להגן של אסולין).
חברת כוהנים סחר אף ויתרה על עמלת הפצה ומכירה עבור שירותיה.
בעקבות היתנגדות זו הגישו צדדי ג' בקשה להגיש את המסמך בדרך אחרת, כאשר צורפה ההצהרה הקבועה בתקנות בעיניין חוות דעת מומחה, כן צורף מכתב של מר אורפני המבהיר את הפעולות שעשה וכן צורפו נספחים לחוות הדעת.
ראו דבריו: "..לשאלת ביהמ"ש אם הייתי רואה את זה לפני החתימה שלי כי קיבל חצי מליון ₪ האם הייתי מאשר את הנתון שחברת תמר מיקסמה את רווחיה, אני משיב, שאני לא יכול לדעת אם זה מתממש..".
ובהמשך: "שבית המשפט שואל אותי מה תהיה תשובתי אם בית המשפט אומר שההסכם מומש, הייתי אומר שהיה ביטול הנחת מפיץ, מה שהייתי כותב אני או החברה הייתי בודק והייתי רואה שבהתחלה היה מבוטל. אבל זה לא משנה את הנתונים שחתמתי עליהם..." וראו גם בהמשך התבצרותו בעמדתו, שלא עלתה בקנה אחד עם המסמכים (פרו' עמ' 145).
...
אני סבורה, כפי שקבעה כבוד השופט רונן בתיק בעניין סלע, כי גם במקרה הנ"ל מדובר באחד המקרים החריגים בהם יש לחייב באופן אישי את מר כהן בגין הנזקים שנגרמו למר אסולין.
וראו מה קבעה כב' השופט רונן בתיק סלע, בגינו חייבה בעל מניות אחת לשפות את בעל המניות השני: "...אני סבורה, כי הפסקת התשלום לחברת השמירה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. היא גרמה לפגיעה בחברה שכן עקב הפסקת השמירה, נסגר האולם בשעות הערב, שעות הפעילות הערות ביותר. אני גם סבורה כי אף אם היה מקום לנקוט בהליכים משפטיים נגד חברת השמירה או הנהלת הקניון בגין הנזקים הנטענים על ידי ארבל, לא צריך להיות קשר ביניהם לבין המשך תשלום לחברת השמירה או דאגה לשמירה חלופית – שיאפשרו את פתיחת העסק גם לאחר השעה 21:00. למרות האמור, בחר ארבל לנהוג באופן שהביא להפסקה של שירותי השמירה, וכתוצאה מכך לסגירת הבאולינג המשותף בשעות הפעילות הערות ביותר בו. דבר זה גרם כאמור לפגיעה בפעילות החברה.."
ובהמשך: "... מדבריו של מקס עולה אם כן בבירור, כי הנתבעים פעלו כדי לפגוע בפעילות הבאולינג המשותף, בין היתר על ידי ביטול או שיתוק זמני של פעילויות נוספות שהיו במקום (קפיטריה ומשחקייה), שהיוו מקור משיכה ללקוחות נוספים לאולם, ואיפשרו קבלת הכנסות נוספות מקיום פעילויות משותפות (כגון ימי הולדת), אותן לא ניתן לקיים ללא קפיטריה, למשל...".
ובהמשך: "שידול עובדי הבאולינג המשותף לעזוב את הבאולינג, העסקתם בבאולינג החדש באופן ובנסיבות המתוארים לעיל, הקיפאון והשיתוק בפעילות החברה שנכפו על ידי ארבל, בין היתר על ידי סירוב להשקיע כספים הכרחיים להמשך פעילותו השוטפת והתקינה של הבאולינג המשותף, ופגיעה בפעילויות נוספות של הבאולינג המשותף על מנת "להשמידו" - כל אלה אינם עולים בקנה אחד עם חובותיו של ארבל כבעל מניות ('שותף') בחברה.
לסיכום
הנתבעת 3, תמר (ר.כ.) פיתוח טכנולוגיות לע"מ צריכה לשלם לבנק את סכום התביעה בסך של 526,933 ₪ כערכו סמוך לאחר הגשת התביעה (לאחר פירעון ערבותו של הנתבע 4 וחילוט הפיקדון השקלי), בערכו להיום בהתאם לריביות החלות בבנק.