ביטול תנאים מקפחים בחוזה אחיד על פי חוק

עוד טען המשיב, כי תניית הסמכות המקומית בהסכם השכירות, מהוה תנאי מקפח בחוזה אחיד על-פי הוראות סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "החוק").

סעיף 3 לחוק מוסיף וקובע לעניין "תנאי מקפח וביטולו", כי "בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו- בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות- משום קפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קפוח לקוחות". ברע"א 1108/10 מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (7.4.2010) [ להלן: "עניין מאיר"] התוה בית המשפט העליון את הדרך שבה יש לבחון את תניית השיפוט.

...

מקובלת עליי הטענה, כי הקמת וניהול המתחם כמרכז מסחרי בכפר תבור, הימצאות משרדי ניהול בתוך המתחם, מקום החתימה על ההסכם ואופן חתימתו ומקום הימצאות הנכס, שכולם באזור השיפוט של מחוז הצפון, מבלי שמתקיימת כל הצדקה לתניית שיפוט מקומית בתל-אביב יפו, שעה שאין למשרדיהם של המבקשים ומקום מגוריו של המנכ"ל מטעמם זיקה לבית המשפט בתל-אביב, אלא לירושלים, יש בכל אלה כדי להוביל מסקנה, שבנסיבות העניין בחירת מחוז השיפוט בתל אביב אינה אלא לצרכי הרתעה מפני הגשת תביעה, ולא שוכנעתי כי המבקשים, שעליהם הנטל להוכיח בקשתם להעברת מקום הדיון, הראו שישנם שיקולים לטובת העברת הדיון לבית המשפט בתל-אביב.

היענות לבקשה והעברת הדיון כפי המבוקש לבית המשפט בתל-אביב, שאין לו כאמור זיקה לסכסוך דנן ולבעלי הדין, מחזקות בנסיבות העניין את המסקנה כי מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד, ולא שוכנעתי כי המבקשים השכילו להראות כי אין בתניית השיפוט כדי להרתיע את המשיב מעמידה על זכויותיו המשפטיות.

לטעמי, אין מדובר במרחק נסיעה קצר באופן יחסי או מקובל, ויפים הדברים שנאמרו בסוגיה זו בת"א (ת"א) 714188/07 מירס תקשורת בע"מ נ' שמטל בינוי פרויקטים בע"מ (14.10.07): "במקרים שבהם המרחק האמור גדול יחסית למדינת ישראל ולתרבות ה- commuting הנהוגה בה, כגון זה שבין חיפה, באר שבע או נצרת לבין תל-אביב ההנחה תהיה כי יש לדחות טענה לסתירתה של חזקת הקיפוח הכרוכה בתניית השיפוט הנדונה, כדי שלא לרוקן מתוכן את תכליתה החקיקתית של חזקת הקיפוח, וזאת גם לגבי תביעות בסכומים גדולים ולגבי עוסקים; ואין צורך לומר לגבי תביעות בסכומים בינונים או קטנים ולגבי צרכנים". לשיטה אחרונה - לצורך הדיון בתביעה דנן, אני קובעת כי תניית השיפוט שבהסכם השכירות היא תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי חזקת הקיפוח לא נסתרה על ידי המבקשים.

בנוסף נטען שסע' 18.4 לחוזה המונע ממנו אפשרות להיתנגד בכל דרך שהיא לפעולות של הבעלים על פי שיקול דעתם המוחלט, מהוה תנאי מקפח בחוזה אחיד על פי חוק החוזים האחידים התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") ולחלופין, עומד בנגוד לסע' 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), ולחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

על כן מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד ויש לדחות את התביעה המבוססת על תנאי זה. למעלה מן הצורך אוסיף שלאותה תוצאה ניתן להגיע גם בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים הקובע "שחוזה שתוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או נוגדים את תקנת הציבור – בטל". בבואו של בית המשפט לקבוע אם סעיף בחוזה נוגד את תקנת הציבור, אל לו לתת ביטוי לתחושותיו הסובייקטיביות, אלא הוא חייב לתת ביטוי לתפיסות היסוד של החברה בה הוא פועל ולהשקפה המקובלת על הציבור הנאור, המבטאת את הערכים והמצפון הצבורי באשר להתנגדות ראוייה, או בלתי ראויה ביחסים חוזיים.

...

לאחר דיון, בית המשפט נעתר לבקשה וקבע שעל שילה ייאסר להפעיל את עסקו מחוץ לשעות הפעילות של הקניון קרי לאחר השעה 21:00 בימות השבוע, 13:00 בשישי ו- 23:00 במוצ"ש (נספח כ לתצהיר טוב), תוך שהוא מדגיש שפעילות המועדון נוגדת את מטרת החנות "הלבשה והנעלה" על פי האמור בחוזה.

יישום ההלכה למקרה דנן מוביל למסקנה ששילה איננו יכול לחזור ולהעלות טענות שונות כנגד הבעלים הקודמים, לרבות הטענה בדבר אי רישום הזכות הקניינית שלו.

וזאת ותו לא. אוסיף ששילה לא הוכיח ולו בבדל של ראיה טענותיו כלפי חב' הניהול ועל כן בכל מקרה, אין מקום להידרש להן במסגרת הליך זה. על כן אני דוחה את טענות ההגנה של שילה ונוכח הפרת החוזה, נותרה לדיון שאלת הפיצויים.

סוף דבר אני מחייבת את שילה לשלם לתובעות סך של 393,524 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת אגרת בית משפט בתביעה השניה, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (בהתחשב בעובדה שהתביעה הראשונה נדחתה).

ואלה הכללים למתן הפצוי: אם הפצוי לו זכאי חבר קבוצה יעמוד על סך שבין 1 ₪ לבין מחצית משווי שובר משוקלל (דהיינו 31.11 ₪ נכון ליום עריכת ההסדר), חבר קבוצה שעודנו לקוח קיים יקבל פיצוי כספי בגובה הפצוי בפועל באמצעות זכוי בכרטסת המשיבה; באם סיים התקשרותו, קרי אינו לקוח קיים, הפצוי בפועל יועבר לעמותות שנבחרו על ידי הצדדים - "נותנים תקווה" ו/או "עמותת משקיעים בקהילה" (להלן: "העמותות") - בדמות שוברי שטיפה לרכב (על פי חוקי העיגול המקובלים).

סעיף 4(11) לחוק החוזים האחידים תשמ"ג-1982 קובע חזקת קפוח ביחס לתנאי כדלהלן: "תנאי הקובע הצמדה של מחיר או תשלום אחר, לפי החוזה, למדד כלשהוא, כך שירידה של המדד או עלייה שלו לא תזכה את הלקוח" אין חולק בדבר קיומו של "תנאי מדד ריצפה" במסגרת החוזים למול חברי הקבוצה, ועל כן קיימת לכאורה חזקה כי "תנאי מדד הריצפה" בחוזי הליסינג של המשיבה הוא בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד.

על פני הדברים, בקשת האישור מגלה עילת תביעה לכאורה, ומעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ובהן, בחינת השאלה האם "תנאי מדד הריצפה" בחוזי הליסינג שעורכת המשיבה עם לקוחותיה, הנו בגדר תנאי מקפח בחוזה אחיד שיש להורות על ביטולו.

...

המבקש נשא בסיכון בהגשת התביעה ובקשת האישור, בשים לב לחשיפה לסכום הוצאות ניכר במידה ובקשת האישור הייתה נדחית.

סוף דבר הריני מאשרת את הסדר הפשרה בין המבקש למשיבה ונותנת לו תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם למבקש גמול על סך 47,00 ₪, בתוספת מע"מ; ולבא כוחו שכר טרחה על סך 140,000 ₪, בתוספת מע"מ. הגמול ומחצית שכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

דחיית הטענה להיות הפצוי במקרה של ביטול ההזמנות תנאי מקפח בחוזה אחיד כתבי ההזמנה, על פי עדותה של מנהלת משרד התובעת, הם מסמכים סטנדרטיים.

...

מקובלת עלי גם טענת התובעת שלאור טענת הנתבעים כי הם ביטלו את ההזמנות בתוך כחודש ממועד חתימתן, ולא בחלוף 14 ימים (ומבלי להידרש לנכונות הטענה אליה אתייחס בהמשך) בשילוב הוראות תקנה 6(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) שאינן מחילות את זכות הביטול על "טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות" בהינתן שלכל דירה הזמנה נפרדת ומערכת מיזוג משלה, אין גם מטעם זה בידי הנתבעים לחסות תחת תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה).

סוף דבר מכל האמור התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעים, לרבות שכר טרחת דין בסכום מופחת אותו אני קובעת על סך כולל של 10,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום.

עוד טוענת התובעת כי סעיף 20 להסכם הנו בבחינת 'תנאי מקפח בחוזה אחיד' על פי סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") מחמת שתנאיו ולו חלקם נקבעו מראש בידי הנתבע כדי שישמו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם וזהותם.

דוקא בחירתה של התובעת להגיש מספר לא מבוטל של תביעות – שהן תולדה של אותה החלטה של הנתבע מינואר 2019 להחיל את סעיף הפטור מאחריות, על פי ההסכם, בגין ניזקי רכבי התובעת המושכרים לנתבע – מלמדת על חוסר הגינות ועל חוסר תום לב .

...

איני מקבל טענה זו של התובעת מהנימוקים המפורטים באריכות ביתר פרקי פסק הדין.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל דין כל תשע התביעות שבכותרת להידחות.

התובעת תשלם לנתבע את הסכומים הבאים: הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 25,000 ₪.