ביטול תנאים לא הוגנים בחוזה הלוואה

התובעת טוענת כי בעת חתימת התוספת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת על החלטת משב"ש לקצר את תקופת המיגבלה לחצי שנה; כי לו ידעה, לא הייתה מסכימה לשלם את הסך של 3 מיליון, כי "ממילא" היא היתקשרה עם הנתבעת עקב טעות ויש להניח כי לא הייתה מתקשרת באותם תנאים; וכי לאור הביטול החלקי של תקופת ההגבלה, יש להפחית את סכום תוספת התמורה באופן יחסי לקיצור פרק הזמן "כפי כוונת הצדדים" (ר' למשל סע' 16 (סיפא) וסע' 19 לסיכומים).

ראינו כי התובעת אף סברה כי המיגבלה היא תנאי "לא הגון" וכי מדובר בתקלה שיש להסדירה.

התובעת הגישה חוות דעת מטעמה (להלן: "חוות הדעת") אשר מטרתה, לפי המוצהר, לבחון את המהות הכלכלית של ההתקשרויות בין מליבו לנתבעת בהסתמך על תנאי ההסכמים, ביחס לתנאים המקובלים בישראל בהלוואות מזנין ובחינה של "המהות האמיתית" המשתקפת מהסכמים אלה (סע' א.2 לחוות הדעת).

...

ברם, בשים לב למסקנה שאין מדובר בהסכם למראית עין אשר עומד מאחוריו הסכם אחר ושונה, השאלה חוזרת למקומה – האם ההתקשרות כפי שנעשתה בסופו של דבר בפועל, ולו משום שהנתבעת הבינה כי התובעת סבורה שהמתכונת שתוכננה נוגדת את התחייבותה, היא התקשרות המפרה את מגבלת משב"ש. עניין זה נדון לעיל.

עמדת התובעת כי סעיף 10.3 הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו, מקובלת עלי.

בלשונו של כב' המשנה לנשיאה ריבלין בעניין סהר, החזקה הפרשנית לפיה "פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב", לא נסתרה; לא שוכנעתי מתוך הנסיבות "כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון" (שם, סע' 26).

אם כן, ככל שיוכח שלא גולו הפרטים וקיימת בשל האמור הטעה של הלווה, יכול הלווה להפעיל את זכות הביטול שבסעיף 15 לחוק החוזים: "סעיף 4 לחוק קובע לעניין זה כי סעד של ביטול יינתן בהתקיים תנאי עילת ההטעיה שבסעיף 15 לחוק החוזים..." [ע"א 8222/19 חנניה נ' קוואלטי קרדיט פאנד (7.12.2020) (להן "פרשת חנניה"), פסקה 19 לפסק הדין].

אוסיף ואציין כי, בחנתי האם יש מקום להפעיל את סמכותי מכוח סעיף 9 לחוק אשראי הוגן ולהורות על ביטול החוזה או ביטול או שינוי תנאי מתנאיו, אלא שהמבקשים לא טענו כי אילו מתנאי החוזה אינם עומדים בדרישות הדין וממילא גם לא הציגו כל ראיה התומכת בכך.

...

נוכח המפורט לעיל אני קובעת כי הופרה חובת הגילוי הקבועה בסעיף 3 לחוק אשראי הוגן- גם עותק חוזה ההלוואה על נספחיו לא נמסר למבקשים עובר לכריתתו וגם לא גולו כל הפרטים הנדרשים על פי סעיף קטן (ב) לסעיף 3.

בהתחשב במכלול הטעמים המפורטים לעיל, אני קובעת כי לא מתקיים יסוד ההטעיה הקבוע בסעיף 15 לחוק החוזים ומכאן שהמבקשים אינם זכאים לבטל את החוזה על יסוד הוראותיו.

סיכום דין התובענה להידחות.

] למנוע ממלווים[] שאינם תאגיד בנקאי מורשה ומפוקח[] לנצל את מצוקתם של צרכנים שאינם בעלי כוח מקוח, ועקב כך מסכימים ללוות כספים בתנאים בלתי סבירים.

(דברי ההסבר להצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג– 1993, ה"ח 116; ע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאשוילי, פסקה 17 [פורסם באר"ש, 24.06.2007]) בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, 947–948 (2004), עמד השופט (כתוארו אז) אליעזר ריבלין על כך שמחד גיסא אין להתערב יָתר על המידה בשיעור הריבית הנגבית בהלוואות חוץ-בנקאיות, אשר נולדו מתוך הצורך של גורמים שלא הצליחו לקבל הלוואות מהמערכת הבנקאית – ומשום כך הסיכון בהן גבוה יותר למלווה – ומאידך גיסא ראוי להגן על הלווים, אשר זקוקים להלוואה נואשות, מפני ניצול לא-הוגן של פערי הכוחות ביניהם לבין המלווה (ראו גם פרשת צוניאשוילי, פסקות 15, 17).

סעיף 9(א) לחוק הלוואות חוץ-בנקאיות קובע: ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן היזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין.

...

הטענה כי עניינם של חברי הקבוצה לא יזכה לייצוג נאמן בדרך הולמת ובתום לב – נדחית.

ס ו ף ד ב ר אשר-על-כן התוצאה היא שהבקשה מתקבלת.

המשיבה תשלם למבקש את הוצאות הבקשה, וכן תשלם לו שכר טרחת עורך-דין על סך 100,000 ₪, בצירוף מע"מ. בתוך שלושים יום מהיום (הפגרה תבוא במניין הימים) יגישו הצדדים לאישורו של בית המשפט נוסח הודעה בדבר אישור התובענה הייצוגית.

ראו הדברים האמורים בעיניין רייז (ההדגשות אינן במקור): "יש להישמר מפני היתערבות-יתר בהלוואות שכאלה, בעיקר לאור ההכרה כי יש בהן כדי לענות על צורך אמיתי הקיים בשוק, לאמור מתן אפשרות לאנשים שאינם מסוגלים לקבל הלוואה במערכת הבנקאית, למצוא מזור-אשראי ממקור אחר... אלא ששיקולים אלה – חשובים ככל שיהיו – אינם עומדים לבדם. למולם ניצבים אינטרסים נוספים המטים את הכף לעבר הקפדה מיוחדת על ההגנות הקנויות ללווים בהלוואות חוץ-בנקאיות. מערכת היחסים בין הלווה, הזקוק – לעתים באופן נואש – להלוואה ואינו יכול להשיגה אלא בדרך חוץ-בנקאית, לבין המלווה פותחת פתח לניצול לרעה של הבדלי הכוח ושל הפער ביכולת המיקוח. הותרת הלווה בלא מערכת של הגנות סטאטוטוריות כפי שהן מפורשות בפסיקה עלולה להרבות מצבים שבהם ייכנסו הלווים למערכות יחסים חוזיות חד-צדדיות, בלתי הוגנות ובלתי יעילות. לווים אלה עלולים לשקוע עד מיהרה בבוץ תובעני וטובעני שאין ממנו מוצא." חקיקת החוק נועדה ליצור את האיזון הראוי בין השיקולים המנוגדים ופערי הכוחות בין הצדדים בהוראות ספציפיות וממוקדות, היות והניסיון להשתית איזון זה על בסיס הוראות חוק החוזים בלבד - לא צלח.

הנתיב השני הוא היתערבות בית המשפט בתנאי החוזה ובמידת הצורך הוראה על ביטולו, ככל שהחוזה או תנאי מתנאיו לא מקיימים את דרישות החוק.

מדובר בסמכות הנתונה לשיקול דעת בית המשפט, והוא רשאי להפעילה אף מיוזמתו אם הצדדים לא תבעו סעד זה. סעד זה מעוגן בסעיף 9 לחוק: "9. (א) ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן היזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין.

...

על כן, ובהתאם להוראות סעיף 13 לחוק, אני מקבלת את גרסת התובע בהקשר זה, והפגם שנפל בתניית סידור החלוף ילקח בחשבון כהפרה נוספת של הנתבעות.

במצב דברים זה, התנהלות הנתבעות אינה רחוקה מכך שבית המשפט יגיע למסקנה שיש להשיב את סכומי ההלוואה רק בהתייחס לסכומי הקרן כשהם מוצמדים.

משהגעתי למסקנה כי חיובים אלו בטלים, יש לקזז בהתאם את סכום ההלוואה השנייה.

בסעיף 9 (א) לחוק אשראי הוגן נקבע כך: "ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות לפי חוק זה, ..... יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן היזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין". בסעיף 17 להוראות חוק אשראי הוגן נקבע כי "הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד, אלא אם כן הותנה עליהן לטובת הלווה". אם כן, הוראות החוק הן קוגנטיות.

...

לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים, את הראיות שהונחו לפני ושקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, כפי שהותוו בפסיקה שצוטטה לעיל ובשים לב לכך שהסכם ההלוואה ניתן להפרדה, שכן אי החוקיות נגועה בהוראות המתייחסות לריבית בגין ההלוואה, אני מורה על קיום הסכם ההלוואה, תוך התערבות לתיקון התנאים לגבי הריבית, שאלו הם הנגועים באי חוקיות.

בנסיבות אלו אני מוצאת לנכון לדחות את התביעה בגין ריבית הסכמית ואף אינני מוצאת לנכון להיעתר לתביעה ברכיב הפיצוי המוסכם הנקוב בסעיף 8.2 לחוזה.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, סך של 144,745 ₪ (חושב לפי סכום קרן ההלוואה בסך של 150,000 ₪ בהפחתת סכום התשלום הראשון, אשר שולם, בסך של 5,255 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.19 ועד היום.