ביטול תוצאות מכרז וזכאות לתפקיד סגן מנהל תחום גביה

האם יש לבטל את תוצאות מיכרז מס' 112/2011 מיום 06.09.2011 (להלן: "המיכרז") אשר בו נקבע כי הגב' ניקול בלישה (להלן: "הנתבעת") היא המתאימה לתפקיד שהוצע, ולקבוע כי התובעת היא הזוכה בתפקיד, או לחילופין, לבטל את התוצאות ולהורות על עריכת המיכרז מחדש ? אלו השאלות העיקריות בהן עלינו להכריע במסגרת פסק דין זה. מהלך הדיון תחילתו של הליך זה בהגשת בקשה, מטעם התובעת, למתן צו מניעה זמני שיאסור על איוש משרת סגן מנהל תחום בכיר גביה, במוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"), בסניף עפולה, ולחילופין מתן צו מניעה שיורה על ביטול תוצאות המיכרז ויצהיר כי התובעת היא הזכאית לאייש את המשרה.

...

לאמור לעיל, מתווספת ראיה נוספת, שצורפה דווקא על ידי התובעת, נספח ת/20 לתצהירה, המדובר בתכתובת דואר אלקטרונית, המכותבים סניף עפולה וסניף מגדל העמק, בה הודעה על המלצה לשינוי תפקיד הנתבעת "ממרכזת בכיר למנהלת מחלקת הגביה". משכך ולאור כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי לנתבעת "הודבק" ניסיון ניהולי שלא היה, ומשכך, נדחית גם טענתה כי הועדה התייחסה להיותה של הנתבעת מנהלת בפועל וניסיונה בתחום דבר שאינו נכון ואינו מהווה חלק מדרישות הסף במכרז.

לסיכום לאחר ששקלנו את העדויות ואת הראיות ולאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים כפי שאלו פורטו בכתבי טענותיהם ובסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה, כי הועדה קיימה את מוטל עליה בהתאם לכללי המכרזים ולכללי המינהל התקין וכי החלטתה התקבלה כדין והיא מצויה במתחם הסבירות ולכן אין מקום לבטלה ולפיכך, הרינו מורים על דחיית התביעה, על כל סעדיה.

בשים לב למסקנתנו זו, לא מצאנו שיש מקום לדון בשאר הטענות שהעלו הנתבעים (שיהוי/ השתק/ מניעות וחוסר תום לב).

פרשנותו המצמצמת של משרד הפנים גרמה לכך כי כתוצאה ממנה לא זכו המועמדים המתאימים ביותר במכרזים להישתתף במיכרז.

אי הכרה במלוא שנות עבודתם של התובעים באגף האכיפה בעריית רחובות ובכלל זה באמצעות חברת מילגם, כניסיון בתחום הרלבנטי לתפקיד עבור המכרזים, יש בה משום פגיעה קשה בעקרון השויון וכן משום פגיעה קשה, בלתי מידתית ובלתי חוקתית בזכויות היסוד של התובעים לכבוד האדם ולחופש העיסוק.

יובהר, כי בנסיבות המקרה שלפנינו הסעד לו עותרים התובעים אינו ביטול תנאי הסף במיכרז למנהל וסגן מנהל אגף האכיפה בערייה, אלא – להכיר מכוח הוראות חוזר מנכ"ל 5/2012 בשנות הניסיון המקצועי של התובעים בחברת מילגם בתפקידי האכיפה ככאלה העונים על תנאי הסף במכרזים הנדונים במסגרת דרישת הניסיון המקצועי הדרוש לתפקידים אלה בחוזר.

במכתב זה הבהיר מר מעתוק לעירייה כי במכרזים שיפורסמו על ידה לתפקידים אלה תאור התפקיד של מנהל/ת אגף אכיפה יהיה בהתאם לתאור התפקיד של מנהל יחידת הגבייה.

...

עמדת משרד הפנים מקובלת עלינו.

לא מצאנו לקבל טענה זו. ראשית, היא נטענה בעלמא וללא כל פירוט.

סוף דבר: התביעה נדחית.

בתביעתו טוען כי לא התפטר ולא פוטר מעבודתו כמנהל בית ספר מרחבים והסכמתו להשתבץ במצבת מנהלים בשנת תשע"ט, אין פירושה כי הוא ויתר על זכויותיו כמנהל בית ספר מרחבים; דוחות ההערכה בעיניין עבודתו חיוביים; משרד החינוך חרג מסמכותו עת לא שיבץ אותו כמנהל בשנת התש"ף; יש לבטל את מינויה של מנהלת בית הספר מרחבים כל עוד הוא לא קיבל משרת ניהול חלופית ; הדרישה לוותר על זכויות כמנהל כדי שיקבל את המינוי כסגן כמפורט בהסכם מנוגדת לדין.

ראש הרשות, מר שי חג'ג' וכן מנהל מחלקת החינוך, מר סמי עטר, ניסו לגבות את התובע ואף הציעו לו לווי מקצועי, והוא דחה זאת (סיכום פגישות צורפו כנספח ה בכתב ההגנה).

האחת, האם זכאי התובע לשוב לעבודתו כמנהל בית ספר מרחבים מיום 1.9.19? השניה, האם יש לשבץ את התובע לתפקיד ניהולי אחר, או מקביל תוך שמירה על שכרו כמנהל בית ספר? בטרם נגיע להכרעה בשאלות האמורות, נתאר תחילה את מערכת היחסים בין הצדדים בתקופה הקודמת למועד הגשת בקשתו ותביעתו של התובע, וזאת כעולה מן הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, שכן יש בדברים אלה כדי להוביל אותנו להכרעתנו.

כך נרשם "ניכר כי ישנה חשיבה ורצון להעמיד בתהליכים משמעותיים אך, לא נעשית העמקה אלא התחדשות והוספת פעילויות בתחומים שונים"; "אורן, השיח המרכזי השנה חייב להיות שיח עומק סביב הציר המרכזי שמוביל את העשייה הבית ספרית". כמו כן ביום 18.12.16 היתקיים ביקור נוסף במסגרתו נרשם בסיכום כי תוצאות מבחני המיצ"ב לא היו טובים ויש לקיים מפגשי למידה דחופים לניתוח הנתונים.

אכן, אין בתיק מכתב או הודעה מטעם התובע מהם ניתן ללמוד כי התובע סיים את תפקידו כמנהל בית ספר מרחבים, אולם היתנהגותו של התובע כאמור לפיה הסכים לניודו למקום אחר, ניגש למכרזים במקומות אחרים ולא עתר או תקף את המיכרז שהוצא על תפקידו לכאורה- מביאה אותנו למסקנה אחת והיא, כי הוא בחר לוותר על תפקידו כמנהל בית ספר מרחבים.

...

על כן דין תביעת התובע ברכיב זה- להידחות.

סוף דבר על כן, דין התביעה והבקשה להידחות.

לאחר שבחנו את נסיבות העניין ולאור העובדה כי התובע מועסק במשרד החינוך ובמטרה שלא להערים קשיים נוספים אלא ההפך, להביא ליחסי עבודה טובים ופוריים, לא מצאנו מקום להורות על פסיקת הוצאות לחובת התובע.

" בסעיף 29ב לחוק נקבעו ההוראות בקשר לתוצאות בטלות ההסכם החורג ובכללן נקבעו ההוראות המסדירות את סמכות הממונה לעניין זה: לקבוע כי הסכם או הסדר חורג הוא בטל; להורות לגוף המתוקצב להפסיק לשלם את התשלומים החורגים ולתבוע השבת הסכומים ששולמו שלא כדין; ולקבוע מהו ההסדר שיחול על הצדדים תחת ההסדר החורג, כדלקמן: " הוספת סעיף 29א

לאחר השינוי בתפקידו לסגן מנהל אחזקה, המשיכה המדרשה לצמצם את הסמכויות ותחומי האחריות שלו ולהציף אותו במכתבי תלונה בנוגע לתיפקודו, במטרה לנגחו בכל דרך אפשרית.

לגירסת המדרשה, טענות התובע להתעמרות והתנכלות - נטענו בעלמא וכל תכליתן להביא לבטלות החלטות הממונה על השכר ולהתעשר על גבה שלא כדין; לטענתה, טענות התובע באו לעולם אך ורק נוכח החלטות הממונה ונועדו ליצור עובדות יש מאין.

אשר לטענות התובע בדבר העברתו מתפקידו כמנהל אחזקה בשנת 2003 – טוענת המדרשה כי החלטה זו נעוצה בשני טעמים: (א) תלונות רבות על אי תיפקודו ויחסו לעובדים וכן תקלות חוזרות ונישנות בחדר הקיטור; (ב) מי שהיה מנהל המחלקה הטכנית (מר אלי אלבז) סיים את תפקידו ומנכ"ל המדרשה דאז (מר יעקב עיני) החליט על איחוד המחלקות טכנית ואחזקה, ועל יציאה למכרז פומבי לאיוש משרת מנהל מחלקה טכנית ואחזקה (במאוחד).

יש פה מכתב של סיכום עם המנכ"ל שהוא אמר שהוא מעביר אותי מתפקיד מנהל אחזקה ושלא ייפגע שום דבר מהשכר שלי ולא הזכויות שלי עם הועד עובדים לכן אני שתקתי.

...

סוף דבר: תביעת תובע על כל סעדיה לרבות הבקשה לסעדים זמניים - נדחית.

התובע ישלם למדרשה 71,984 ₪ , בגין השבת תוספת שכר ששולמה לו החל מחודש 12/2011.

כמו כן, התובע ישלם לנתבעת 1 (המדרשה), בגין הוצאות משפט, סך של 15,000 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

בפועל לא עמד המערער במשימות אלה אלא הגיש, ביום 7.8.16, בקשה לחופשה ללא תשלום, על גביה כתב שהיא "לפי הצעת מנהלת המחוז גב' רחל מתוקי ובנוכחות גב' איה חיר אלאדין מנהלת אגף החינוך הדרוזי והצ'רקסי". בקשתו אושרה, ובהתאם שהה המערער בחל"ת החל מיום 1.9.16 ועד יום 31.8.17.

בפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 8.6.17 הוסיף המערער, בין היתר, כי יציאתו לחל"ת נעשתה על סמך הבטחה שניתנה לו בדבר שובו לבית הספר בתום שנת החל"ת. ביום 15.6.17 ניתנה החלטת מנהל המחוז שכותרתה "שיבוצך בשנה"ל תשע"ח", לפיה המערער לא ישוב לנהל את בית הספר בשנת הלימודים הקרובה (שהתחילה ביום 1.9.17) וזאת "נוכח המצב השורר בבית הספר" ובהיתחשב בכך שלפי חוות דעתו של המפקח, "שובך לניהול בית הספר... עלול לגרום לזעזוע עמוק ביציבות בית הספר ולקושי של ממש להמשיך את היתנהלותו הסדירה". עוד צוין במכתב כי ניסיונות קודמים להחזרת המערער לתפקידו לא צלחו; כי המערער לא פירט במהלך השימוע כיצד בכוונתו לגשר על הפערים ולשקם את תדמיתו באופן שיאפשר את חזרתו לעבודה, ובמקומו טען בא-כוחו כי מדובר "בדבר פעוט ערך שניתן לעבור עליו לסדר היום" - דבר המלמד על אי הבנת המציאות כהוייתה; וכי "מנהל שתמונתו הופצה בחדר המורים ואשר נמצא במצב אינטימי ביותר, גם אם לא הייתה לו כוונה להפיצה ברבים, יתקשה עד מאוד להמשיך ולהוביל בית ספר, קל וחומר כשמדובר בצוות עובדי הוראה בעל אופי דתי, הפועל בתוך קהילה קטנה מסורתית באופייה". עוד צוין כי "במסגרת אחריותי כמנהל מחוז לפעילותם התקינה של כלל מוסדות החינוך שבאחריותי, שומה עלי לבחון את התוצאות של שובך לבית הספר ויכולתך להוביל את בית הספר באופן תקין ורגוע, אשר יאפשר לתלמידים ללמוד ולמורים ללמד. המצב בשטח מצביע על תמונת מצב שונה ממה שאתה טוען לה". לאור כל זאת נדחתה בקשת המערער לחזור לתפקידו כמנהל בית הספר, ומנהל המחוז שב והעלה את האפשרות שהוצעה לו להעסקה כמדריך מחוזי.

פסק דינו של בית הדין האיזורי בית הדין האיזורי קבע כי החלטת מנהל המחוז בדבר שינוי הצבתו של המערער היא "החלטה שהיא חלק מזכות היתר של המעסיק לנהל את המפעל", וכן החלטה מנהלית שהתקבלה בתחום מקצועי הנוגע לניהול מערכת החינוך.

תשובתה הייתה כי קיים נוהל המאפשר לנייד עובדי הוראה, אך נוהל זה אינו חל על מנהל בית ספר, אשר נבחר לבית ספר מסוים ולא ניתן להעבירו לנהל בית ספר אחר בלא שיעבור מיכרז כדין לצורך כך. כאשר נישאלה מכוח מה נקבע אם כך שעל המערער לעזוב את תפקידו, השיבה כי "נקודת המוצא היא שבבית הספר הזה הוא לא יכול היה להשאר", כפי שנקבע עובדתית על ידי בית הדין האיזורי.

בהמשך התבקשה המדינה, ביוזמת בית הדין, להתייחס גם לחוזר מנכ"ל משרד החינוך 0040 מיום 1.10.17 (להלן: נוהל הגמישות), שכותרתו "גמישות בהעסקת עובדי הוראה - מורים, גננות, סגני מנהלים ומנהלים", ובו פרק שכותרתו "תהליך סיום עבודתו של מנהל בית ספר קבוע מתפקידו בניהול שהוא בעל ותק בניהול של עד 15 שנה" (סעיף 5.3 לנוהל).

השאלות הכרוכות בכך אינן מבוטלות, וביניהן השאלה אם נוהל הגמישות חל גם על ארוע אקוטי פיתאומי המחייב פעולה מידית, או שמא רק על אי התאמה נמשכת; ככל שאינו חל - האם יוצר הוא הסדר שלילי המונע העברת מנהל קבוע מתפקידו מטעמים אחרים; ומה רשאית הייתה המדינה לעשות ככל שנדרשה ליפתור בעיה שלא נילקחה בחשבון בנהלים הקיימים - שמא לפנות להסתדרות המורים ולהציע מנגנון חלופי מוסכם, או לכל הפחות לבצע שלבים דומים ככל האפשר לאלה הנקובים בנוהל, כמעין ביצוע בקירוב.

נעיר עם זאת כי באישור החל"ת, מיום 9.8.16, נרשם במפורש כי "אישור זה אינו מקנה לך את הזכות לחזור לעבודה באותו מוסד, לאותו תפקיד או לאותו יישוב בו עבדת לפני יציאתך לחופשה, למעט מנהלים הקבועים בתפקידם ועד 3 שנים בלבד" (ההדגשה אינה במקור).

...

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור מתקבל בחלקו.

הטענה בנוגע להבטחה שלטונית נדחית.

שוכנענו כי לא נפל פגם בהחלטה מיום 15.6.17 (בכל הנוגע לעצם הניוד לשנת הלימודים תשע"ח, ומבלי להביע עמדה ביחס לתפקיד אליו הועבר המערער והשכר ששולם לו) ועם זאת אנו קובעים כי ההחלטה התייחסה לשנת לימודים אחת בלבד, כפי שנקוב בה במפורש.