ביטול תוכנית בניין עיר

גם אם רחוב דרך הפרחים מבוטל בתכניות בנין עיר שאושרו לאחרונה, לא ניתן לסוגרו בן רגע בהינף יד, בטרם יסללו דרכים חלופיות המופיעות בתכניות, היות והן מהוות מענה טרם סגירת הדרך.

סעיף 84 לחוק התיכנון והבניה קובע: "כל תכנית תציין את התאריך המשוער לביצועה, ואם יש צורך תיקבע שלבים לבצוע והתאריכים לבצוע כל שלב". שתי התכניות החלות על המקרקעין קובעות כי שימושים חורגים שאינם עולים בקנה אחד עם השמוש שנקבע בתב"ע יכולים להמשיך ולהתקיים לתקופה של עד 5 שנים מיום אישורה של התכנית המפורטת.

...

מטעם זה אני דוחה את הטענה.

סוף דבר: לאור כל האמור אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיבים (יחדו) את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ₪.

בעתירה שלפניי מבקש העותר כי בית המשפט יורה לועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה ירושלים "לבטל את תיקון תכנית ביניין ערים מס' 78030" שאושר על ידה לבקשת משיבים 2 ו-3 ולחלופין להורות לה לתקנה על מנת "שתשקף את המצב האמתי של הבניין נשוא התכנית ... ובו מרתף במידות המפורטות ... ולא ימשיך לשקף מצג שוא כאילו אין מרתף בבניין". כפי שאסביר להלן, דין העתירה להדחות על הסף ולגופה.

לנוכח עמדת הערייה, בינואר 2015 פנה העותר לועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה וטען כי "חלה טעות ממשית בתכנית תיקון תב"ע" בשל השמטת המרתף מן התכנית שאושרה.

...

בעתירה שלפניי מבקש העותר כי בית המשפט יורה לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים "לבטל את תיקון תכנית בניין ערים מס' 78030" שאושר על ידה לבקשת משיבים 2 ו-3 ולחלופין להורות לה לתקנה על מנת "שתשקף את המצב האמיתי של הבניין נשוא התכנית ... ובו מרתף במידות המפורטות ... ולא ימשיך לשקף מצג שווא כאילו אין מרתף בבניין". כפי שאסביר להלן, דין העתירה להידחות על הסף ולגופה.

במצב דברים זה אין הוועדה המחוזית מוסמכת לקיים דיון בתכנית ולשנות את הוראותיה, ואף בית המשפט אינו מוסמך לעשות כן. גם לגופו של עניין דין העתירה להידחות.

סוף דבר, העתירה נדחית.

העותר ישלם לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪, וסכום זהה ישלם למשיבים.

בהמשך לכך, הגישו המשיבים, באמצעות עו"ד באבא, ביום 31.8.99, עתירה לביהמ"ש לעניינים מינהליים בדרישה לבטל את ההפקעה ולבטל תוכנית בנין עיר שהוחלה על המקרקעין.

...

אני מורה על הטלת עיקולים על המקרקעין שבבעלות משפחת אלבאש המפורטים להלן: (1) גוש 10686 חלקה 18.

אני מחייב את ה"ה אלבאש, המבקשים בהפ"ב 19693-05-11, לשלם למוניר מטאנס ולחברת ציג בע"מ (בפירוק), הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

אני מחייב את עו"ד מאזן באבא לשלם למשיבים בהפ"ב 32678-04-11 (ה"ה אלבאש), הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ההכרה בחוקי התיכנון והבניה ובתוכניות בנין ערים כמקור לתביעה אזרחית של אדם נגד שכנו עקב הפרת הוראות החוק או התוכנית נקבעה לראשונה בבג"צ 16/50 איגרא רמא בע"מ נ' מועצת עריית תל אביב ואח', שם נקבע, כי אין מניעה, על אף קיומו של היתר בניה, שמי שניפגע מבצוע העבודות נשוא ההיתר, יפנה לבית המשפט האזרחי בתביעה למתן צו מניעה או צו עשה נגד שכנו, שבמסגרתה הוא יעתור גם למתן פסק דין הצהרתי, כי הרישיון בטל מאחר שניתן בנגוד לתוכנית בנין עיר שבתוקף.

...

במלים אחרות, עניינה הישיר של המבקשת איננו בביטול הרשיון אלא בקבלת הצהרה מבית משפט מוסמך כי לרשיון 610 הנ"ל מעולם לא היה תוקף חוקי ; ואין מקום להניח, שבית המשפט הגבוה לצדק הוא, דוקא הוא, החייב להעניק למבקשת תרופה זו. הלא אם תפנה המבקשת לבית המשפט המחוזי, לא יצטרך זה, אם ימצא לנכון לתת סיפוק לזכויותיה, לצוות על המשיבה הראשונה לעשות פעולה מסויימת, כגון ביטול הרשיון האמור ; כי אם יוכל ויוכל להסיק מה שיסיק בדבר תקפו או חוסר תוקפו של הרשיון, בבואו לדון אם יש מקום להעתר לתביעה להפסקת עבודות הבניה הנזכרות".

בנוסף, שוכנעתי כי הנזק (במיוחד ככל שהוא תוצאה של הפרת הוראות דיני התכנון והבניה), הוא מהסוג שאליו התכוון החיקוק וכי החיקוק הספציפי לא התכוון לשלול את התרופה הנזיקית.

לסיכום: על יסוד כל האמור ולאור כל המקובץ, הריני מקבלת את התביעה ונותנת צו עשה המורה לנתבע לסגור את העסק של הפעלת יחידות האירוח המנוהל על ידו בווילה.

משהצהיר ב"כ המשיבים בקדם המשפט, שהטענה היחידה של המשיבים כנגד מתן צו פינוי לפי סעיף 8 לפקודה היא שההפקעה בוטלה בתכנית ביניין עיר 5000, והוא ער לכך, שאם הטענה תידחה יינתן צו לפינוי מכוח סעיף 8 לפקודה [ ראו סעיף 3 לפסק], ומשנדחתה טענה זו בעיניין תייר ע"י ביהמ"ש העליון – יש ליתן בתובענה צו למסירת חזקה מכוח סעיף 8 לפקודה כנגד המשיבים.

...

הבקשה שהגישו המשיבים להחזיר את התובענה לשלב שמיעת הוכחות – נדחית.

בפסק הדין בעניין תייר נקבע : סעיף 13 לפסק הדין : " תכלית ההפקעה הנידונה היא לפתח את אזור השצ"פ, אשר כולל גם את החלק הנ"ל של המסעדה. ממילא גריעת אותו חלק מהשצ"פ תגרע מהגשמת תכלית ההפקעה ". סעיף 14 לפסק הדין : " התכנית [ תכנית 479- י.ג.] אושרה בטרם נחקק חוק התכנון והבניה, ואין היא קובעת מועד לביצועה ... חלוף הזמן כשלעצמו אינו מוביל בהכרח למסקנה בדבר בטלותה של תכנית מתאר מאושרת . אין לקבל את טענת המערערת בהקשר זה". סעיף 15 לפסק הדין : " לא מצאתי עילה להתערב בקביעת בית משפט קמא, שלפיה אין להסיק בענייננו [ בעניין פיתוח שצ"פ בחלקה 1 – י.ג.] כי העירייה זנחה את מטרת ההפקעה באופן שמצדיק את ביטולה". לעניין טענת השיהוי בביצוע הפקעה, אמר כב' השופט ג'ובראן בעע"מ 319/05 בונשטיין נ' המועצה המקומית זכרון יעקב , בסעיף 15 לפסק הדין: " עיכוב ממושך, לעיתים של עשרות שנים, אינו גורר מניה וביה את ביטול ייעוד ההפקעה אך בשל כך. ניתן למצוא בפסיקה דוגמאות שונות למקרים בהם התעכבה הרשות המפקיעה 30 או 40 שנה במימוש מטרת ההפקעה, ואף על פי כן לא ראה בית המשפט לנכון לבטל אך בשל כך את ההפקעה. זאת, בין אם משום שבית המשפט סבר שהנזק לציבור עולה על הנזק לבעל הקרקע... בין אם משום שהוכח כי במשך כל אותן שנים פעלה הרשות לקידום מטרת ההפקעה ... ובין אם בשל המורכבות הגלומה בתכנון ומימוש יעדי ההפקעה ". עוד נוסיף, שהליכי פיתוח הטיילת לאורך חוף הים ת"א-יפו, כולל השצ"פ, בהליכי סיום.

סוף דבר [א] ניתן בזה צו המורה למשיבים למסור את החזקה בשטח המוחזק בידיהם בגוש 7015 חלקה 1, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, וזאת עד חלוף 18 חודשים ממועד מתן פסק הדין [ראו הסכמת העירייה בסעיף 6 לפסק].

[ג] המשיבים ישלמו למבקשות הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.