ביטול רשיון לנשיאת כלי יריה בידי הממונה

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ העורר מחד, ובהמלצת המישטרה העדכנית מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האנטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר".

יפים לעניין זה, דברים שנקבעו בבג"ץ 113/52 זקס נ' שר המסחר (17/07/52): "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש. רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול - בדרך כלל - לשמש סיבה מספקת לסרוב רשיון; אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי לאחר מתן הרשיון, אין לבטלו ע"ס חשד גרידא ללא חקירה..." במקרה הנידון, עיקר תשובתם של המשיבים מיתמקדת כאמור בהצדקת בחירת פקיד הרשוי והממונה להתבסס בהחלטתם שלא לאשר לעותר רישיון לנשיאת כלי ירייה, אך ורק על המלצת המישטרה אשר היתנגדה לחידוש רישיונו של העותר ו/או למתן רישיון חדש בשל קיומו של תיק החקירה משנת 2016 בגין חשד לבצוע עבירת אלימות במשפחה; וכן בשל קיומם של תיקי חקירה ישנים מהשנים 1998-1992, וזאת הגם שהעותר היה בעל רישיון משך כ-28 שנים לפני כן. אין מחלוקת כי בהיות המישטרה רשות מנהלית, הערכת הסיכון על ידה נעשית על פי כלל הראיה המנהלית, והיא רשאית להסתמך לשם כך על כל ראיה מנהלית, לרבות, על הרשעות קודמות, על הליכים פליליים שטרם הסתיימו, על חומר חקירה המצוי בתיקי חקירה פתוחים או סגורים אודות מבקש הרישיון וכיו"ב. ראה: בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרשוי לפי חוק כלי ירייה, פ"ד לו(1) 317.

...

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ העורר מחד, ובהמלצת המשטרה העדכנית מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר".

יפים לעניין זה, דברים שנקבעו בבג"ץ 113/52 זקס נ' שר המסחר (17/07/52): "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש. רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול - בדרך כלל - לשמש סיבה מספקת לסירוב רשיון; אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי לאחר מתן הרשיון, אין לבטלו ע"ס חשד גרידא ללא חקירה..." במקרה הנדון, עיקר תשובתם של המשיבים מתמקדת כאמור בהצדקת בחירת פקיד הרישוי והממונה להתבסס בהחלטתם שלא לאשר לעותר רישיון לנשיאת כלי ירייה, אך ורק על המלצת המשטרה אשר התנגדה לחידוש רישיונו של העותר ו/או למתן רישיון חדש בשל קיומו של תיק החקירה משנת 2016 בגין חשד לביצוע עבירת אלימות במשפחה; וכן בשל קיומם של תיקי חקירה ישנים מהשנים 1998-1992, וזאת הגם שהעותר היה בעל רישיון משך כ-28 שנים לפני כן. אין מחלוקת כי בהיות המשטרה רשות מנהלית, הערכת הסיכון על ידה נעשית על פי כלל הראיה המנהלית, והיא רשאית להסתמך לשם כך על כל ראיה מנהלית, לרבות, על הרשעות קודמות, על הליכים פליליים שטרם הסתיימו, על חומר חקירה המצוי בתיקי חקירה פתוחים או סגורים אודות מבקש הרישיון וכיו"ב. ראה: בג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי ירייה, פ"ד לו(1) 317.

בהינתן העובדה כי עד למועד שלילת רישיונו של העותר בשל פתיחת תיק החקירה בגין עבירת האלימות במשפחה, עמד העותר בתבחין המשמר, כפי שגם עלה מהמסמכים שצורפו לעתירה, ובהינתן המסקנה כי החלטת המשיבים לשלול את רישיונו של העותר איננה מעוגנת בטעמים של ממש, הרי שדין העתירה להתקבל.

סוף דבר סיכומו של דבר ולאור כל המפורט - דין העתירה להתקבל.

ביום 20.5.2019 הגיש העותר ערר על החלטת ביטול הרישיון וביום 6.6.2019 נדחה הערר על יסוד היתנגדות משטרת ישראל, היתנגדות אשר התבססה על פל"א 122989-13 ארוע אלמ"ב אשר ניסגר מחוסר ראיות וכן על בסיס מידע מודיעיני שבגינו נימסרה לעותר, בחודש יוני 2019, פרפרזה ולפיה: "בידי משטרת ישראל מידע חסוי על מעורבות העורר בעבירות סמים אמל"ח ורכוש." ביום 9.1.2020 הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיון לנשיאת כלי נשק אירגוני, בד בבד עם בקשה חדשה לקבלת רישיון להחזקת כלי נשק פרטי לכלי ירייה מסוג אקדח בתבחין "שירות כוחות הבטחון" בייעוד "נשיאה". יוער כי התבחין האמור משמש לכלי ירייה מסוג אקדח ומותנה בכך שבעל הרישיון הנו בעל הכשרה בדרגת רובאי 07 או 08.

סוף דבר בהנתן מכלול השיקולים העומדים על הפרק ובהביאי בחשבון את מיתחם שיקול הדעת העומד לרשות המנהלית, לא מצאתי הצדקה להתערב בשקול הדעת של הממונה על רשוי כלי ירייה.

...

ביום 20.5.2019 הגיש העותר ערר על החלטת ביטול הרישיון וביום 6.6.2019 נדחה הערר על יסוד התנגדות משטרת ישראל, התנגדות אשר התבססה על פל"א 122989-13 אירוע אלמ"ב אשר נסגר מחוסר ראיות וכן על בסיס מידע מודיעיני שבגינו נמסרה לעותר, בחודש יוני 2019, פראפרזה ולפיה: "בידי משטרת ישראל מידע חסוי על מעורבות העורר בעבירות סמים אמל"ח ורכוש." ביום 9.1.2020 הגיש העותר בקשה לחידוש הרישיון לנשיאת כלי נשק ארגוני, בד בבד עם בקשה חדשה לקבלת רישיון להחזקת כלי נשק פרטי לכלי ירייה מסוג אקדח בתבחין "שירות כוחות הביטחון" בייעוד "נשיאה". יוער כי התבחין האמור משמש לכלי ירייה מסוג אקדח ומותנה בכך שבעל הרישיון הינו בעל הכשרה בדרגת רובאי 07 או 08.

בקשת העותר לרישיון מסויג אף היא נדחית.

סוף דבר בהינתן מכלול השיקולים העומדים על הפרק ובהביאי בחשבון את מתחם שיקול הדעת העומד לרשות המנהלית, לא מצאתי הצדקה להתערב בשיקול הדעת של הממונה על רישוי כלי ירייה.

העתירה נדחית אפוא.

העותר הגיש עתירה לביטול החלטת הממונה לפי חוק כלי ירייה, התש"ט-1949 מיום 19.7.16 שבה דחה את הערר שהגיש העותר על ההחלטה שלא ליתן לעותר רשיון לנשיאת נשק.

וראו את דבריו של כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין בעע"מ 3792/14 עובד רופל נ' המשרד לביטחון פנים /האגף לרשוי כלי יריה/ מרחב חיפה (23.03.2015) (פסקה י) (להלן: "פסק דין רופל"): "ניפתח ונאמר, כי אין דופי בגישה זהירה ביותר ומחמירה מטעם הרשויות בעיניין מתן רשיון לכלי יריה. בישראל, להבדיל מארה"ב, אין זכות חוקתית לשאת כלי נשק, ושיקול דעתן של הרשויות רחב, לפי סעיף 5(א) לחוק כלי היריה, תש"ט-1949, וכל המקפיד והנזהר הרי זה משובח. דעת לנבון נקל, כי אילו ניתן רשיון נשק בידי מי שאינו ראוי לכך, ולאחר מכן היה נעשה שימוש שלא כדין בנשק, איזו צעקה גדולה ומרה תבוא, וכבר כתב השופט (כתארו אז) ברק בבג"ץ 423/84 עזאם נ' שר הפנים, פ"ד לט(1) 337, 339 (1985) "אכן אין לו לאזרח זכות להחזיק ולשאת כלי יריה, וסבירה היא המדיניות המבקשת לצמצם את מספר כלי הנשק שבידי הציבור." וכן את שנקבע בפסק דין קרינסקי (פסקה 16): "שיטת משפטנו איננה מכירה בזכותו של אדם להחזיק ברשותו כלי יריה, והמדיניות העקרונית של המשיב בסוגיה זו, היא מדיניות מצמצמת, היינו מדיניות השואפת להפחית את כמות כלי היריה המוחזקים בידי אזרחי המדינה (להלן: מדיניות הצמצום). המערער איננו חולק על כי מדיניות הצמצום היא מדיניות ראויה, ומוסכם כי זו תהא נקודת המוצא לדיוננו (ראו, בהקשר זה, בג"ץ 423/84 עזאם נ' שר הפנים, פ"ד לט(1) 337 (1985))." 3.4 החלטת הממונה נבחנית בראי מבחן הסבירות.

...

לאחר שעיינתי בטענות ב"כ העורר מחד, בהמלצה המשטרה מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר.

דיון והכרעה 3.1 בקשתי תגובה מקדמית של המשיבה לעתירה זו. לאחר עיון בתגובה המקדמית שהוגשה על ידי המשיבה, ובהתאם לסמכותי לפי תקנה 7(א)(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, אני מוצאת כי יש לדחות את העתירה כבר בשלב זה, שכן אין היא מגלה עילה להתערבות בית משפט.

3.6 לאחר שעיינתי בתיק החקירה שהוגש לעיוני, ובפרוטוקול הדיון בתיק הפלילי שהתקיים, אני מוצאת שקיים בסיס ראייתי להחלטה כפי שנתקבלה והינה מצויה בתחום הסבירות.

לסיכום 4.1 העתירה נדחית.

לאחר שעיינתי בטענות העורר ובא כוחו מחד ובחומר המשטרתי, לרבות ההמלצה העדכנית והחומר החסוי מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האנטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר".

שילוב של נתון זה באשר לנגישותו של הבן מייק באסם לאקדח, במצורף לחומר המודיעיני שעמד בבסיס המלצת המישטרה והחלטת הממונה על חוק כלי ירייה, חומר המתייחס הן לגישתו של מייק באסם לכספת ולאקדח, והן לפעולות העלולות לפגוע בשלום הציבור בהן מעורב מייק – באסם, מצדיק את המלצת המישטרה בכל הקשור בבטול הרישיון של העותר להחזיק באקדח.

שיקול הדעת של הממונה לפי חוק כלי ירייה הנו כזה שהוא יכול לבסס את החלטתו על קיום ראיות מנהליות ועל מידע מודיעיני, וזאת כאשר שוקלים את הצורך לאזן בין אינטרס הפרט להחזיק בכלי הירייה לבין האנטרס הצבורי בצמצום מספרם של כלי הנשק המוחזקים בידי אזרחים (ובעניינינו, אינני סבורה כי יש קורלציה בין הנטען בעתירה באשר לצורך באקדח כמפורט בסעיף 2 לעתירה לבין העולה מההודעות במישטרה שצורפו כנספח ב' לתשובת המשיבים ושמהם עולה כי האקדח מונח אחר כבוד בכספת במשך 3 שנים ומוצא רק לצורך ביצוע מטווח עובר לחידוש הרישיון).

...

לאחר שעיינתי בטענות העורר ובא כוחו מחד ובחומר המשטרתי, לרבות ההמלצה העדכנית והחומר החסוי מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר".

העותר הוסיף וטען כי בעבר, בשנת 2010 נתקבלה החלטה שלא לחדש את רישיונו, אולם החלטה זו בוטלה בסופו של דבר והנשק הוחזר לידיו כמפורט באישור החזרת הנשק מ- 24/2/2011.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים, כמו גם בחומר החסוי אשר נמסר לעיוני במהלך הדיון וסומן על ידי מ/ש/1 – מ/ש/5, הנני סבורה כי דין העתירה להידחות.

בעניין אלרימאן נפסק: "כפי שציינו המשיבים בתגובתם, מדובר בהערכת סיכון שנעשית על פי כלל הראיה המנהלית, ולכן מסתמכת המשטרה על מידע אודות ביצוע המעשים המהווים עבירה פלילית, גם אם אין בידיה פסק דין מרשיע, לרבות חקירה פלילית, כתבי אישום, תיקים סגורים ומידע מודיעיני. קצין משטרה המוסר המלצתו לפקיד הרישוי אינו צריך להתבסס אך ורק על חומר ראיות אשר יביא להרשעה בפלילים ואף לא להגשת כתב אישום, אלא די בכך שהתבסס על ראיה העומדת במבחן הראיה המנהלית והגיע למסקנה כי קיימות ראיות מנהליות לביצוע עבירות פליליות או מעשים המעלים חשש למעשי אלימות. מבחן הראיות להפעלת הסמכות המנהלית שונה מהמבחן שיש להפעיל לצורך קבלת החלטה שיפוטית שעניינה הרשעה בפלילים... מידעים מודיעיניים וראיות פליליות שטרם הבשילו לפתיחתו של הליך פלילי יכולים לשמש כראיה מנהלית את הרשות המנהלית הדנה בבקשה לביטול רישיון.". בנוסף לאמור לעיל, ויתר על הצריך לענייננו, אציין כי לו לא היה מדובר ברישיון לכלי ירייה מתוקף הוראות מעבר (משמר), אלא בצורך לעמידה בדרישות סף לתבחינים למתן רישיונות נשק, הרי העותר אינו עומד בתבחינים אלה.

אשר על כן, המשיבים הפעילו סמכותם כדין, החלטתם סבירה ועניינית ואינני מוצאת מקום להתערב בה. דין העתירה להידחות.

העותר הגיש עתירה מנהלית בה מתבקש בית המשפט להורות על ביטול החלטת הממונה על רשוי כלי ירייה מיום 01.10.17 בערר שהגיש העותר , ואשר דחה את עררו לענין ביטול רישיונותיו לנשיאת נשק.

ולבסוף קבע הממונה כך: "החלטתי לדחות את בקשת הערר. לאחר שבחנתי את עמדת המישטרה, המלצתה סבירה בנסיבות העניין לפיה במידה והעורר יישא ירייה יהיה בכך סכנה לשלום הציבור ובטחונו. לאחר שעיינתי בטענות העורר מחד, ובחומר המשטרתי לרבות ההמלצה העדכנית מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האנטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר." 1.6.

...

ולבסוף קבע הממונה כך: "החלטתי לדחות את בקשת הערר. לאחר שבחנתי את עמדת המשטרה, המלצתה סבירה בנסיבות העניין לפיה במידה והעורר יישא ירייה יהיה בכך סכנה לשלום הציבור וביטחונו. לאחר שעיינתי בטענות העורר מחד, ובחומר המשטרתי לרבות ההמלצה העדכנית מאידך, החלטתי להכריע את הכף לטובת האינטרס של שלום הציבור ולא לתת רישיון לנשיאת כלי ירייה בידי העורר." 1.6.