הוא הדגיש כי מדובר בעיסקה לרכישת רכב – ג'יפ משומש (המיועד בחלק לא מבוטל לטיולי שטח), שנת 2005, הנמכר מיד שלישית, שגמע כ-300,000 ק"מ נכון למועד העסקה ורכש את הרכב AS IS. במעמד העסקה, הציג הנתבע לתובע את מלוא התעוד הנידרש בקבלות ואסמכתאות באשר למצב הרכב בשקיפות מלאה.
מעבר לזאת, קיימת חובה אשר מעוגנת בחוק החוזים לנהוג בתום לב ובהגינות במהלך משא ומתן, להמנע מהצגת מצב שוא והטעיה, ועל מוכר רכב משומש לגלות לקונה, מיוזמתו, כל מידע חיוני אשר ידוע לו אודות הרכב ואין המוכר יכול להסתתר מאחורי הטענה כי על הקונה לבדוק את הרכב ואם לא יעשה כן - יהיה המוכר פטור מאחריות.
בשים לב למועד בו נמצא הרכב תקול – ואין חולק על כך – שעה וחצי לאחר רכישתו, ועם השבתו תוך יום ניכנס למוסך פעם נוספת, או אז נתגלה כי יש להחליף את המנוע וגם אם הדבר לא היה בידיעתו של הנתבע, הרי שגם אם לא ידע על הפגם ולא יכול היה לדעת על הפגם – ובגין כך אין לחייבו בבטול עסקה מחמת הטעה, הרי שבהתאם לחוק המכר על התובע ליתן היזדמנות סבירה לתקן את הפגם משהסבירות שהפגם היה ברכב עובר לרכישתו הוא גבוה יותר מהדקה לאחר מכירתו.
...
איני סבורה כי התובע עשה שימוש לא סביר ברכב, ואיני מקבלת את טענת הנתבע כי מדובר ברכב שטח ועל כן יכול והאשם מוטל על התובע משסמיכות הזמנים הכה צמודה לרכישת הרכב לא מאפשרת לו לחבל בו.
אומנם, כפי שצוין, גם כאשר הרוכש הפוטנציאלי נוטל את הרכב לבדיקת מצבו במכון בדיקה, אין הדבר פוטר את המוכר הפוטנציאלי מחובת גילוי פוזיטיבית של פגמים ותקלות הידועים לו ביחס לרכב.
על כן, בשים לב לכך שהתובע הוסיף סך של 16937 ₪, כאשר הנתבע כבר השתתף בגין אותה בעיה (להבדיל מפתרונה) בסך של 1550 ₪ וגרר (סך כולל של כ-2000 ₪ לדבריו), והתרשמתי כי התובע יכול היה להקטין ואף למנוע את הנזק והעלות המושתת על הנתבע אינה בגין הטעיה או הפרת חובת תום הלב אלא בשל מכירת מוצר תקול שלא ידע או לא יכול היה לדעת את אשר יתרחש (משלא עליו אמורה לחול הבדיקה של הרכב אלא על הרוכש), ועל כן האחריות היא משותפת, אני פוסקת אחריות בשיעור של 60% לנתבע ו-40% לתובע, כך שהנתבע ישלם לתובע סך של 8262 ₪ לאחר קיזוז הסכום ששולם להחלפת הרדיאטור, כאמור.
