ביטול רכישת רכב חדש בשל ליקוי או פגם נסתר

נטען כי הוא נמכר בסך של 10,000 ₪ כאשר במחירון באותה עת מחירו היה 23,000 ₪ ואולם, בשל הליקויים בו נמכר במחיר הפסד.

לטעמי, הדבר בא לידי ביטוי בכך שהם אף לא התייחסו אליו בכתב התביעה וזאת על אף שיש בו כדי לחזק את טענות התביעה ביחס לליקויים הנסתרים שהיו ברכב בעת שנרכש וכי ליקויים אלה תואמים את הליקויים להם טוענים התובעים.

בנסיבות אלה, התובעת יכולה הייתה למנוע את נזקיה באמצעים סבירים ועל כן, לא מצאתי לנכון לקבל את טענתה לביטול העסקה כולה ומאידך, מכיוון שהשתכנעתי כי במעמד רכישת הרכב, לא הוצג לתובעת, טופס הבדיקה שנערך לרכב ואני סבורה כי מדובר במידע מהותי ולפיו היו מספר חלקים לא תקינים ברכב ובראש ובראשונה המנוע אשר היה לא תקין ועניין זה לא נימסר לתובעת במעמד הרכישה ולו היה נימסר לה, היא לא הייתה רוכשת את הרכב, ראיתי לנכון לקבוע כי על הנתבעת לפצות התובעת בגין מחדל זה. ביחס לסכום הפצוי, התובעת צרפה לכתב התביעה, מיסמך ובו הצעת מחיר לתיקון הרכב ולפרוק והחלפת מנוע , וכן החלפת רדיאטור והחלפת קיט טיימינג ומשאבת מים וכן טפול למנוע בסך של 7,687 ₪ (ת/2).

ביחס לתיקונים הנוספים שטענה הנתבעת כי נאלצה לשאת עלות החלפת הפנסים בסך 300 ₪ ואולם, הנתבעת סיפקה לה פנסים מרכב אחר שהיה במגרשה – יובהר כי לא צורפה חשבונית ; לא נטענה כל טענה ביחס לריפוד במהלך הדיון ואני סבורה כי התובעת ויתרה על טענה זו וכן לא צורפה כל אסמכתא לתמיכה בה; ביחס לאביזרים החסרים לגבי חלק אחד מהם נטען כי הנתבעת סיפקה ולגבי החלק האחר לא הוצג כל מיסמך לגבי השווי של חלק זה וכן הדבר היה ידוע לתובעת בעת רכישת הרכב; לגבי המגבים נטען כי סיפקה אך לא התקינה מגבים וכי התברר כי אלה אינם תקינים ואינם חדשים – לא מצאתי כי יש לפצות כאמור לעיל; לגבי מיכל העיבוי נטען כי זה לא הוחלף על ידי הנתבעת וכי תיקון אורות הרוורס לא בוצע על ידי הנתבעת.

...

בנסיבות העניין, לאור העובדה שהתובעת לא פעלה להקטנת נזקה, לא מצאתי לפצות בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום, סך של 3,285 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (16.7.17) ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 1000 ₪ בגין הוצאות משפט ואגרת בית משפט אחרת, יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה לביטול עסקה, השבה ומתן פיצויים בשל תקלות חוזרות ונישנות ברכב שרכש התובע מאת היבואן.

לבסוף, ביום 4.1.2017 מכר התובע את הרכב לצד ג' תמורת סך של 66,000 ₪ טענות התובע לטענת התובע, התקלות החוזרות ונישנות ברכב נובעות מחלק פגום או הרכבה לקויה שנגרמה בתהליך הייצור ואשר לא ניתן לתקנם.

המומחה לא נחקר על ידי מי מהצדדים בחקירה נגדית ולא נשלחו שאלות הבהרה, כך שהאמור בחוות דעתו לא נסתר.

בעיניין זה כבר נפסק כי: "אחת ממטרות רכישת רכב חדש הנה ההמנעות מלהזקק לשירותי מוסך לעיתים תכופות, פרט לנדרש על פי הוראות היצרן. זוהי ציפייה סבירה ולגיטמית של רוכש רכב והיא ראויה להגנה משפטית" (ת"א (שלום - י-ם) 9670/00 מילר נ' יוניון מוטורס בע"מ (10.11.2005).

...

נוכח האמור, אני קובע כי התובע עמד בנטל להוכיח קיומה של אי התאמה, ביחס לנתבעת 1.

עגמת נפש בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני מחייב את הנתבעות בסך של 30,000 ₪ בגין עגמת נפש.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שאני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל.

לטענת התובעת, אחריות הנתבעת נובעת מכך, שספקה לה רכב פגום ונהגה כלפיה בחוסר תום לב. לפיכך, זכאית התובעת להודיע על ביטול עסקת הרכישה.

מר גדעון שנהב, בעלה של התובעת, ציין בתצהירו, ש"זמן קצר לאחר שאישתי רכשה את המכונית נשוא התביעה נתגלה בה ליקוי של צריכת שמן מוגברת, דבר שחייב ביקורים חוזרים ונשנים במוסך הנתבעת 2" (סעיף 2 לתצהירו).

משנמנעה התובעת מלהגיש חוות דעת מומחה, לא עמדה בנטל הנידרש ממנה לעניין זה. משכך, טענת התובעת בדבר פגם מהותי או הפרת חובת גילוי המוטלת על מוכר בדבר פגמים נסתרים אינה רלוואנטית בנסיבות בהן בסיסה העובדתי לא הוכח.

יש לאבחן פסיקה זו מהעניין שבפניי: בע"א 94/79 אביב נ' בני משה קרסו בע"מ קבע כב' השופט י. קדמי, שאכן הופרה חובת הגילוי לקונה רכב חדש משום שלא צויין בפניו, שהרכב הנרכש אינו מותאם לאיכות הבנזין המשווק בישראל.

...

לפיכך, סבורני, שהתובעת זכאית לפיצוי בגין ה"טירטורים" ועוגמת הנפש הכרוכים בכך.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סך של 25,000 ₪.

בנוסף, הנתבעות ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בפני תביעת התובע לפצוי כספי בסך 33,000 ₪ בגין ליקויים שנמצאו, כך לטענת התובע, ברכב חדש שרכש מסוכנות הנתבעת.

לטענת התובע מספר ימים לאחר קבלת הרכב "נדהם לגלות שברכב קיימים פגמים נסתרים שלא יכל לגלותם בעת קבלת הרכב לידיו, פגמים שלא אמורים להיות ברכב חדש מהניילון" (סעיף 2 לכתב התביעה) – בין השאר פגמי פח וקורוזיה.

לא מצאתי היתייחסות עניינית לטענות אלה של שמאי הנתבעת ועל כן מצאתי להעדיף עדותו גם בעיניין זה. טרם סיום ובמאמר מוסגר אוסיף כי במכתבו של התובע לנתבעת מיום 6.12.20 בהתייחס לפגמים מושא תיק זה, דרש התובע להחליף את הרכב ברכב חדש מאותו סוג, לחילופין דרש את ביטול העסקה והשבת הגלגל לאחור ללא חיובו בעלויות כלל, ולחילופי חילופין דרש פיצוי בגובה 45,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות.

...

מהאמור שוכנעתי כי הנתבעת לא רק שאינה מתחמקת מאחריותה היא אף היתה מוכנה, בענייו של התובע, ביותר מהזדמנות אחת, לפעול בהתאם לדרישותיו הגם שלא הייתה חייבת לעשות כן. בהתאם לטענתה – כמחווה שרותית במטרה לרצות את התובע ולמנוע מחלוקות.

רביעית, ובהתייחס לקורוזיה שנמצאה ברכב בהתאם לדוח שמאי התובע ולעדותו – מצאתי להעדיף את עדות שמאי הנתבעת אשר העיד בפניי כי חלודה אינה מעידה על אי תקינות הרכב "זה חלק מאיפיון הרכב. באותו תיק ספציפי נסעתי במיוחד לקלגרי בקנדה. לשאלת ביהמ"ש האם זה תקני גם על רכב בן פחות משנה, אני משיב שגם ברכבים חדשים חדשים שיצאו מבית חרושת, מצאנו חלודה" (עמ' 5 שורות 5-9).

סוף דבר התביעה נדחית.

הרכב נימסר לתובעת ביום 9.2.19, כאשר תיבת ההילוכים הוחלפה ביום 20.9.20, כאשר במשך כימעט שנה ושמונה חודשים לא הצליחה התובעת להנות מנסיעה שקטה ובטוחה ברכבה החדש, שרכשה במיטב כספה, ומעבר לכך הליקוי ברכב גרם לה להתרוצצויות סביב בדיקות הרכב, לקיחת רכב חלופי והחזרתו, טירטור והפסד שעות עבודה.

במסגרת תנאי האחריות המצורפים להזמנת הרכב, עליהם חתמה הנתבעת, מופיע פרק "הגבלת אחריות לנזקים" הקובע כדלקמן: "כתב אחריות זה מחייב את החברה לתקן תקלות שסיבתן פגמים בייצור או חומר לקוי. החברה איננה אחראית לנזקים שמקורם בהפסד זמן, הפסד כסף או הפסד רווח, הוצאות שכירת רכב, גרירה או נזק ישיר או עקיף אחר כלשהוא שניגרם ללקוח". הנתבעת למעשה אישרה בחתימתה בעת החתימה על הסכם הזמנת הרכב, כי נזקים של הפסד זמן וכסף, שאינם פגמים ישירים ברכב, מוחרגים מתנאי האחריות.

מדובר בפרק זמן לא מבוטל בו לא יכלה הנתבעת להנות מפרי קנייתה ולעשות ברכבה שימוש מיטבי אם בכלל.

בנוסף, כאשר סיבת התקלה לא מאותרת באופן מיידי, הדבר מעלה חשש שיש פגם נסתר ברכב, שעלול להפתיע את הנהג בתזמון הגרוע ביותר ולסכנו מבחינה בטיחותית.

אכן, כפי שנאמר לעיל, הצרכן הסביר ואפילו המומחה הסביר, לא יסכים לשלם את מחיר הרכב המלא אלא ידרוש הפחתה של מספר אחוזים בשל הליקוי ה"זניח" לכאורה, משל היה "רכב מתצוגה". סבורני, כי אחוז ההפחתה שידרוש האדם הסביר באופן שיהלום את הפצוי בהתאם לנסיבות המקרה הוא 3% מערך הרכב.

...

סבורני, כי התוכן שיש ליצוק בהגדרת "אופן בלתי סביר" היא אותן נסיבות חריגות שנמנו לעיל, פרי האיזונים שבין חומרת הליקוי, איתורו (משך הזמן לאיתורו) ומורכבותו (משך הזמן לתיקון).

סעיף 28 לחוק המכר קובע כדלקמן: "הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה". במקרה דנן, אכן הנתבעת תיקנה בסופו של דבר את הליקוי והחליפה את תיבת ההילוכים, אך נראה שפרק זמן של מספר חודשים אינו תיקון תוך זמן סביר בנסיבות המקרה דנן.

אכן, כפי שנאמר לעיל, הצרכן הסביר ואפילו המומחה הסביר, לא יסכים לשלם את מחיר הרכב המלא אלא ידרוש הפחתה של מספר אחוזים בשל הליקוי ה"זניח" לכאורה, משל היה "רכב מתצוגה". סבורני, כי אחוז ההפחתה שידרוש האדם הסביר באופן שיהלום את הפיצוי בהתאם לנסיבות המקרה הוא 3% מערך הרכב.

לפיכך אני קובע, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,600 ₪ (הסכום נגזר מ"המחיר המקורי" של הרכב, הנקוב בהזמנת הרכב שצורפה כנספח 1 לכתב ההגנה), החזר אגרה בסך 180 ₪ והוצאות ניהול ההליך בסך 750 ₪.