לטענתו השיקים נימסרו על ידו לחברה, באמצעות דיאב, שלא במסגרת עיסקאות לרכישת מכשירי חשמל מהחברה כחלק מעסקי המסחר בין הצדדים, אלא במסגרת "שיטה" שהנהיגה החברה אשר דרשה מכל סוחר המבקש לקבל סחורה באמצעותה (בהיותה משווקת יחידה של גדולי יבואני מכשירי חשמל במיגזר הערבי) למסור לידיה שיקים "למטרת ניהול אשראים בבנקים" (סעיף 6(א) לתצהיר הנתבע).
לצערי בשל תקלה התיק לא הועלה לעיוני מיד עם הגשת סיכומי הצדדים, והתנצלותי בפני הצדדים על העיכוב הממושך שניגרם, בין היתר, בשל כך.
העובדות הרלבנטיות
החברה, שעסקה כמשווקת של מכשירי טלפון ניידים ומכשירי חשמל, ניהלה בסניף עכו של התובע חשבון בנק החל משנת 2003, כאשר מדי פעם אושרו לה מסגרות אשראי שונות, לרבות אשראי כנגד נכיון שיקים בהיקפים שונים.
בחודש 2/07, לבקשת החברה, בוטלה מסגרת החח"ד בחשבון ואושרה הגדלת מסגרת הנכיונות עד לסך של 5 מליון ₪ ומסגרת פעולות בכרטיסי אשראי הועמדה על 8 מליון ₪, כאשר בטוחה לאשראים אלו שמשו שיקים שהוסבו לטובת הבנק (בין אם לנכיון ובין אם לביטחון), תקבולי כרטיסי האשראי וכספים נזילים בפיקדונות.
...
אחיזה בעד ערך
גם באם היתה מתקבלת טענת הנתבע לכשלון תמורה, עדיין חב הנתבע כלפי הבנק בהיותו "אוחז בעד ערך".
הטענה כי אין לראות בזיכוי חשבון החברה במועד הפקדת השיקים לנכיון משום מתן תמורה מאחר ובחלוף מספר חודשים, לאחר שהשיקים לא נפרעו במועדם, חויב חשבון החברה מחדש, הינה טענה שדינה להידחות.
אין בעצם העובדה שהבנק מקצה אשראים לחברה, בין אם בחשבון חח"ד ובין אם בנכיון שיקים, אפילו מדובר בהקצאות בסכומים גבוהים, כדי להקים מעין חזקה, כי הבנק ידע אודות המצב הכלכלי של החברה או אודות ניהול לא תקין של החשבון בדרך של "גלגול שיקים" בין חשבונות, כפי שהתברר בסופו של דבר כי נעשה.
לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע בתשלום מלוא החוב בתיק ההוצל"פ, וכן בהוצאות התובע בגין אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.