מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ביטול רישיון נשק בעקבות מעצר בצייד לא חוקי

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

נטען כי הנסיבות המצדיקות פיצוי היו ידועות למשיבה עוד מתחילת התיק, והתנהלות המשיבה, מקימה את החלופה השנייה לפי סעיף 80 לחוק העונשין בדבר "נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי", ונטען לאכיפה בררנית, הן לאור מכתב של ראש אגף החקירות על ביטול סדרת כתבי אישום, והן לאור כך שכנגד אחרים שהיו יחד עם המערער, לא הוגש כתב אישום, והמשיבה בחרה להגיש את כתב האישום רק כנגד המערער, שעה שבמקום נתפסו שלושה אנשים.
ביחס לאכיפה הבררנית בהקשר של אלו אשר נתפסו יחד עם המערער, נטען כי האישום עסק בהחזקה וסחר של חיית בר, והראיות הספציפיות המפלילות נתפסו בתיקו של המערער, יתר הראיות לא הובילו למסקנה בדבר ציד לא חוקי, ומכאן שהוא הואשם בעבירות המסוימות האמורות, וכנגד האחרים שהיו עימו לא הוגש כתב אישום, ולא קמה טענה בדבר אכיפה בררנית.
נטען כי ההחלטה לפי סעיף 80 הנה סבירה, לא ניתן לומר שלא היה יסוד לאשמה, ואך לאור עמימות מסוימת מדו"ח פעולה, כך שלא ניתן לקבוע חד משמעית האם בוצע חפוש שבעטיו נתפס התיק, או שהפקח הבחין בנוצות ובדם כשהמערער הוציא את רישיונו כדי להציג רישיונות ציד ונשק לפקח, לא הוגש ערעור.
שם נפסק כי "במסגרת שיקול הדעת אותו מפעיל בית המשפט בבואו לבחון את התקיימותה של העילה השנייה, עליו לדבוק בכלל לפיו אין די בהצבעה על מצוקה שהייתה מנת חלקו של נאשם שזוכה, ואשר הולדתה במעצרו הממושך החובר לפגיעות שתחומן הולך ומשתרע על מישורי חייו האחרים של האדם. הקשיים שהם מנת חלקו של הנתון במעצר טרם זיכויו כדין, נבחנים, בין היתר, אל מול משמעותה הציבורית של ההעמדה לדין והאינטרסים אותם קידמה ההחלטה בדבר הגשת כתב האישום ... בעניינינו, בחינת הקף הפגיעה שנגרמה למערער ומשקלה היחסי, והצבתן אל מול יתר השיקולים הקיימים בעיניינו, מובילות למסקנה כי לא קמה עילה לפצותו". בעניינינו, אינני מוצא כי הקף הפגיעה הנו כזה אשר מחייב פיצוי, ואינני מוצא כי קמות נסיבות אחרות לפצוי.
...
שם נפסק כי "במסגרת שיקול הדעת אותו מפעיל בית המשפט בבואו לבחון את התקיימותה של העילה השנייה, עליו לדבוק בכלל לפיו אין די בהצבעה על מצוקה שהייתה מנת חלקו של נאשם שזוכה, ואשר הולדתה במעצרו הממושך החובר לפגיעות שתחומן הולך ומשתרע על מישורי חייו האחרים של האדם. הקשיים שהם מנת חלקו של הנתון במעצר טרם זיכויו כדין, נבחנים, בין היתר, אל מול משמעותה הציבורית של ההעמדה לדין והאינטרסים אותם קידמה ההחלטה בדבר הגשת כתב האישום ... בענייננו, בחינת היקף הפגיעה שנגרמה למערער ומשקלה היחסי, והצבתן אל מול יתר השיקולים הקיימים בעניינו, מובילות למסקנה כי לא קמה עילה לפצותו". בענייננו, אינני מוצא כי היקף הפגיעה הינו כזה אשר מחייב פיצוי, ואינני מוצא כי קמות נסיבות אחרות לפיצוי.
קיים היה אינטרס ציבורי מובהק בניהול ההליך, והמסקנה כי הראיה לא תובא בכלל הראיות, לא הייתה מסקנה ברורה מתחילת ההליך, וגם לא במהלך הדיון, אלא הייתה נתונה להכרעת בית המשפט בהפעלת שיקול דעת על ידו.
מכל האמור, דין הערעור להידחות, וכך אציע לחברותיי.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2016 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

כנגד המשיב הוגש, בתאריך 6.2.13, כתב אישום שייחס לו עבירות שונות מחוק להגנת חיית הבר, תשט"ו – 1955 (להלן: חוק להגנת חיית הבר), וזאת בהקשר לציד לא חוקי שבוצע באמצעות רובה ציד דו קני (להלן: הרובה).
א. וינשטיין, שופטת השופט יוסף אלרון, נשיא [אב"ד]: דעתי שונה מדעתם של חבריי, ואני סבור כי דין העירעור להיתקבל באופן שבו היינו מורים על ביטול החלטת בית המשפט קמא מיום 3.3.2016 שעניינה הארכת המועד להוצאת הרישיונות (ציד ונשק), ולמעשה מורים על חילוט הנשק לאור אי עמידת המשיב בתנאים כפי שנקבעו בגזר הדין מיום 20.9.2015.
בנגוד לעמדת חבריי, אני סבור כי לא חלה הוראת סעיף 87(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), כמו גם הוראת סעיף 39(ג) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי").
...
באשר להחלטתו של בית המשפט קמא לעניין רובה הצייד הדו קני שניתנה במסגרת פסק הדין, אציין כי איני מקבל את קביעות חברי, כי המדובר בהחלטה "אשר דחתה את בקשת החילוט", וכי "אלמלא היה מדובר בנשק אשר מחייב רישיון כדין, היה ה"תפוס" מוחזר זה מכבר".
בניגוד לעמדת חבריי, אני סבור כי לא חלה הוראת סעיף 87(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), כמו גם הוראת סעיף 39(ג) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי").
באשר לטענה בדבר אי טיפול הרשות בעניינו של המשיב, אזי, מתכתובות שהוחלפו בין הצדדים והוגשו לעיוננו לאחר הדיון, עולה כי המשיב, באמצעות בא כוחו, התבקש במספר הזדמנויות להעלות טענותיו בכתב, אולם בא כוחו סרב ודרש לקיים שימוע בעל-פה. משכך, איני מקבל את הנחת האחריות במקרה דנן לפתחה של הרשות כקביעת חברי בציינו "הרשות, מנגד, טרם החלה אותה עת בטיפול בבקשות המשיב למתן הרישיונות". יוצא איפוא, כי טענות ב"כ המשיב בדיון בפנינו על כך שהרשות "מערימה קשיים" בהוצאת הרישיונות, אין בהן ממש, וממילא נראה כי המדובר בטענות שמטבען מקומן להתברר במסגרת ההליך המינהלי.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2014 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

משנחסמה דרכו של הרכב ע"י פקח המאשימה, נעצר הרכב ונאשם מספר 2 יצא מהרכב כשרובה הציד בידו ונמלט מהמקום.
טיעוני ב"כ נאשם 2 : ב"כ נאשם 2 מסר כי מדובר באדם ללא עבר פלילי למרות שהוא שנים רבות מחזיק ברובה ציד, רישיון הנשק בוטל בעקבות הארוע והנאשם 2 פועל לקבלתו בשנית באמצעות ערר שיוגש למשרד הפנים.
הנאשם 2 לא הצביע על נזק מיוחד וחריג אשר יגרם לו באם יחולט רובה הציד מעבר לנזק הכלכלי הטמון בחילוט רכוש כגון זה. מצוות בית המשפט העליון וערכאות בתי המשפט המחוזיים כי ביצוע עבירות ציד בלתי חוקי יענו בחילוט כלי נשקם של העבריינים, בין אם ניזקף לחובתם עבר פלילי ובין אם עברם הפלילי נקי.
...
בע"פ (חיפה) 10028-05-11 - מוחמד אבו ריא נ' המשרד לאיכות הסביבה - רשות שמורות הטבע, תק-מח 2011(3), 13003 הורה בית המשפט על דחיית ערעורו של הנאשם בגין חילוט נשקו במסגרת גזר הדין שהושת עליו בגין עבירות ציד תוך שבית המשפט קובע : "לא מצאנו מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא. העונש שנגזר לרבות חילוט רובה הציד, הוא עונש מקובל וראוי לעבירות מסוג זה. מהנסיון המצטבר עולה כי חילוט הרובה מהווה את הענישה המרתיעה ביותר לנאשמים בעבירות ציד, ובהתאם, ומטעם זה, עומדת המאשימה על גזירת עונשים של חילוט רובה ציד ובתי המשפט נענים לבקשתה.
לא מצאנו במקרה שבפנינו מתקיימים תנאים חריגים המצדיקים הימנעות מחילוט הרובה, ובמיוחד שאין זה מדובר בפעם הראשונה בה מעורב המערער בעבירות ציד.
מן הכלל אל הפרט : לאחר ששקלתי השיקולים לעיל במקרה הנוכחי באתי לכדי מסקנה כי מן הדין להורות על חילוט רובה הציד השייך לנאשם 2 וזאת מן הטעמים הבאים : נאשם 2 הורשע בביצוע עבירת ציד ארנבות בחבורה ובאמצעות רובה הציד.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 16/06/1997 פורסמה בעיתון 'ידיעות אחרונות' (להלן: "העיתון") ידיעה בדבר מעצרו של התובע, בחשד לציד בלתי־חוקי והחזקת כלי־נשק ללא רישיון.
בגוף הידיעה מופיעות מספר אמירות שבגינן תובע התובע את העתון, את עורכו ואת הכתב מחבר הידיעה, ומפאת מספרן הבלתי־מבוטל של אלה, הן תידונּה בפרק הדיון אחת לאחת.
דיון כללי לפני שתנותחנה כל אחת מהאמירות נשוא כתב התביעה, ייאמר, באופן כללי, כי בכותרת הידיעה נכתב כדלקמן: "200 פוחלצים נתפסו בדירתו של חשוד בציד לא חוקי" בגוף הידיעה נמסר לקוראים כי הפוחלצים, עלֿֿפי החשד, הנם פרי ציד החיות ללא רישיון, כי הם נתפסו בשתי דירות המוחזקות בידי התובע ביישוב עומר, כי בבית מגוריו של התובע נמצאו רובי ציד שהוחזקו ללא רישיון וכי במועד בו הגיעו פקחי רשות שמורות הטבע והגנים (להלן: "הרשות") לבית הוא ניסה להימלט.
לא הייתה כל חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם כי התובע נימלט מחוקריו ונעצר בעקבות כך, לא הייתה חובה לדווח לקוראים כי הרשויות מנסות מזה כשנתיים ללכוד את התובע, ואף לא הייתה חובה להביא לידיעת הקוראים מהו העונש הצפוי בגין העבירות בהן נחשד התובע.
...
עלֿֿכן, אני דוחה את טענת הנתבעים על כי אין לייחס את הפרסום לתובע.
גם טענת הגנה זו נדחית, לפיכך.
לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה בכל הנוגע לפרסום המשפטים כאמור בסעיפים ד', ז' ו־ט' לפסקֿ-דין זה. הנזק התובע טוען כי נגרם לו נזק רב לאור העובדה שבארץ ישנו קומץ אנשי־מיקצוע המפחלצים חיות, ושכתוצאה מהפרסום ירד מספר ההזמנות שקבל ממזמינים שונים.
אשר לשאלת ההוצאות – לאור העובדה שחלק ניכר מהתביעה נדחה, ולאור העובדה שעמדתו של התובע הייתה לחקור את פקחי הרשות, ולא להסתפק בדוחות שהוגשו – דבר שגרם להתארכות המשפט שלא לצורך – אני קובעת שכל צד ישא בהוצאותיו.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

ביום 23.12.1991 הוציא המשיב 1 לעותר רישיון נשק (ראה נספח מש/4 לתגובת המשיבים), הרישיון חודש מידי שנה עד שהנשק (רובה צייד מסוג בנלי) נתפס ביום 29.7.09 כאשר העותר נעצר כחשוד בעבירות של צייד לא חוקי, ועפ"י המלצת המישטרה (ראה נספח מש/8 לתגובת המשיבים) בוטל רישיון הנשק של העותר.
...
דיון והכרעה אני מקבל בקשת המשיבים לדחות את העתירה שכן היא אינה נתמכת בתצהירו של העותר.
אינני מקבל טענת המשיבים לפיה יש לדחות את העתירה בשל השיהוי של למעלה מחודשיים מאז קבלת ההחלטה נושא העתירה ע"י העותר ועד הגשת העתירה.
לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.
העותר ישלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו