לטענתם המשיב אינו עובד בעבודה מוצהרת מאז 2003, בת זוגתו הנה נכה, ומקבלת קצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.
לטענת המבקשים הליך הבוררות ארך מזה שנתיים וחצי במסגרתו ניתן למשיב יומו, הוגשו תצהירים, נחקרו עדים הובאו מומחים וכבד הבורר נתן את פסק הבוררות לאחר בחינת מכלול העדויות והעובדות שהונחו בפניו.
המשיב טוען כי כבוד הבורר תמך במסגרת מימצאי המהימנות על עד וזאת בהתעלמות מוחלטת מהעובדה כי עד זה שינה את טעמו, לאחר שהמבקש 1 שילם חלק מחובותיו לצדדי ג'.
המשיב טוען כי הבורר היתעלם מהדין המהותי, כאשר הצדדים הסכימו שהבוררות תימשך כשלושה חודשים, ותסתיים בתוך 6 חודשים בעוד שבפועל הבוררות נמשכה למעלה משנתיים.
"בהקשר זה בוחן בית המשפט את סכויי הצלחתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. יתר על כן, כבר נקבע כי מאזן השיקולים נוטה מלכתחילה לצדו של מי שאוחז בידו פסק בוררות לטובתו, כך שעל הצד המבקש את ביטול הפסק מוטל להראות כי סכויי הצלחתו בבקשה לביטול הפסק גבוהים על אף הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה, או כי מאזן הנוחות נוטה לצדו באופן משמעותי" [ראו: רע"א 4758/05 אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ, פסקה 6 [לא פורסם, 11.10.2005].
...
לאחר שבחנתי את פסק הבוררות ומבלי לקבוע מסמרות נראה כי המדובר בפסק שנסמך בעיקר על ממצאי מהימנות אותם קבע כבוד הבורר, ויובהר לטעמי בזהירות הראויה הנדרשת לצורך שלב זה, כי לא נראה על פניו שכבוד הבורר סטה באופן בחינתו את נושא המהימנות, המצוי בסמכותו, סטייה המצדיקה לכאורה על פניו התערבות.
אני סבורה כי המשיב לא הרים את הנטל להראות כי סיכויי הצלחתו בביטול פסק הבוררות גבוהים.
בהתאם לפסק הבוררות על המשיב לשלם את עלויות הליך הבוררות בהם נשאו המבקשים בסכום של כ-180,000 ₪ ובנוסף את עלויות ההוצאות שנפסקו על ידי כבוד הבורר בסכום של 120,000 ש"ח. אני סבורה כי באיזון הראוי על המשיב להפקיד לכל הפחות את ההוצאות שבהם נשאו המבקשים בסכום של 180,000 ₪, שיופקדו לתיק ביהמ"ש בתוך 30 יום מקבלת החלטתי.
