ביטול קצבת ילדים: טיול לחו"ל

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר אילן פלטי ומר יגאל צדוק; תיק בל' 10261-06-12), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת להמשך תשלום קצבת שארים ולחלופין לביטול חוב קצבת השארים שנצבר לה אצל המשיב (להלן – המוסד).

בחקירתה אצל חוקר המוסד מיום 30.1.11 פירטה המערערת כי היא מתגוררת עם מר קינן באופן קבוע במשך כשנה ושלושה חודשים; בין בני הזוג לא נחתם הסכם ממון (דבר שהשתנה בהמשך); אין להם חשבון בנק משותף; כל אחד מהם מנהל את הכנסותיו באופן עצמאי ומתקיים ממשכורתו שלו; דירתו של מר קינן בקבוץ אילון אינה מושכרת ועומדת לרשותו, והוא עושה בה שימוש פעם בשבוע לפחות; המערערת משלמת את חשבונות דירתה ומר קינן משלם את חשבונות דירתו שבקיבוץ; המערערת עורכת את הקניות לביתה; בני הזוג אוכלים לעיתים ארוחות ערב של אמצע השבוע בחוץ ובדרך כלל מר קינן משלם את עלות הארוחה, כאשר בשאר הערבים הם אוכלים בדירת המערערת ומבישוליה; את ארוחות הצהרים הם אוכלים כל אחד במקום עבודתו; מר קינן שולח את בגדיו למכבסה בקביעות כפי שנהג לעשות עוד בטרם הכירו; מר קינן אינו תומך במערערת מבחינה כלכלית; לבני הזוג אין כוונה להנשא; במהלך הטיולים המשותפים בחו"ל כל אחד מהם משלם את הוצאותיו; כך גם לגבי הוצאות הרכב; ולא קיימת ביניהם שותפות כלכלית.

בחקירתה הנגדית העידה המערערת כי קיימת היתחשבנות בינה ובין מר קינן, ובלשונה: "יש היתחשבנות. אני קונה את האוכל הביתה... אני שומרת על מסגרת המשפחה שלי... לפעמים יש היתחשבנות, למשל לעניין קולנוע, יש לנו מינויים נפרדים שכל אחד מימן בעצמו. לגבי אוכל – אנחנו לא מתחשבנים... יש לנו 2 מינויים נפרדים לתאטרון שכל אחד שילם מכיסו. לאופרה למשל יש לי מנוי זוגי. לפעמים אני לוקחת את שמואל איתי, לפעמים את הילדים. אני מחדשת מידי שנה את המנוי הזוגי". פסק הדין של בית הדין האיזורי לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפניו (המערערת ומר קינן) והראיות שהוצגו בפניו (הודעת המערערת לחוקר המוסד), שוכנע בית הדין האיזורי כי בני הזוג הם ידועים בציבור.

...

מדובר אם כן בקביעה עובדתית המבוססת היטב בחומר הראיות שבתיק, ולא מצאנו הצדקה להתערב בה. המערערת הדגישה בסיכומיה כי מערכת יחסיה עם מר קינן לא יצרה לה מקור מחיה חלופי לזה שנגדע עם פטירת בעלה המנוח, ולכן אין הצדקה - לאור תכליתו של סעיף 255(ב) לחוק - להפסיק את תשלום הקצבה.

משקבע בית הדין כי במועד זה עברו בני הזוג להתגורר יחדיו באופן קבוע, לאחר מערכת יחסים זוגית שהחלה כשנה קודם לכן, שוכנענו כי הקביעה במקומה.

סוף דבר - הערעור נדחה.

יצוין כי במקרה זה אין המדובר בדחיית תביעה ראשונית לגימלת הבטחת הכנסה, אלא בהודעה על ביטול זכאות באופן רטרואקטיבי.

( לאחר שבחן בית הדין את כלל ראיות הצדדים שוכנע בית הדין כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה וכן כי מסרה את כל הנתונים והמסמכים בדבר סיום העסקתה וימי מחלתה בזמן אמת וכי אין בנסיעתה לחו"ל כדי לשלול את גמלתה להבטחת הכנסה, באופן רטרואקטיבי, ומשכך אין לקבל את טענת הנתבע בנידון וזאת נוכח המפורט להלן: עיון בתצהיר התובעת מעלה כי הצהירה כמצוטט: "3. אני אם חד הורית, הייתי בעבר במצב כלכלי לא פשוט, הייתי בהליך של פשיטת רגל, אני מגדלת לבדי ילדה כבת 14, ... באותה תקופה עבדתי במשרה חלקית בעבודות ניקיון במשרד השיכון/גשר וקיבלתי מהנתבע השלמת הבטחת הכנסה. בחודש 5/18 נאלצתי להפסיק את העבודה עקב מיצבור של בעיות רפואיות...10. אני מדגישה כי בחודשים 5-6/2018 קבלתי הבטחת הכנסה על פי תעודות אי הכושר ומשום מה, לאחר כחצי שנה, הנתבע הודיע לי רטרואקטיבית כי הוא אינו מכיר בתעודת המחלה מחודש 7/2018. . 11. אני טוענת כי כל תעודות המחלה ניתנו לי "בזמן אמת" ע"י הרופאים המטפלים, בהתאם לצורך הטיפולי, והנתבע טעה כאשר הודיע לי כי אינו מכיר בחלק מתעודות אי הכושר.

ההסבר שניתן ניתן רק במסגרת כתב ההגנה בנוגע להיות התובעת בטיול בחו"ל. ערים אנו לכך כי התובעת אכן שהתה בחו"ל 14 ימים בחודש אוגוסט כפי שטוען הנתבע, אולם לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבע כי מדובר בטיול ושעה שמחומר הראיות עולה כי מדובר בנסיעה ראשונה ויחידה של התובעת, הרי שלא לא שוכנענו כי יש הצדקה לשלילה רטרואקטיבית של גמלת הבטחת ההכנסה בשל כך, כפי שיפורט.

...

לאור הלכה חד-משמעית זו, ובשים לב לכך שהמוסד לא טען בכתב הגנתו או בשום שלב בהמשך ההתדיינות, וממילא גם לא הוכיח, כי ביצע לתובעת שימוע קודם להחלטתו ליצור לה חוב, הרי שדין תביעת התובעת להתקבל גם בהיבט זה, שעה שטענת התובעת להסתמכות על כספים אלו לא נסתרה ושעה שלא שוכנענו כי התובעת פעלה בחוסר תום לב כלשהו (לשלילת גמלת הבטחת הכנסה כפגיעה בזכות לקיום אנושי בכבוד, ראו: בג"ץ 10662/04 חסן - המוסד לביטוח לאומי (28.2.12)).

סיכום משכך שוכנע בית הדין כי יש לקבל את תביעת התובעת שעה שהתובע הרימה את הנטל להוכיח את זכאותה לגמלת הבטחת הכנסה כפי שפורט לעיל, ומנגד לא שוכנענו כי השלילה הרטרואקטיבית נעשתה כדין.

משכך התביעה מתקבלת.

לראיה ה א ם מפנה לתסקיר מיום 1.9.2011 בהקשר זה. ה א ם מוסיפה שבשנת 2014 בקשה להנפיק דרכון לקטין לשם נסיעה משותפת לטיול בחו"ל, ולשם כך נדרשה להסכמת האב – שסרב לשתף פעולה.

( פלונית, "נבו", מיום 10.10.21 המקרים בהם נדחתה תביעה מצד אב לביטול או צימצום מזונות ילד סרבן, מאופיינים בהיעדר יוזמה מצד האב לחידוש הקשר, ואף בתרומתו הפעילה של האב, במעשה או במחדל, לדרדור הקשר ולסירובו של הילד ליפגוש בו. או על צדו השני של המטבע, מקרים אלה מאופיינים בכך שלא ניתן לראות את סרובו של הילד כעמדה עצמאית אותה גיבש הילד על בסיס יחסיו עם האב, אלא כעמדה שהיא פועל יוצא בהתנהגות האב, ו/או שטופחה על ידי אמו, או כשילוב בין השניים (ר' מהעת האחרונה: תמ"ש (ת"א) 7364-12-16 ט.ת נ' ר.ל, "נבו", מיום 14.6.17 ; תמ"ש (ת"א) 29349-09-17 ר.ה נ' ד.ל, "נבו", מיום .

₪ נכון למועד תצהיר עדותה הראשית לא עבדה ה א ם יותר, והתקיימה מקיצבת אבטלה בשיעור 4,000 בנסיבות אלה, הפחתת המזונות תהא בעלת השפעה משמעותית על יכולתה של ה א ם לכלכל את רועי – כל שכן ביטול המזונות כדרישת האב.

...

סוף דבר בית המשפט עמד באריכות על הליכי העבר וניסיון העבר לביסוס הקשר בין התובע לרועי.

נסיבות אלה מובילות למסקנה שדינה של התביעה להידחות.

על בסיס כל הנקוב בפסק הדין, נקבע כדלקמן: תביעת התובע לביטול מזונות הקטין – נדחית.

עוד יש להעיר שבנסיבות מסויימות שפורטו בסעיף 42 ניתן לבטל הענקה, אם היא ניתנה תוך עשר שנים לפני פשיטת-הרגל, אך לא נטען שנסיבות אלה היתקיימו במקרה זה. טענת המערערים לגבי הסכומים שהוענקו לילדים היא, שאמנם בפועל הוצא הכסף מחשבונו של המשיב השני ונפתחו חשבונות על שם הילדים במועד הנקוב לעיל, אולם ההענקות נעשו עוד לפני כן, כאשר המשיב השני קיבל את הכספים שמהם העניק לילדיו.

בתחילה היא אמרה (בע' 9), כי הידברות זו בינה ובין בעלה היתה, כאשר היא והילדים חזרו מהטיול בחוץ-לארץ.

העובדה, שהכסף הוכנס לחשבון הילדים רק ביום 20.8.67 ושעד אז היה בחשבון המשיב השני, מראה לכאורה, שהמתנה ניתנה דק ביום 20.8.67 ושעד אז לא גמלה ההחלטה של המשיב השני להעניק אותו לילדים.

...

בית-המשפט המחוזי נעתר לתביעה, ומכאן הערעור שלפנינו.

נראה לי שהתרת קיזוז במקרים של הענקות עלולה לפתוח פתח רחב לקנוניות לרעת הנושים בין החייב ובין מקבלי הענקות, שהם כרגיל קרובי החייב או דורשי טובתו.

יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערים ביחד ולחוד לשלם למשיב הראשון הוצאות ערעור זה, בסכום כולל של 1,000 ל"י. ניתן היום, ח' בשבט תשל"ג (11.1.173).

תמצית טענות הנתבע: הצדדים ניהלו קשר שהתמצה בבילויים וטיולים בחו"ל, הם לא גרו יחד אלא כל אחד מהם גר במדינה אחרת, לא ניהלו חשבון בנק משותף, לא חלקו הוצאות והכנסות שוטפות, הקשר ביניהם היה באמצעות הטלפון או תיכתובות ובילויים כשנפגשו מעת לעת וברובו היה אפלטוני, הם לא היו נאמנים זה לזה ולא היו להם תכניות משותפות לעתיד.

בחינת יסודות אלה צריכה להעשות על ידי קריטריונים סובייקטיבים, תוך מתן משקל מכריע וממשי לאופן שבו ראו את עצמם בני הזוג, והאם בעיני עצמם ובראי תפיסתם התייחסו הם לעצמם כידועים בציבור אשר קשרו את חייהם איש ברעהו (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרון, פ"ד לט(2) 690 (1985), להלן: עניין שוקרון; רע"א 9755/04 ביטון נ' קצין תגמולים – משרד הבטחון (31.8.2008); ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ (9.8.2010); ע"א 3352/07 בנק הפועלים נ' הורש (7.12.2009)).

לדבריו, "הצדדים אמנם התגוררו במדינות שונות, אלא שבכל רגע נתון בילו את זמנם יחד, בין אם בשיחות טלפוניות, הודעות ומיילים, ובין אם בביקורים ארוכים וקצרים זה אצל זה, בא' ובישראל, יצאו לחופשות ארוכות יחדיו, הגיעו יחדיו לאירועים משפחתיים ואף תיכננו להביא לעולם ילד משותף" (סעיף 31 לכתב התביעה).

הוראת סעיף 31 לחוק החוזים קובעת כי "בבטלות חוזה לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון ... במידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו". מעת שהתובע ביצע את חלקו ושילם מכספיו לטובת רכישת הדירה, בדרך של החזר המשכנתה, יהא זה בלתי צודק לפטור את הנתבע מקיום חיובו שלו בהסכמה שבין הצדדים ולקבוע כי חרף התשלום לתובע לא יהיה כל חלק בדירה.

...

לסיכום, עלה בידי התובע להוכיח כי הוא השקיע כספים ברכישת הדירה בכך שנשא בהחזר חלק מהמשכנתה וכי הצדדים ראו גם בתובע כבעלים של הדירה.

איני מקבלת את טענת התובע כי השקעותיו ברכישת הדירה עולות כדי 2/3 וכי יש לקבוע כי חלקו בדירה הוא בשיעור של 2/3 מכלל הזכויות.

הואיל והתביעה התקבלה באופן חלקי, אני מורה כי הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.