ביטול קצבת הבטחת הכנסה בגין שימוש לא קבוע ברכב

התובעת טענה שבאותה עת לבנה לא היה רישיון נהיגה במכונית והרישיון שהיה לה בוטל, כך שהרכב נרכש אך איש לא עשה בו שימוש.

לפי הוראת סעיף 9א(א) לחוק: "תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, לא יהיה זכאי לגימלה לפי חוק זה" עוד נקבע בסעיף 9א' לחוק: "בעל רכב" – לרבות מי שנוהג ברכב מנהל בעלים, אף אם אינו רשום כבעליו; בתקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב – 1982 נקבע: "שווי הרכב" – לפי קביעת המוסד בהיתחשב בשווי הנקוב במחירון רכב מקובל בשוק אשר פורסם ב-1 בינואר וב-1 ביולי של כל שנה, לפי המאוחר מביניהם, ותוך היתחשבות במשתנים המופיעים ברישיון הרכב בלבד.

האופנוע והמאזדה הם בשימוש קבוע של הבן הוא צריך את שניהם זה גיל כזה משוויצים הוא נהג בשניהם.

כמו כן, בתרשומת צוין: "לגבי האופנוע – אין טסט, נמצא בשימוש של הבן עידן. עידן משתמש מעת לעת ברכב ובאופנוע – הוא עושה שבוע שבוע. שמגיע אחת לכמה ימים נוסע ברכב או באופנוע". לסיכום האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע לדחות את התביעה לגימלת הכנסה, מקום בו הוכח כי לבנה של התובעת, שבמועדים הרלוואנטיים היה חייל, כלומר נכלל בבחינת ההרכב המשפחתי המזכה לפי החוק, היו לכל הפחות שני כלי רכב בבעלותו, שגם עשה בהם שימוש.

...

כמו כן, בתרשומת צוין: "לגבי האופנוע – אין טסט, נמצא בשימוש של הבן עידן. עידן משתמש מעת לעת ברכב ובאופנוע – הוא עושה שבוע שבוע. שמגיע אחת לכמה ימים נוסע ברכב או באופנוע". לסיכום האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הנתבע לדחות את התביעה לגמלת הכנסה, מקום בו הוכח כי לבנה של התובעת, שבמועדים הרלוונטיים היה חייל, כלומר נכלל בבחינת ההרכב המשפחתי המזכה לפי החוק, היו לכל הפחות שני כלי רכב בבעלותו, שגם עשה בהם שימוש.

מסקנה זו גם מתיישבת עם לשון סעיף 9א(ב1) לחוק, הקובע את סמכות השכר לנכות סכומים מגמלת תובע שבבעלותו רכב אחד ששוויו אינו עולה על תקרת שווי הרכב.

יחד עם זאת, משהתובעת היתה עקבית בגרסתה, לפיה פעלה בהתאם להנחיות שקיבלה בסניף המטפל (ר' למשל גם בחקירתה נ/1 וכן בתרשומת שהוזכרה לעיל), מקום בו לא הובאו ראיות לסתור את עדותה החד משמעית בנושא, ראוי לחייב את הנתבע בהוצאות שיביעו את מורת רוחו של בית הדין מהתנהלות זו. סוף דבר - התביעה נדחית.

האם נוצר לתובעת, אשר הישתכרה שכר עבודה, חוב רטרואקטיבי בשל קבלת גמלת הבטחת הכנסה וגם קיבלה מזונות, והאם החלטת הועדה לביטול חובות בדבר ביטול 60% מחובה של התובעת ניתנה כדין – אלו הן חלק מהסוגיות העומדות להכרעתנו.

כמו בעניינינו, כך גם בפסק הדין בעיניין מסטר, עמדה לבירור שאלה בדבר שלילה רטרואקטיבית של הזכאות לגימלת הבטחת הכנסה, נוכח גילוי מאוחר של שימוש קבוע ברכב, על ידי מי ששולמה לו גמלת הבטחת הכנסה במשך תקופה ארוכה.

...

הכרעה לאחר ששמענו את עדות התובעת, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

באשר לדרך הנכונה בה על המוסד לביטוח לאומי להפעיל סמכותו הוצגה בפסק הדין הבחנה " בין מצב בו המבוטח יזם את התביעה לגמלה, לבין מצב בו המוסד הוא שנקט לראשונה בפעולת חיוב כלפי המבוטח ". בקשר לשתי קבוצות המקרים ציין בית הדין כי: "במקרה הראשון, משמיע המבוטח טיעוניו בעצם התביעה שהגיש לזכות שמקורה בחוק, ובשים לב לטיעונים אלה מתקבלת התביעה או נדחית. שונים פני הדברים כאשר היוזמה להגשת התביעה הינה של המוסד, כגון תביעה שמקורה בבדיקה וחקירה שכתוצאה ממנה נדרש המבוטח להחזיר גמלאות ששולמו לו בטעות או שלא כדין. במקרה כזה פועל המוסד לפי נתונים שהובאו לפניו בדו"ח חוקר או ממקורות אחרים. בעוד אשר המבוטח מצידו אינו יודע כלל במעמד מסירת ההודעה לחוקר, או בכל שלב אחר, על האפשרות או הכוונה לחייבו בהשבה רטרואקטיבית של כספים שקיבל מן המוסד". (פסקה 12 לפסק הדין).

התביעה מתקבלת בחלקה.

בתאריך 4/1/18 בעקבות חקירה שערך הנתבע, הוא שלל את זכאות התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי החל מחודש 7/15 ועד 11/17, ובתאריך 22/11/18 שלל הנתבע את גמלת התובע להבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי החל מחודש 2/18 ועד 10/18 - הסיבה בשלה שלל הנתבע את זכאות התובע לתשלום הבטחת הכנסה היתה עקב "שימוש קבוע ברכב". התובע נחקר על ידי שני חוקרי הנתבע (מר מוטי הירש ומר אורון סמון) בשני מועדים - 19/12/17 ו - 26/8/18.

אין לקבל את טענות התובע שהועלו בשלב מסויים ולפיהן השמוש שעשה ברכב השברולט או ברכב הקיה היה שימוש לצורך נסיעות נקודתיות - לטובת קניות, איסוף תרופות והגעה למרפאה לצורך טיפולים רפואיים ולכן בהתאם לסעיף 9א(ג)(2) לא ניתן לשלול את זכאותו לגימלת הבטחת הכנסה לתקופה שבמחלוקת, שכן בתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה שהגיש התובע לנתבע בחודש 8/2017 ובחודש 8/2017 הוא הצהיר מפורשות כי אין בשימושו רכב - גירסה עליה חזר גם ביום 19/12/2017, במסגרת הודעתו לחוקר, שם השיב כי אין ברשותו רכב ולא משתמש ברכב "מונית פה מונית שם". המסמכים שהגיש התובע לנתבע לענין השמוש ברכב לצרכים רפואיים הועברו לרופא הנתבע אשר קבע, בתאריך 2/1/18 כי התובע "אינו עונה לקריטריונים של צרכים רפואיים". בתאריך 9/2/218 הוחלפה הבעלות על השברולט ונרשמה בעלות על הקיה על שם שליו - בנו של התובע, כאשר התובע שב והמציא מסמכים רפואיים ביחס לטענתו לשימוש ברכב לצרכים רפואיים אלא שגם מסמכיו אלו הועברו לרופא המוסד, אשר קבע, בתאריך 13/6/2018 כי התובע "אינו עונה לקריטריונים של צרכים רפואיים". טענה להזקקות לשימוש ברכב לצרכים רפואיים הנה טענה הדורשת הוכחה כאשר איסוף תרופות כשלעצמו אינו טעם המזכה באחזקת רכב לצרכים רפואיים כשהכוונה הנה לאדם שניזקק לרכב משום שהוא מוגבל בניידות או שמצבו הרפואי אינו מאפשר לו להשתמש בתחבורה ציבורית, אלא שהתובע לא הביא ולו בדל של ראיה המוכיח שהוא עונה על הדרישות הנ"ל. לאורך כל ישיבת ההוכחות טען התובע, שוב ושוב, כי דבריו סולפו הן ע"י פקיד התביעות והן על ידי חוקרי הנתבע אלא שבישיבת ההוכחות העיד החוקר - מר מוטי הירש אשר עדותו היתה מהימנה ומדוייקת ואשר ממנה עלה כי עניינו של התובע טופל באופן מסור ואחראי וכי הנתבע בחן את תביעות התובע לגופן וכן עלה כי החוקר שאל שאלות לגופו של ענין ומבלי שהתנכל לתובע.

- בתביעותיו הוא לא ציין את השמוש שהוא עושה ברכב כי זה בטל בשישים.

...

לסיכום - לנוכח כל האמור לעיל וחרף כל טענות התובע ובשים לב לטעם שמצאנו בכל טענות הנתבע, הרינו קובעות כי בדין שלל הנתבע מהתובע את גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי וביחס לתקופה שמחודש 7/15 ועד לחודש 11/17 וכן ביחס לתקופה שמחודש 2/18 ועד לחודש 10/18, עקב "שימוש קבוע ברכב". סוף דבר - התביעה נדחית.

הוצאות משפט - בנסיבותיו של תיק זה ולמרות שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, החלטנו שיש לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבע וזאת מאחר והגענו למסקנה כי התובע בעדותו לפנינו לא דיבר אמת, במיוחד בכל הקשור לשימוש שעשה ברכבים, וכי דווקא הגרסאות שמסר לחוקרי הנתבע ולפקידת התביעות, בטרם הבין שלא די בהעברת בעלות (גם אם רק ברישום) על הרכבים כדי שלא תישלל זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, הן שהיו גרסאות אותנטיות ולא הגרסאות שמסר מאוחר יותר - במסגרת תצהירו ובמסגרת עדותו לפנינו וכן לנוכח העובדה שהתובע בחר שלא בצדק, לייחס לחוקרי הנתבע, אשר התרשמנו כי עשו עבודתם נאמנה, התנהגות פסולה ולא ראויה.

בנקודה זו נציין כי לטעמנו היה מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט בסכום גבוה יותר אך החלטנו, להתחשב במצבו הכלכלי הנטען ולהעמיד את סכום ההוצאות על סכום נמוך משסברנו כי שורת הדין מחייבת.

כמו כן מהמסמכים שצורפו להליך הגירושין עולה שבחזקתו של החייב רכב בו החייב עושה בו שימוש לצורך מכירת מרכולתו.

כיון הוא מיתקיים מקיצבת הבטחת הכנסה.

דיון והחלטה: עיון בתיק מעלה שתיק זה אינו בשל לדיון, לפיכך אני מורה על ביטול מועד הדיון הקבוע ליום 30.5.21.

...

דיון והחלטה: עיון בתיק מעלה שתיק זה אינו בשל לדיון, לפיכך אני מורה על ביטול מועד הדיון הקבוע ליום 30.5.21.

הגדלת צו תשלומים ומיצוי כושר השתכרות- אני סבורה שבשלב זה לא ניתן להכריע בבקשה ולהגדיל את צו התשלומים לסכום של 2,000 ₪ כאשר מנגד טרם ניתנה החלטה של המוסד לביטוח לאומי בדבר אי כושר עבודה.

עניינה של התביעה שבפנינו בשלילת זכאות התובעת להשלמת הכנסה לקיצבת אזרח ותיק וזאת לנוכח היותה בעלים של רכב ששוויו עולה על הסכום הקבוע בתקנה 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 (להלן –תקנות הבטחת הכנסה או התקנות).

המחלוקת בהליך זה נסובה על שווי הרכב שבבעלות התובעת ועל קיומם של התנאים הקבועים בתקנות הבטחת הכנסה בדבר שימוש ברכב עקב צרכים רפואיים.

] ביום 21.11.2021 שלל הנתבע את תביעת התובעת להשלמת הכנסה לנוכח שוויו של רכב מס' 5570937 שבבעלותה העולה על השווי הקבוע בתקנות[footnoteRef:3].

(ג) הוראות סעיפים קטנים (ב) ו–(ב1) לא יחולו אם מיתקיים אחד מאלה- (1) (בוטל) .

(2) התובע, או בן משפחתו של התובע, זקוקים לרכב לצורך טפול רפואי הניתן מחוץ לביתם, לפי תכנית טפול שנקבעה מראש או לפחות 6 פעמים בחודש בפרק זמן העולה על 90 ימים רצופים, והכל לפי כללים ותנאים שקבע השר; לענין זה, "בן משפחתו" - מי שהתובע מסיע אותו לטפול רפואי, כאמור בפיסקה זו והוא בן זוגו, בנו, בתו, או הורהו של התובע או שהוא אחיו של התובע המתגורר עמו, ובילבד שלבן משפחתו כאמור, אין רכב נוסף; (3) התובע, בן זוגו, או ילדו הוא נכה ברגליו ומשתלם לו מאוצר המדינה, תשלום לאחזקת הרכב, ולגבי מי שאין משתלם לו תשלום כאמור - אם רופא מוסמך כמשמעותו לפי הוראות סעיף 208 של חוק הביטוח קבע כי הוא זקוק להסעה בשל היותו נכה כאמור, לפי כללים, בתנאים ולפרק זמן שקבע השר; (3א) תובע שהוא מורשה נהיגה של נכה לפי הסכם בדבר גמלת ניידות שנערך לפי סעיף 9 לחוק הביטוח; (4) לילדו של התובע משתלמת קצבה לפי הוראות סימן ו' לפרק ט' שבחוק הביטוח; (5) רישיון הרכב הופקד אצל הרשות המוסמכת להוציא אותו רישיון, וכל עוד הרישיון מופקד מיתקיים אחד מאלה: (א) התובע אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהיא בגלל מחלה, ובילבד שהתקופה שבה יראו את הרכב כנכס שלא מופקת ממנו הכנסה כאמור בסעיף קטן (ב), לא תעלה על שישה חודשים מהיום שהגיש את התביעה לגימלה; (ב) הרכב הוא טרקטור כאמור בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ובילבד שהטרקטור אינו בשימוש, ולתובע משק חקלאי שאינו פעיל.

...

לפיכך, דין הטענות בנוגע לשווי הרכב להידחות.

אשר על כן, התובעת אינה עומדת בתנאים המצטברים הנדרשים לצורך החלת החריג בסעיף סעיף 9א(ג)(2) לחוק ועם כל ההבנה למצבה הקשה של התובע, אין מנוס מדחיית התביעה.