ביטול קידושין קודמים לגרושה שרוצה להינשא לכהן

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1310757/1 בבית הדין הרבני האיזורי באר שבע לפני כבוד הדיינים: הרב אהרן דרשביץ – אב"ד, הרב עובדיה חפץ יעקב, הרב אברהם צבי גאופטמן המבקש: פלוני המבקשת: פלונית הנידון: איסור גרושה לכהן, על אף היות אחד מעדיה קידושיה "משחק בקוביא" בפנינו בקשה להיתר נישואין של כהן וגרושה. המבקשים מציינים כי ידוע להם שלא ניתן להתיר נשואי כהן וגרושה, אך לטענתם אין תוקף לנישואיה הקודמים של האשה, וממילא אין מעמדה ההלכתי כשל גרושה. לדברי המבקש ששם משפחתו הוא "כהן", אין לפקפק בחזקת כהונתו. לדבריו, אביו וסבו היו כהנים. אמנם לא זכר שראה אותם נושאים כפיים מאחר שמיעטו לפקוד את בית הכנסת, אך ציין שהוא ואביו מקפידים לא ללכת ללוויות, ונכנסים רק דרך שביל של כהנים. המבקשת הייתה נשואה במשך כאחת עשרה שנה והתגרשה בבית דיננו לפני כשבע שנים. המבקשים הציגו כתבה עיתונאית בה מופיע שמו של אחד מעידי הקידושין, אדם שומר מצוות, שחויב בבית משפט, לפני כארבע עשרה שנה, לשלם סך של עשרות אלפי שקלים בגין חובות שנוצרו ממשחקי קלפים רבים בהם נטל חלק. לדבריהם, ניתן להוכיח כי בזמן נשואי המבקשת היה "מהמר כבד", ועל כן מעמדו הוא כשל עד פסול, וממילא אין תוקף לקידושין. יש לציין כי למרות שנאמר לצדדים במהלך הדיון להציג עותק מהכתובה ומסמכים אחרים ככל שישנם, הדבר לא נעשה. לאחר העיון בבקשה, לדעת ביה"ד, לא ניתך להעתר לבקשת הצדדים, מהנימוקים הבאים:

כעין זה מצינו גם בתשובת הרא"ש ביחס לדין מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאדם אחר (כלל לה סימן יד), וז"ל: "שאלה. דינה יצא עליה קול שנתקדשה. ולא הוחזק הקול בבית דין אלא שהיה קול הברה שבלילה בצאתה מן המרחץ בא פלוני וקדשה שלא מדעת קרוביה ולא נשמע הדבר הזה מפי עדים. ובאותה שעה כיחשה היא בדבר ואמרה לא היו דברים מעולם, וקרובי דינה הכריחו למקדש ליתן גט. ושוב נתקדשה לאחר קידושין ודאין וגרשה האחר, ורוצה לינשא לראשון שיצא עליו קול הקידושין אם היא מותרת לו כיון שלא היה בקידושיו הראשונים אלא קול בעלמא אי לא.

גם השולחן ערוך (חושן משפט לד, טז) נוקט שפסולו של "משחק בקוביא" הנו מידרבנן, וז"ל: "מפריחי יונים (פי' שמלמדים אותם להביא יונים משובך הזולת) בישוב, פסולים, מפני שחזקתן שגוזלים יונים של אחרים... וכן משחק בקוביא, והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא, הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם, הרי זה בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל. ולא אקוביא בלבד אמרו, אלא אפילו משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים... והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה, הרי זה פסול. וכל אלו, פסולים מדבריהם". באשר לתוקפם של קידושין שנעשו בפני פסולי עדות מידרבנן, כתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות אישות ה"ו): "המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת, בפסולי עדות של דברי סופרים או בעדים שהן ספק פסולי תורה אם רצה לכינוס חוזר ומקדש בכשרים ואם לא רצה לכינוס צריכה ממנו גט מספק, ואפילו כפרה האשה והכחישה את העדים ואמרה לא קדשתני כופין אותה ליקח גט, וכן דין כל קידושי ספק אם רצה לכינוס חוזר ומקדש ודאי ואם לא רצה צריכה ממנו גט מספק". וכתב המגיד משנה (שם): "ודין הפסולי עדות מדבריהם מבואר בדברי קצת הגאונים ז"ל שדנין בהן להחמיר והוו דינן כקידושי ספק כמ"ש רבנו..." עי"ש. הדברים הובאו בהרחבה בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן אלף קפה): "שאלת המקדש בפסולי עדות דרבנן אם חוששין לקדושיו להצריכה גט אם לא. וכן המיגרש בפסולי עדות דרבנן אם גיטו בטל כמגרש בפסולי עדות דאורייתא ואפילו ריח הגט אין בו. וכתבת אלי תשובת שאלה אשר מצאת בזה לרב אלפסי ז"ל שנשאל ממנו בעיניין זה. לפי שמקצת הגאוני' ז"ל שקדמוהו כרב אחא משבחא והרב רבי שמואל בן חפני והרב בעל הילכות ורבינו האיי גאון כלם השיבו שאם קדש בפסולי עדות דרבנן הולכין בהן לחומרא וצריכה גט להתירה לעלמא ולדידהו לא משתריא עד שחזור ויקדשנה בפני עדים כשרים לגמרי [...] והרב אלפסי ז"ל סבר [...] דלא מצרכינן לעדות קרובים וגט משום דכל מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה [...] הלכך לא שנא פסולי דאורייתא ולא שנא פסולי דרבנן כגון משחק בקוביא וכיוצא בו כולן פסולין ולא צריכי גט דאפקעינהו רבנן להנהו קידושי מיניה ולא צריכי גט. ואלו היו פסולי עדות דרבנן צריכי גט לא לישתמט חד תנא או חד אמורא ולימרא.

...

מצינו במשנה (ל, ע"א): "שבועת העדות [...] אינה נוהגת אלא בראוין להעיד". ובגמרא: "לאפוקי מאי? א"ר פפא לאפוקי מלך, ורב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא. מ"ד משחק בקוביא כש"כ מלך, ומ"ד מלך, אבל משחק בקוביא מדאוריתא מחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו". ופרש"י (שם, ד"ה אבל), וז"ל: "אבל משחק בקוביא מדאוריתא חזי, שלא פסלה תורה אלא עד חמס שנוטל בחזקה [...] ורבנן גזרו ביה ועשאוהו גזלן מדבריהם ואמרו אסמכתא היא ולא קניא, וכיון דמדאוריתא חזי, חיילא עליה שבועה. ורב אחא סבר הואיל וסוף סוף אי מסהיד לא מקבלינן ליה, לא קרינן ביה והוא עד". יוצא אפוא, כי לרב אחא בר יעקב לא חלה שבועת העדות על משחק בקוביא אף שמהתורה הוא כשר לעדות.

מכל מקום, נמצאנו למדין, לדברי הגאונים, הרמב"ם והרשב"א כי המתקדשת בפני פסולי עדות דרבנן, צריכה גט על מנת להתירה להינשא לאחר.

מסקנה לא ניתן להתיר את נישואי המבקשים, מטעם ריח הגט שפוסל נישואי המבקשת לכהן.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1294108/1 בבית הדין הרבני האיזורי באר שבע לפני כבוד הדיינים: הרב אברהם הרוש המבקשת: פלונית המבקש: פלוני הנידון: עקרונות בדחיית בקשה לביטול קידושין קודמים לגרושה הרוצה להנשא לכהן נימוקים

...

וכן ראיתי שכתב בשו"ת מהרש"ם (חלק ב סימן קי) שדן באדם שהמיר דתו לאחר הנישואין, והקידושין היו ע"י רב רפורמי וכן העדים, והאיש ברוע מהלליו נגזר עליו ללכת לסיביר, ולאשה נאמר שמצד המדינה אין היא עוברת על החוק אם תישא לאחר מאחר והוא נגזר עליו ללכת לסיביר, ורק יכולה ללכת לחיות עימו בסיביר, והבעל ברוב רשעתו לא מוכן שתבוא אליו אלא רק אם האשה וילדיה יפסיקו לחיות חיי תורה, נמצא א"כ שיש כאן סכנה לאשה או לחילופין עיגון גדול, וישנם עוד סיבות להקל מחמת עדי הקידושין וכו', מכל מקום דוחה המהרש"ם מכל וכל שימוש באומדנא לביטול הקידושין, וז"ל: "וגם מ"ש כת"ר לדין מכח אומדנא דאדעתא דהכי לא נשאת והביא מדברי הב"ח א"ע סי' קנ"ז שכתב דאם המיר אחר נישואין יש סברא יותר להקל הנה הב"ח לא כ"כ להתיר אשתו כיון שהמיר רק שכלפי מ"ש הב"י עמ"ש הטור ואפי' קדשה אחר שהמיר דטפי רבותא בקדשה אחר שהמיר לזה כתב דיש סברא להיפוך ולא נמצא בשום פוסק להתיר אשת ישראל שהמיר ורק לענין יבום דנו בזה מכח האומדנא ובפרט לפמ"ש בשו"ת מעיל צדקה סי' ד' דכיון דאין פותחין בנולד דלא שכיח צ"ל דכל קושיות הש"ס בב"ק רק על יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שהי' כבר מו"ש בשעה שקדשה בעלה ובתשו' ח"צ סי' מ"א באמצע התשו' תי' בע"א משום דכל זקיקתה ליבם הוא רק בשעת מיתת הבעל ואז כבר הי' הנולד לפניך ע"ש וזה ל"ש בנ"ד לגבי קידושי הבעל עצמו." לסיכום נאמר שדרך זו של אומדנא דאדעתא דהכי על מה שאירע לאחר הנישואין חסומה לשימוש בנסיבות אלו של המבקשים.

לשיטה זו יש להעיר שהחוות יאיר אמנם סובר שכך ניתן להעמיד דברי הרמב"ם, וכך אף סובר שניתן להעמיד את דברי הרמב"ם לגבי קידושי סריס, אולם נוכח השלכות דין זה לומר שבאופן זה שלא הכיר לא צריך אף גט מדרבנן מסיים החוות יאיר שזו הלכה ולא למעשה, שכן קשה לחדש הלכה זו ולפטור מגט על יסוד טענת מק"ט. על דברי החוות יאיר כותב בחריפות גדולה בשו"ת שבות יעקב (חלק א סימן קא) וז"ל : "ושוב מצאתי בתשובת חות יאיר סי' רכ"א שרוצה להכריע להלכה ולא למעשה שא"צ גט אם לא הכיר בו שהוא סריס ומפרש דברי הרמב"ם דוקא בהכיר בו וכה"ג ע"ש דבריו באורך אכן לפמ"ש כל דבריו ממילא מופרכין ואין לסמוך עליו בזה להלכה נגד משמעות פוסקים ראשונים." עוד נעיר את הערתו של הרב הענקין על תירוץ זה שיש בו סתירה פנימית, שכן הסברא לומר שלא ניתן להעמיד את דברי הרמב"ם באופן שלא הכיר בה הינה שאף אדם לא יהיה ניחא לו באיילונית ויהיה קידושיו קידושין, ופשוט שבלא הכיר הוי מק"ט, אך אותה הלכה הוא מעמיד באדם שהכיר בזה ונשא על דעת כן, וזו הלכה נכתבה בסתם.

קודם לזה נזכיר את דברי החת"ס לשואל, שם חידש החת"ס שאף דברי הרשב"א אינם ודאי אלא מספק, וכל מה שפשט רב אשי הוא שניתן לגרש בטבלה של האישה וכפי שמצאנו שהאישה כותבת גיטה, רק לא ידעינן אם מחמת זה שחכמים הקנו לו לבעל או מחמת הקנאה של אישה.

עוד נאמר שאם אכן ביה"ד יפסול עדותו, הרי שיש מקום לפסול עוד חופות רבות ואחריתה מי ישורנו, בעניין זה אף לא מצאנו להביא עמדת ההלכה מחמת פשיטות הדברים, די שנפנה לעיין בספר עטרת דבורה (חלק א סימן כד).

סוף דבר אין להוציא לאישה גרושה זו היתר להינשא לכהן.

זה לשון הרמב"ם: "קודם מתן תורה היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא, נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך לו, וזו היא הנקראת קדשה. משנתנה תורה נאסרה הקדשה, שנאמר "לא תהיה קדשה מבנות ישראל". לפיכך כל הבועל אישה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה".

יוצא איפה שלדברי הרמב"ם איש שהתייחד עם גרושתו, אם לא היתה ביאתו לשם קידושין עובר על איסור קדשה, אולם לדברי הראב"ד לא עבר איסור ואעפי"כ אומרים "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות". מוכח מדברי הראב"ד שאין זה משום האיסור אלא מחמת סברא אחרת, כנראה שזו כוונת האנשים שאין רצונם בחיי הפקר אלא בחיים מסודרים.

אולם אם האומדנא היתה בטרם עשיית הקידושין, כמו במקרה דנן שיש עדות שהבחור והבחורה הודיעו שהם עורכים טקס נישואין רק לשם קבלת אישור השהייה בארה"ב, בזה לא דיבר הרמ"א. והטעם לכך הוא שאם יש קידושין ומבקשים לבטלם ע"י אומדנא, בזה איירי הרמ"א, משא"כ בנדון דידן שמתחילה נחשב כהערמה ולא כקידושין.

גם למחמירים שיש לחוש בנישואין פקטביים, נראה שכאשר מצטרפים שני העניינים גם יחד, כלומר נישואין פקטביים ונישואין אזרחיים, הרי שאין להחמיר שתי חומרות ויש לפוטרה בלא גט על מנת שלא לאוסרה לכהן.

...

סוף דבר יש כמה נימוקים שלא להחשיב נישואים אזרחיים כנישואין של תורה מחמת הסברא ש"אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות": דווקא בגרושה אמרו חזקה זו. דווקא אם הוא אדם כשר.

ומסקנתו שניתן להתירה לכהן, אף על פי שבסוף דבריו חש לדעה שנישואין אלו יש לחשוש להם.

סוף דבר נישואין אזרחיים לפי הכרעת גדולי האחרונים ולמנהג בתי הדין אינם נחשבים כנישואין ממש אלא לחומרא.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1101106/1 בבית הדין הרבני באר שבע לפני כבוד הדיינים: הרב אברהם צבי גאופטמן המבקשת: פלונית הנידון: דחיית בקשה לביטול קידושין קודמים של גרושה שחיה עם כהן נימוקים מורחבים

לדבריו, קשה לבטל קידושין בטענת חוסר כוח גברא, הן מפני שהרפואה מצויה בזה, הן משום שיש לומר דאישה בכל דהוא ניחא לה, אפילו לצוותא בעלמא, עיי"ש. בהמשך תשובתו הוסיף וכתב דברים שיש בהם שייכות גדולה לנדו"ד, וז"ל: "ובכלל באשה הטוענת על בעלה שלא הייתה לו גבורת אנשים מתחילת נישואין, ומ"מ לא הלכה מאתו וישבו יחד איזה משך זמן, מפני שחיכתה לרפואה, בזה כבר גילתה דעתה דלכל הפחות אין דעתה לבטל את הקידושין מפני המום שלו בעבר ובתחילה, אלא אם יתרפא תתפייס בכך, ומאחר שהייתה כבר מרוצה לחכות איזה זמן על רפואתו, וסברא וקבלה, מאן ספין ומאן רקיע לקבוע קצבה לדבר, ולומר שעד כה נתפייסה לחכות על רפואתו וסברא וקבלה, ויותר מזה לא. ומאחר שחכתה איזה חדשים וישבה עמו, על סמך של נחיתת הספקא שמא יבריא, אם נאמר שאולי בעוד איזה שבועות או איזה חדשים יבריא, ודאי הייתה עוד מחכה ברצונה וסברא וקבלה. וא"כ מי יוכל לקבוע לומר שעד כאן הוא הזמן הקבוע, ומאחר שאי אפשר לנו להגביל את הזמן, ולומר שלא נתפייסה עכ"פ בדיעבד להכנס בשום ספק אי אפשר, שהרי ישבה עמו איזה משך של זמן, ונתפייסה עכ"פ בזה המום של צורך הרפואה, א"כ אם נדמה את המום הזה אפילו למום של מקח דעלמא, וגם אם לא נשתמש בסברת טב למיתב טן דו, ג"כ הוי כאן קידושין ודאין, שאי אפשר גם לצרפם לשום ס"ס כלל." ועיין בשו"ת בית אבי (ח"ג, סימן קלה).

תבנא לדינא, בנדו"ד, גם אם היינו מקבלים את טענת המבקשת לביטול מקח בטענה שאין לבעל גבורת אנשים, לכאורה היתר נישואיה לכהן, תלוי בדעת השו"ע והרמ"א. לדעת הרמ"א, אין להתירה לכהן, משום שכאשר ניתן גט נפסלה לכהונה, אף על פי שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין.

סיכום ומסקנה לא ניתן להתיר את נשואי המבקשת לכהן מהטעמים הבאים: לא ניתן לבטל את נישואיה הקודמים בטענת מקח טעות, הן בשל העובדה שמהמסמכים הרפואיים המצויים בידינו לא ניתן להוכיח את טענותיה שלבעל אין גבורת אנשים, הן בשל העובדה שמהתבוננות בתיק הגירושין של המבקשת, הן בכתב התביעה הן במהלך הדיונים, עולה כי מעולם לא הלינה על בעיות בתפקודו של הבעל בתחום הנ"ל. בנוסף, גם אם טענותיה נכונות, עדין לא ניתן להפקיע את הנישואין בטענה זו, מפני שפעמים רבות יש לכך פיתרון רפואי.

...

בתוקף האיסור, כתב הרמב"ם (פ"י מהלכות גירושין ה"א): "כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינה מגורשת הרי זה גט בטל מן התורה ועדיין היא אשת איש גמורה ואם נשאת תצא והולד ממזר ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה, חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שאף על פי שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונה מדבריהן שנאמר (ויקרא כ"א) ואישה גרושה מאישה אמרו חכמים אפילו לא נתגרשה אלא מאישה ולא הותרה לכל נאסרה לכהונה, וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה מדבריהן". יוצא אפוא, שהרמב"ם סובר שריח הגט שפוסל בכהונה הוא מדרבנן, והלימוד מהפסוק הינו אסמכתא בעלמא, ועיין במגיד משנה ובלחם משנה (שם).

מכל מקום, נמצאנו למדים מדברי הרשב"א, כי גם גט שניתן בשל חשש בעלמא פוסל משום ריח הגט.

סיכום ומסקנה לא ניתן להתיר את נישואי המבקשת לכהן מהטעמים הבאים: לא ניתן לבטל את נישואיה הקודמים בטענת מקח טעות, הן בשל העובדה שמהמסמכים הרפואיים המצויים בידינו לא ניתן להוכיח את טענותיה שלבעל אין גבורת אנשים, הן בשל העובדה שמהתבוננות בתיק הגירושין של המבקשת, הן בכתב התביעה הן במהלך הדיונים, עולה כי מעולם לא הלינה על בעיות בתפקודו של הבעל בתחום הנ"ל. בנוסף, גם אם טענותיה נכונות, עדין לא ניתן להפקיע את הנישואין בטענה זו, מפני שפעמים רבות יש לכך פתרון רפואי.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1376874/1 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בירנבאום - אב"ד, הרב אריה אוריאל, הרב נפתלי הייזלר המבקשת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ישראל ענדען) המבקש: פלוני הנידון: דחיית בקשת היתר נישואין לכהן וגרושה בטענת ביטול קידושיה הראשונים פסק דין

"האיש: אני עבד ה', אני יודע שקרו דברים בדרך, אני רוצה שהיתר באם יינתן שיהיה 'גלאט'. " האשה מבקשת לבטל את נישואיה הראשונים בטענה כי אחד מעדי הקידושין - מר (נ' ש')- היה עד פסול.

מפני שעוד קודם שנישאו הצדדים, שב עד הקידושין בתשובה.

...

כתב רבינו ירוחם נתיב כב חלק ב': "המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין אפילו שניהם מודים. כתב רי"ף והרמב"ם והרמ"ה. והתוספות כתבו דחוששין לקדושיו. וראשון נראה עיקר". ובשו"ת זכרון יהודה לרבי יהודה בן הרא"ש סימן פב: "עושין ונוהגין כמו רבנו משה מקוצי כל רבותינו הצרפתים והאשכנזים וכל ישראל שותין מימיו. וגם הר' יעקב בנו של רבנו הגדול הרא"ש ז"ל הסכים לבעל סמ"ג לזה שהמקדש בעד א' חוששין לקדושין ... באיסורא דאורייתא יש לנו להחמיר וצריכא גט וכן אנו מורים בכאן שבעד א' צריכה גט." וכתב פני יהושע שכן נראה מדעת מהרי"ק שורש קא, שהקל במקדש בפני עד אחד רק ב"קידושי סבלונות", ולא בקידושין גמורים.

ובשדי חמד(חלק דברי חכמים סימן עד), לאחר שערך דברי הפוסקים מערכה לקראת מערכה, העלה למסקנה: "נלע"ד דאין מקום להקל בעדות קידושין לא ע"פ סברת רבינו ישעיה מיטראני ולא ע"פ סברת הג' שב יעקב ולא ע"פ סברת הג' נתיבות המשפט ולא ע"פ סברת הג' קצות החשן דאין סברת כל אחד מהם מוסכמת לדינא ויתכן דנוכל לעשות סברתם סניף להקל. אבל להחמיר נראה דיש לחוש לסברת רבינו ישעיה מיטראני דבקידושין וגטין לא אמרינן בטלה כל העדות ולפי דברי הרב כסא דהרסנא אפשר שזהו סברת רבני שפירא ולפי דברי הרב פ"ת אפשר שכן דעת הריב"ש ונלוו בסברא זו ( לחלק בין שאר דברים לגטין וקידושין)הגאונים שב יעקב ונתיבות המשפט וקצות החשן אף דלא ראי זה כראי זה וחלוקים בטעמם מכל מקום הצד השוה שבהם דבקידושין וגטין אמרינן תתקיים העדות בשאר". ובשו"ת הגאון רבי עקיבא איגר (סימן צד) הביא דברי הבית שמואל, וכתב דלכאורה סברה עצומה היא, דבכהאי גוונא הוי כמודים שנתקדשה בפני עדים כשרים, שאף שאין הבית דין יכול לפסוק על פי עדותם, מכל מקום הוי רק כמו עדים פסולים שמעידים שנתקדשה בפני עדים כשרים והלכו למדינת הים.