ביטול צוואה בשל העדר כוונת המצווה

אמנם בית המשפט העליון קיבל ערעור על פסק דין שביטל צוואה מחמת שהיא נשתכחה (ע"א 5654/92 מסר נ' בורנשטיין, פ"ד מט(5) 461 (1996)) ואולם פסק דין זה ניתן לפני הילכת טלמצ'יו ולו מקרה זה היה נדון כיום, התוצאה היתה שונה.

נקבע שם כי: "ברבות השנים נשתכחה הצוואה מליבו של המנוח והיא היתה מונחת בארון בין ניירותיו, כאבן שאין לה הופכין ... השיכחה היא מידת אנוש והאפשרות, שהמנוח לא זכר את צוואתו מ– 1967 נראית בעיני מתקבלת על הדעת. החיוב, אם קיים חיוב על פי דין, לקיים צוואה שנשתכחה וברור שאין בה לקיים את דברי המת, יכול להביא לתוצאות בלתי נסבלות ... האמנם ייפרדו הדין והצדק בפסיקת בית המשפט אשר יקבע, כי מן הדין לקיים את הצוואה למרות עוות רצונו של הנפטר כתוצאה מכך? מידת הדין ומגמת השפיטה צריכה להיות מכוונת למשפט צדק, כלומר, על הפסיקה להגיע לתוצאה נכונה וצודקת. במשפט על תוקפה של צוואה הציפיה היא לפסק דין המקיים את רצונו האמתי של המצווה אחר פטירתו". ברם, בית המשפט העליון ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנ"ל בכל הנוגע לקביעה שיש לבטלה מאחר שהיא נשתכחה מליבו של המצווה ואינה משקף את רצונו בעת פטירתו.

צילה צפת, שופט, סגנית הנשיא אב"ד עינת רביד, שופטת נפתלי שילה, שופט ניתנה היום, י"ט תמוז תשפ"ב, 18 יולי 2022, בהיעדר הצדדים.

...

"כאשר הצדק זועק ברור וחד משמעי, הצדק הזה גם ייעשה" ויש לדחות את הערעור.

כפי שציין א"מ פרופ' שמואל שילה ז"ל בספרו "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה -1965", כרך ראשון, (1992) 459: "לנגד עיני הפרשן צריכה תמיד להיות המודעות לעובדה שהוא פרשן של מסמך ולא יוצר מסמך. לכן, אם בסופו של דבר הראיות החיצוניות אינן עולות בקנה אחד עם הכתוב בצוואה, אין להעדיף את הדברים בעל פה, אפילו אם בית המשפט סבור שכך רצה המוריש להנחיל את נכסיו. אפשר לפעמים לתת פירושים מפירושים שונים, לעיתים דחוקים במידת מה, כדי להגיע למסקנה העולה בקנה אחד עם רצונו של המצווה. אולם יש לכך גבול ואין לעברו ואין ליצור מצב בו השופט הופך למצווה. אין לשכוח שמצווה לקיים את דברי המת – היינו דברי המת כפי שהם עולים, בראש וראשונה מהצוואה". מסכים אני לעמדת כב' השופט בר יוסף בת"ע 70970-06-20 י.י.ל נ' י.ל.א. (4.7.2021) כי אף לדעת הסוברים שניתן באמצעות פרשנות צוואה כגון על ידי "הכנסת" תנאי מפסיק בצוואה להורות על ביטלה של הצוואה אם היא נשתכחה, הנטל להוכיח שהיא נשכחה צריך להיות מעל לספק סביר.

סיכומו של דבר: לא קיימת בדין עילת ביטול של צוואה מחמת שהיא נשתכחה.

עיון קל בצוואה מלמד כי נרשם בה באופן מפורש על ידי שני העדים כי: "היננו מעידים שחתמנו בתור עדים על צוואה זו ובנוכחות המצווה ושכל אחד מאיתנו

סוף דבר אם כן, מכל המקובץ מתברר כי אין בפי המבקש ולו טענה או עובדה אחת המצדיקה ביטולו של פסק הדין והעובדה היחידה כאמור שלא היתה ידועה למבקש שכן ידע על הכוונה לערוך צוואה כבר בשנת 2018 , היתה כי המנוחה בחרה שלא להוריש לו דבר.

בנסיבות אלו ומשיקולים של יעילות הדיון ובאיזון בין אינטרס הציבור שלא להאריך דיונים שלא לצורך ומתוך רצון להביא לקיום דיון משפטי צודק, מהיר, יעיל וחסכוני במשאבי זמן ובהעדר כל טעם לאיחור של חצי שנה בהגשת הבקשה, שכן המבקש ידע על הבקשה שהוגשה כאמור כבר בינואר פברואר 2021 והגיש הבקשה לביטול רק באוגוסט 2021 , ושעה שלא מצאתי כל טעם ראוי המצדיק בשלב זה ביטול הצוואה שניתנה, דין הבקשה לביטול צו קיום צוואה להדחות וכך הינני מורה.

...

סוף דבר אם כן, מכל המקובץ מתברר כי אין בפי המבקש ולו טענה או עובדה אחת המצדיקה ביטולו של פסק הדין והעובדה היחידה כאמור שלא היתה ידועה למבקש שכן ידע על הכוונה לערוך צוואה כבר בשנת 2018 , היתה כי המנוחה בחרה שלא להוריש לו דבר.

בנסיבות אלו ומשיקולים של יעילות הדיון ובאיזון בין אינטרס הציבור שלא להאריך דיונים שלא לצורך ומתוך רצון להביא לקיום דיון משפטי צודק, מהיר, יעיל וחסכוני במשאבי זמן ובהיעדר כל טעם לאיחור של חצי שנה בהגשת הבקשה, שכן המבקש ידע על הבקשה שהוגשה כאמור כבר בינואר פברואר 2021 והגיש הבקשה לביטול רק באוגוסט 2021 , ושעה שלא מצאתי כל טעם ראוי המצדיק בשלב זה ביטול הצוואה שניתנה, דין הבקשה לביטול צו קיום צוואה להידחות וכך הינני מורה.

מאידך, נתתי דעתי לעובדה שחלק מהמשיבים נאלצו להגיע מחו"ל לצורך הדיון ובוודאי נאלצו לשאת בהוצאות לא מבוטלות, אני קובעת שבאיזון הראוי, יישא המשיב בהוצאות המשיבים - .

האם, בהעדר ראיה כתובה על ביטול הצוואה לא יהיה מנוס מפסיקה המצווה על קיומה ואגב כך מנשלת את מישפחת המנוח מנכסיו?! הוא, בודאי, שכח אותה צוואה, שנכתבה בלהט הנעורים, וסמך על היותם של רעייתו, בניו ובנותיו יורשיו על פי דין, כך שלא נזקק לרישום צוואה, המנחילה את רכושו ליורשיו על פי החלוקה הקבועה בדין.

.( ]פורסם בנבו[ ( 28.10.1992 כב' השופט שטרוזמן הדגיש באותה פרשה כי בישראל לא קיימת הוראת חוק המורה על ביטול צוואה בשל שינוי נסיבות, אולם בהתבסס על פסיקה מתחום פרשנות חוזי ביטוח (ע"א 138/74 חסקין נ' חסקין), סבר כי יש מקום לתור אחר כוונתו האמיתית של המנוח ובנסיבות מתאימות אף לקבוע כי הצוואה בטלה.

...

32 נוכח כל המתואר לעיל באריכות, נחה דעתי כי הצוואה בכתב יד מיום 20.06.1986 שערך המנוח נוכח נסיבות מיוחדות במקום עבודתו ואשר נשמרה בקלסר מרובה מסמכים ובמקום לא נניש, נשתכחה מליבו של המנוח.

סבורני כי שינוי הנסיבות המהותי האמור, חידוש הקשר עם בנו לרבות הולדת הנכדים אשר היו אהבתו ומקור גאוותו של המנוח, התנהלות המנוח ור. עם המתנגד והנכדים, העובדה כי המנוח לא אמר דבר על הצוואה לאיש, ההענקות הכספיות בחיי המנוח לבנו, שינוי המוטבים בקופת גמל, צוואתה של ר. משנת 1997 , המקום בו נמצאה הצוואה שבנדון ונסיבות הימצאה יחד עם יתר העדויות והראיות – מעידים כי הצוואה שבנדון נשתכחה מליבו של המנוח, כי היא איננה משקפת את רצון המנוח וכי הוא לא ייחס לה משמעות משפטית קונקלוסיבית של "צוואה". נראה כי אומד דעתו של המנוח לעת פטירה, היה כי יורשו על פי דין (המתנגד) יירש את עזבונו ולא אחיו.

עוד נראה כי המנוח לא העניק לצוואה שבנדון משמעות משפטית "סופית" על פיה יישק דבר; מהנסיבות והעדויות שהונחו בפניי נחה דעתי כי שמירת הצוואה בתוך הקלסר בחדר העבודה היתה בעלת משמעו סנטימנטלית, שמירת הסדר ותיעוד מסמכים שנים אחורה ולא תיקוף משפטי להוראות הצוואה וכוונה אמיתי כי .

יש להורות על בטלות הצוואה בשל מעורבות מאסיבית, השפעה בלתי הוגנת ותלות יסודית המקימה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת והופכת את נטל ההוכחה.

בית המשפט אינו שם את רצונו תחת רצון המצווה המנוחה, ומובן שאין די בהעלאת טענת סתם או העלאת סברה, כדי להביא לבטלות הצוואה.

) 705 ( ליב"י ואח' נ' בינשטוק, פ"ד מח( נטל השיכנוע להעדר כשירות המנוח לערוך צוואה מוטל על שכמו של הטוען לכך, ולא די בהעלאת ספקות גרידא אלא יש צורך בראיות ממשיות וברורות.

נקבע כי במינוח "ערך את הצוואה" – הכוונה למי שעסק בנסוח או בכתיבת הצוואה, אולם 13 101 ( הכוונה למבחן גמיש, בהתאם לנסיבות המקרה ולשכל הישר (ע"א 851/79 בנדל לה ( 1993 ); ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב, פ"ד 14 ) 431 ( 1981 ); ע"א 1079/92 גדליה נ' דאלי, מז ( 5 ) .

...

טענת זיוף שנזנחה - טענה נוספת שהועלתה בכתב ההתנגדות, הינה טענת זיוף, שנזנחה בסיכומים, לא הוכחה במסגרת ההליך, ונדחית.

לסיכום, במכלול כל שפורט לעיל, נקבע כי הצוואה הינה פרי השפעה בלתי הוגנת על האם המנוחה, פרי שליטה ותלות בבן ובנכדה.

אף שחלקן של הראיות והנסיבות, לו יעמדו ברשות עצמן, לא בהכרח יביאו למסקנה זו, הרי שבבחינת כולן יחדיו, הרי שבהתאם להלכת 'החוטים השזורים' – בהצטברן יחד הן מעלות קיומה של השפעה בלתי הוגנת על האם.

הבקשה לצו קיום צוואה – נדחית.

לעניין אינטרס ההסתמכות – התובע טוען לפגיעה באנטרס ההסתמכות של המנוחה שהתובע ייכלל כיורש (סעיף 2 לצוואה המקורית), על כן הצוואה חסרת תוקף משפטי; טוען שאומד דעת של המנוחים כי ביטול או שנוי יכול להעשות בזמן שהמנוחים חיים ולא בעת שמי מהמנוחים נפטר, והשינוי יהיה בכתב והכוונה לכתב אינה לצוואה חדשה אלא הכתב נועד ליידע את הצד השני על השינוי, וכל פרשנות אחרת תחטא לכוונת המנוחים לערוך צוואה הדדית עם הסתמכות ששני הילדים יירשו את הרכוש (שם, סעיף 3); טוען שהמנוחה הורישה למנוח את רכושה רק בתנאי שלאחר מותה המנוח יוריש את הרכוש לילדיהם, כך שהצוואה מנוגדת לסעיף 2 לצוואה המקורית; איני מקבלת טענות אלה; אבאר עמדתי להלן.

לפי הדין הקודם אין זה ברור מאליו כי קיימת מיגבלה כלשהיא על מי שערכו צוואות הדדיות לבטל את הצוואות באופן חד צדדי; וכפי שנקבע בבע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל, פ"ד סב(1) 601, 626-625 (2007): "לדעתי, מעצם ההדדיות בכתיבת הצוואות, אין ללמוד על רצון משותף של בני הזוג להגביל זה את כוחו של זה לשנות את הצוואה לאחר מות של מי מהם, והכל, כמובן, שאין אינדיקאציה פרשנית אחרת... בני זוג שכתבו צוואותיהם לפני התיקון, כל שעמד לפניהם הוא הוראות הדין, הברורות למדי, בדבר אי הטלת הגבלות על שינוי הצוואה (וראו גם ע"א 576/72 שפיר נ' שפיר, פ"ד כז(2) 373, 380; ע"א 290/78 וינשנקר נ' אדלמן, פ"ד לד(1) 122). בעיניין בני זוג שכאלה – ובהיעדר כוונה אחרת, מפורשת או משתמעת – לא ניתן, לדעתי, להניח כי רצונם היה להגביל זה את כוחו של זה בשינוי הצוואה. ייתכן שכן, אך ייתכן שלא. בהעדר כל ראיה על כוונה משותפת אחרת של הצדדים, לא ראוי, לדעתי, לקבוע לגבי צוואות שנעשו לפני החוק שהייתה כוונה משותפת להתנות על הדין ולהגביל את בן הזוג האחר". בעניינינו, קשה להניח כי עו"ד ג' שערך את הצוואה (עמ' 4, ש' 4), ועל אחת כמה וכמה מי מהמנוחים, התכוון, וכך היה אומד דעתו, לאפשרות של מניעות מלשנות את הצוואה, בעת עריכת הצוואה בשנת 1980, בשעה שהדין שחל באותה עת היה כי ניתן לשנות צוואה, לרבות צוואה הדדית; וכפי שסוכם המצב המשפטי בעמ"ש (ת"א)51823-03-11 פלונית נ' פלוני, פסקה 36 (9.4.2013): "הן בלשון החוק בהתאם לתיקון, והן לאור הוראות המעבר, ניתן לסכם ולומר כי בצוואות שנערכו לאחר התיקון, "בררת המחדל" העידר אפשרות לשנוי הצוואה אלא בהתקיימות התנאים שנקבעו בתיקון, ואילו בצוואות שנערכו לפני התיקון "בררת המחדל" כי רשאי כל אחד מהמצווים לשנות את אשר צווה, וזאת בין בחיי שני המצווים ובין לאחר פטירתו של אחד מהם.

גם אם אלך לשיטת התובע לפיה ביטול או שינוי אפשרי בזמן שהמנוחים חיים, ולכן החובה ליידע בכתב על השינוי כדי ליידע את המצווה האחר אודות שינוי על מנת שיוכל לשקול את הציווי מטעמו, המשמעות היא כאילו הסכים מי מהמנוחים, כי יהיו הנסיבות אשר יהיו, לעולם לא יוכל הנותר בחיים לשנות צוואתו.

...

לאור כל הנ"ל, שוכנעתי כי, כל העובדות ו/או הטענות היו בידיעת התובע לכל אורך הדרך, ואילו היה התובע מעוניין באותה עת לרדת לעומקם של הפרטים לא הייתה מבחינתו כל מניעה לעשות זאת.

סוף דבר לפיכך אני קובעת כדלקמן: התובענה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪.