ביטול צו פסילה מנהלי בגין עבירת מהירות

לפני בקשה לביטול צו פסילה מינהלי בהתאם לסעיף 48 לפקודת התעבורה[נוסח חדש] התשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

דיון והכרעה על פי סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה, קצין מישטרה, שיש לו יסוד להניח שיוגש כתב אישום נגד נהג, שבשל עבירה שעבר אירעה תאונת דרכים בה נהרג אדם, מחוייב לפסול את רישיונו של הנהג, שהיה מעורב בתאונה, לתקופה של 90 יום.

בעיניין ע"ח 8647-12-17 ויסיפסקי נ' מדינת ישראל (17.12.17), אליו הפנה ב"כ המבקש, עמד כב' השופט ע' קובו על כך שבמישור הראייתי, כעולה מהוראת הסעיף, התנאי לפסילה מנהלית, בעבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם, הוא קיומו של יסוד להניח שיוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה.

מרבית הרשעותיו של המבקש הן מלפני שנת 2007, וכוללות עבירות, כגון, אי ציות לתמרורים, אי מילוי הגבלה או תנאי של רישיון רכב, כניסה לצומת לא מהנתיב הימני, שימוש בטלפון, אי החזקת רישיון נהיגה ומהירות.

...

לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי בחומר החקירה, אני סבורה שדין הבקשה להתקבל.

לפיכך, הבקשה מתקבלת.

לפני "בקשה לביטול צו פסילה מנהלית מלהחזיק ברישיון נהיגה". על פי הבקשה המבקש נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה על ידי קצין מישטרה מכוח סעיף 47 לפקודת התעבורה וזאת משום שכנטען נסע במהירות 147 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש. בבקשה ציין המבקש שיש בידיו "ראיות טובות להוכחת חפותו והוא אינו מודה בבצוע העבירה". עוד טען שמאחר ומדובר במספר קילומטרים בודדים מעל הברירה הרי "...שהמסוכנות הנובעת מהמבקש נמוכה מאוד אם בכלל". נטען שעברו התעבורתי אינו מכביד וללא רישיון נהיגה הוא עלול למצוא עצמו בלא יכולת להתנייד ולתמוך בבני ביתו.

אין מקום להרחיב על הסכנה הטמונה בנהיגה במהירות מופרזת של למעלה מ- 150 קמ"ש כשהנהג האוחז בהגה אינו עירני למהירות בה הוא נוהג כדברי המבקש עצמו.

...

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים באתי כדי מסקנה שדין הבקשה במהותה להידחות.

אלא שהקורא בעיון את החלטתה של כבוד השופטת כרמית פאר גינת שם למד שמדובר על מקרה פרטי שעמד לבחינתה "...הוא (קצין המשטרה-מ.ל) היה צריך לבחון את השאלה אם לאור השינוי ברמת המהירות הקבועה טרם הגשת כתב אישום, והשינוי שהדבר יצר במתחם הענישה, אין מקום לשקול תקופת פסילה קצרה יותר. יתכן, כי לו הוא היה שוקל את הדברים ומגיע לכלל מסקנה כי תקופת הפסילה של 30 יום היא זו המתאימה בנסיבות העניין לא היה מקום להתערב בשיקול דעתו". הנה כי כן, דין הבקשה להידחות גם מכוח הפסיקה אליה הפנה בא כוחו של המבקש.

כאמור, לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, שוכנעתי, כי אין בפני נסיבות המצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש, או קיצור התקופה, ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.

לפני בקשה לפי ס' 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961, להורות על ביטול צו פסילה מנהלית, אשר הושת על המבקש ביום 4.8.22 למשך 90 ימים.

עבירות המהירות הן מסוג בררת קנס ויתר העבירות עניינן אי ציות לתמרור 815, 501 ו- 302.

...

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט ארנון איתן) בתיק בפ"מ 13505-04-20, שבגדרו דחה בית המשפט את בקשתו של העורר לבטל צו פסילת רישיון נהיגה מינהלי ל-30 יום, שניתן לעורר לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], בגין נהיגה במהירות 150 קמ"ש בכביש מס' 1, העולה על המהירות המותרת.

עוד נטען כי העורר כבן 47, מחזיק כ-30 שנה ברישיון נהיגה וכי הרשעתו האחרונה בעבירת נהיגה במהירות מעל המותר היא משנת 1994.

...

אשר על כן הערר מתקבל.

העובדות הצריכות לעניין: ביום 13.3.2023 ניתן כנגד המבקשת צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 ימים, וזאת מתוקף סמכותו של קצין מישטרה, על פי סעיף 47(ה)(2) לפקודת התעבורה.

ב"כ המבקשת חזר על בקשתו לביטול הפסילה המנהלית וטען לכשלים בראיות התביעה, בין היתר הפנה לכך שהשוטר לא ציין את מצב התנועה בנתיב השני, לא ציין ששמע צליל לזירה כפול, הפנה לבעייתיות בבדיקות הכיול ולכך שהשוטר לא ציין קו רקיע נקי, בנגוד לפסיקה.

בע"ח 36865-03-21, מדינת ישראל נ' דוד פרחן, (ביהמ"ש המחוזי בב"ש), קבע כב' השופט יואל עדן, כי: "בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעת הרשות המנהלית אשר הטילה את האיסור, והבחינה הנה של סבירות ההחלטה ועמידתה בהוראות החוק והכללים המינהליים". לאחר בחינת מכלול הנתונים של בקשה ספציפית זו ולעניות דעתי, יש בהחלטה המנהלית משום חוסר סבירות, ביחס למקרים דומים אחרים המגיעים לפתחו של ביהמ"ש כפי שיפורט להלן: מפנה בעיניין זה לע"ח 4462-09-17, משטרת ישראל נ' חי פחימה, (ביהמ"ש המחוזי בחיפה), שם קבע כב' השופט ליפשיץ': "איחזור על מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר בית המשפט מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינריות של 0 או 30 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)". ראה גם ע"ח 34493-02-21, ישראל אנגל נ' מדינת ישראל, (ביהמ"ש המחוזי בירושלים), שם קבע כב' השופט דורות: "כידוע, הן הקצין והן בית המשפט נדרשים להפעיל את שיקול דעתם ואין מדובר בהחלטה בינרית של 0 או 30 ימי איסור שימוש, או תקופת פסילה". נימוקי הקצין הפוסל הם כדלקמן: "... לציין כי לנהגת עבירת מהירות קודמת מ2022, עם ר.נ משנת 2019, בת 20". הקצין הפוסל אכן ציין את העובדה כי לנהגת יש וותק נהיגה משנת 2019 אך זקף לחובתה עבירת מהירות קודמת, אשר עדיין לא הפכה חלוטה ויכול ונתן משקל אחר לנתון זה בהחלטתו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, אני סבורה כי בנסיבות העניין, דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.