ביטול צו עיקול זמני - נטל ההוכחה על התובע

נטל השיכנוע במסגרת הדיון בבקשה לביטול צו עיקול זמני, נטל השיכנוע מוטל על מגיש הבקשה למתן הצוו.

האם יש עילה לתובענה כאשר בית המשפט שוקל, האם יש מקום יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, השאלה הראשונה שעל בית המשפט לבחון היא האם מבקש הסעד לעיקול זמני מוכיח "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של־ עילת התובענה" (תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי).

בהנחה שסכום העיקול כולו עומד על סך של 111,077 ש"ח והוא צפוי להתחלק בין שלושה נתבעים צריך סכום העיקול לכל צד לעמוד על סך של 37,025 ש"ח. באם ננקוט בגישה מתחשבת כלפי התובעת ולפיה נטל העיקול יתחלק רק בין הנתבעים 1 ו-2 צריך העיקול לגבי הנתבעת 1 לעמוד על סך של 55,513 ש"ח. אכן מובנת דרישתה של התובעת כי סכום התביעה הנו ביחד ולחוד, אך יש לקחת בחשבון את הנתונים הבאים: חוש הצדק מורה אותנו כי סכום התביעה בסופו של דבר יתחלק באופן שווה בין כל השותפים במעל ובתנאי שיוכח כי היה מעל.

...

התוצאה היא כי צו העיקול הזמני יישאר על כנו.

בהנחה שסכום העיקול כולו עומד על סך של 111,077 ש"ח והוא צפוי להתחלק בין שלושה נתבעים צריך סכום העיקול לכל צד לעמוד על סך של 37,025 ש"ח. באם ננקוט בגישה מתחשבת כלפי התובעת ולפיה נטל העיקול יתחלק רק בין הנתבעים 1 ו-2 צריך העיקול לגבי הנתבעת 1 לעמוד על סך של 55,513 ש"ח. אכן מובנת דרישתה של התובעת כי סכום התביעה הינו ביחד ולחוד, אך יש לקחת בחשבון את הנתונים הבאים: חוש הצדק מורה אותנו כי סכום התביעה בסופו של דבר יתחלק באופן שווה בין כל השותפים במעל ובתנאי שיוכח כי היה מעל.

התוצאה היא שסכום העיקול על הנתבעת 1 יעמוד על סך של 55,513 ש"ח. לא יוטלו עיקולים מעבר לסכום זה וככל שהוטלו, יבוטלו לאלתר.

לתמיכה בטענה זו, צרפו הנתבעות החלטה שניתנה בהליך המקביל ביום 18.1.2021 על ידי כבוד הרשמת הבכירה טל כהן אלימלך, החלטה שבה נדחתה בקשת הנתבעים בהליך המקביל (התובעת שלפניי ביניהם) לביטול צו עיקול זמני שניתן נגדם בהליך המקביל.

לכן, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח שמצבה הכלכלי טוב, ולכן התובעת לא הצליחה לסתור את החזקה שקבועה בדין, ומשכך לא ניתן להחיל את החריג לפיו אין להשית הפקדת ערובה על התובעת.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים, להלן הכרעתי: בקשת הביטול- נדחית.

לאור כך אני סבור כי שיעור הערובה שנקבע בהחלטה מיום 2.6.2021 הוא סביר ומידתי, בהתחשב בסכום התביעה.

לאור כל האמור לעיל בקשת הביטול- נדחית, ואני מאשרר את ההחלטה שניתנה ע"י קודמי בבקשת הערובה.

ההחלטה מיום 2.6.2021 תישאר על כנה, ואולם, לפני משורת הדין, ניתנת לתובעת הארכת מועד עד ליום 15.12.2021 להפקיד את הערובה בקופת ביהמ"ש. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות הליך זה בסך 3,000 ₪.

בית המשפט, בבואו לידון בבקשה לביטול צו עיקול זמני, ייתן דעתו ויבחן האם התנאים למתן צו העיקול היתקיימו כאשר הנטל להוכיח תנאים אלה מוטל על מבקש העיקול (בעניינינו התובעת).

...

לאחר שמיעת הצדדים ולאחר עיון בראיות שהוצגו לרבות חליפת הודעות טקסט בין נציג התובעת ובין נתבעים 3-4, סבורני כי התובעת הוכיחה כי קיימות ראיות לכאורה בדבר קיומה של עילת התביעה.

סיכום- לאור המקובץ לעיל, ולאחר שהגעתי לכלל דעה כי התנאים לצורך מתן צו עיקול זמני מתקיימים, אני דוחה את בקשת הנתבעים לביטול צו עיקול זמני.

באשר להוצאות; בנסיבות דנן, הנתבעות ישלמו לתובעת הוצאות בגין בקשה זו, ללא קשר לתוצאת ההליך הסופי, בסך של 1,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום.

נטען על ידי הנתבעים 1-2, כי התובע הגיש לבית המשפט הסכם, כאשר הוא מושלם בכתב יד. על התובע מוטל נטל להוכיח, כי התוספת בכתב יד היא בהסכמת הצדדים, שכן ההסכם לא נחתם בפועל מעולם על ידי כל הצדדים.

האם יש לכאורה עילה לתובענה כאשר בית המשפט שוקל, האם יש מקום יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, השאלה הראשונה שעל בית המשפט לבחון היא האם מבקש הסעד לעיקול זמני מוכיח קיומה של עילת התובענה.

...

אני סבור כי התנהגות התובע גובלת בחוסר תום לב ניכר.

ואולם התובע לא ציין בפני בית המשפט את כל נושא הבוררות הקשור מאד לתביעה זו. אין זאת אלא שהתובע ביקש להסתיר מידע חשוב זה מפני בית המשפט וזאת משום שפסק הבוררות ניתן כנגדו, דרך שותפו, בסופו של דבר.

אני סבור כי בהינתן שהתובע ידע היטב את מצבן הפיננסי הרעוע של הנתבעים 1ו-2 בעת העברת הפרויקט לידי הנתבעת 3, ניסוח הסכם לפיו יכול להשתמע כי האחריות לליקויים תיוותר בידי הנתבעים 1ו-2 גובל אף הוא בחוסר תום לב. סיכום לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות אני מורה שהעיקול יוסר לאלתר.

לאחר הדיון בבקשה לביטול, אשר במהלכו נחקרו בעלי הדין שתצהיריהם הוגשו ונשמעו סיכומי טענותיהם של ב"כ הצדדים, מצאתי לדחות הבקשה לביטול העיקולים הזמניים ולהותירם על כנם, כפי שאבאר להלן - המסגרת הנורמאטיבית - הלכה היא כי על התובע לשאת בנטל להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, כי קיימות ראיות מספיקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, השני, כי מאזן הנוחות באיזון בין האינטרסים של בעלי הדין נוטה לטובת התובע; כידוע, בין שני תנאים הללו מיתקיים יחס של "מקבילית כוחות", בעוד שמאזן הנוחות הנו השיקול העקרי מבניהם (תק' 95(ב) לתקסד"א; ראו עוד בפסה"ד ברע"א 7640/22, סמיר אליאס נ' אינאס סלייח (15.11.22) (להלן: "פס"ד אליאס")); כן יש לבחון, כאשר הסעד הזמני המבוקש הוא של עיקול זמני, את קיומו של יסוד ההכבדה - דהיינו, האם אי מתן הסעד יכביד על ביצוע פסה"ד, אם וכאשר יינתן (תקנה 103(א) לתקסד"א); נוסף על אלו, על בית המשפט לשקול בהקשר זה שיקולים של יושר וצדק ותום הלב בנוגע לתובע העותר בבקשה למתן צוי עיקול זמניים (תקנה 95(ד) לתקסד"א; ראו גם רע"א 215/22, יעקב פלינשטיין נ' מאיר לוין (07.02.22), הנזכר גם הוא בפס"ד אליאס).

...

מנגד, התובע צירף לתצהירו דוחות חקירה שנערכו אודות הנתבעים, שם הובאו מספר ממצאים שיש בהם ללמד, לכאורה, כי אכן קיים חשש שהנתבעים לא ימלאו אחר פסק הדין, אם יינתן; אמנם, מדובר בדוחות חקירה, מבלי שהוצגו חומרי חקירה גולמיים; אולם, שוב, הנתבעים לא הכחישו את האמור בדוחות החקירה ולא הציגו כל ראיה שיש בה לסתור את האמור שם. אי לכך, שוכנעתי כי הוכח קיומו של יסוד ההכבדה הדרוש למתן סעדים זמניים; חיזוק למסקנתי זו מתקבל גם מכוחן של טענות התובע בדבר המעשים המיוחסים לנתבע, שלו יתבררו כנכונות, לו יוכיח התובע טענתו בדבר מרמה מצד הנתבעים, ברי כי נוכח חוסר תום הלב המיוחס לנתבעים, יתקשה באכיפת פסק הדין, אם תתקבל תביעתו, אף בחלקה.

סיכומו של דבר - התובע עמד בנטל הדרוש על מנת להוכיח כי מתקיימים התנאים למתן הסעדים הזמניים המפורטים בהחלטתי מיום 13.02.24.

לפיכך, הבקשה לביטול סעדים זמניים - נדחית; הסעדים הזמניים המפורטים בהחלטה מיום 13.02.24 יוותרו על כנם; הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בגין בקשה זו בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום וללא קשר לתוצאות ההליך.