ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ מותנה במוגבלות בכספים

עניינה של החלטה זו בקשתם של מר רונן גרנות וחברת רונן גרנות בע"מ לביטול צוי עיקול וצו עיכוב יציאה מן הארץ שהוטלו במסגרת הליכי הוצאה לפועל ולבקשתה של ת.מ. הנדסה בינוי ופיתוח בע"מ. הצדדים להליך והרקע לבקשה מר רונן גרנות ("המשיב") הוא בעל המניות והדירקטור של חברת רונן גרנות בע"מ ("חברת גרנות") (כאשר אתייחס למשיב ולחברת גרנות יחדיו יכונו הם גם "המשיבים").

אי לכך, אני מורה על רישום הערה בפנקס בתים משותפים על חלקו של המשיב בדירת המגורים ברחוב אסתר רבין 54 בחיפה, הידועה כגוש 12251 חלקה 51, תת חלקה 1, וזאת עד לסכום של 750,000 ש"ח. כניסתו של צו עיקול זמני זה לתוקף מותנית בכך שהמבקשת תפקיד במזכירות בית הדין, בתוך 7 ימים מהיום, התחייבות עצמית וערבות צד ג' צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן בסכום של 75,000 ש"ח (לפי הנוסח המצוי במזכירות בת הדין).

משקבעתי שצו העיקול יוותר על כנו עד לסכום של 750,000 ש"ח ותירשם הערה לטובת המבקשת, הרי שננקטו צעדים להבטחת עניינה הכספי של המבקשת.

...

לסיכום, אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ אשר הוטל על המשיב במעמד צד אחד במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

הגם שלא נעלמו מעיני טענות הצדדים, בין היתר בנוגע לתמלילי שיחה ורישום שיעבוד, מצאתי לנכון להתייחס בהחלטתי לאותם עניינים שהובילו אותי למסקנה אליה הגעתי, ואין מקום להידרש ליתר הטענות ולשלל המסמכים שהוגשו מטעם הצדדים.

משעה שצווי העיקול לא בוטלו, אולם מצאתי כי יש להורות על הפחתת סכום העיקול ועל ביטולו של צו עיכוב היציאה מן הארץ, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

זה המקום לציין כי החייב הוא כבן 78 שנים, נכה בשיעור של 186%, מוגבל בניידות, מצבו הכלכלי דחוק, הוא מיתקיים מקיצבת זיקנה וקיצבת נכות, אינו עובד ואין לו כל הכנסה נוספת.

הנושה היחידה שמתנגדת לבקשה היא סמואל, אשר הגישה היתנגדות בכתב ואף טענה בעל פה. לעמדת סמואל, נפלו שגגות בפסק הדין של בית המשפט העליון, אשר לגישתה בחר להאמין "לכזביהם של החייב וגרושתו" (כך במקור, סעיף 4 להתנגדות סמואל), לרבות באשר לכך שהכספים שולמו לה. הנאמן מציע לממש את זכויותיו של החייב בדירה כדירה תפוסה, לרבות עבור אישתו, משמע תוקנה לחייב ולאישתו הזכות להתגורר בדירה עד תום חייהם, כדיירים מוגנים כאשר מתמורת המימוש ישולמו החובות המאושרים.

עם מימוש הזכויות בדירה וקבלת התמורה, יהפוך ההפטר המותנה להפטר חלוט והחייב יהיה מופטר מכל חובותיו ערב צו הכנוס וכן יבוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ נגדו.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעמדות הצדדים ולהוראות פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 ולהלכות הפסוקות, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה למתן הפטר מותנה ובהתאם למתווה שבעמדת הנאמן.

ממכלול כל האמור אני מורה כדלקמן: ניתן בזאת הפטר מותנה לחייב אשר יהפוך לחלוט לאחר מימוש זכויות החייב בדירה כדירה תפוסה.

מעיון בתיק נמצא כי ההליך בעיניינו של החייב בוטל בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 24/7/13 (כב' השו' אברהמי), המורה כדלקמן: "חרף טענתו בעיניין ההוראה לגבי תשלום מבנק הדואר (עניין שכנראה היה נכון לתקופה מוגבלת בלבד), הנתונים מעלים כי החייב אינו משלם את התשלומים החודשיים המוטלים עליו מזה זמן רב (וצבר 18 פיגורים). הסכום שנפסק על ידי כב' השופט בנימיני לקופת הכנוס אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חובת החייב לעמוד בתשלומים החודשיים (חובה שהופרה עוד קודם לאותה פסיקה). הדברים אינם באים האחד על חשבון האחר. כמו כן, החייב אינו מגיש באופן סדיר דו"חות בגין הכנסות והוצאות. הוא אינו משתף פעולה כלל עם המנהל המיוחד, עם הכנ"ר ועם ההליך ומכביר את הוצאות המערכת. על סיגנונו של החייב אין צורך להרבות מילים באשר הדברים מדברים בעד עצמם ... למעשה, ההליך נמשך תקופה לא מבוטלת לאור ההנחה כי תמומש דירה באופן שיהא בה להביא לפרעון חובות החייב. ברם, לאחר שניתן פסק הדין בה"פ 1036/09, שינה החייב את טעמו ואינו נכון עוד למימוש זה. בכך, נשמט הטעם המרכזי שהמנהל המיוחד והכנ"ר ראו בעבר לקיומו של הליך. עוד ניתן לציין כי החייב הודיע בעבר כי הוא חפץ להביא לסיום ההליך. בנסיבות העניין אין אלא לומר כי היתנהלות החייב אינה מצדיקה את הגנת הפקודה ומתן סעדים לזכותו במסגרת דיני פשיטת הרגל, ובהתאמה, אין אלא להעתר לבקשת המנהל המיוחד ולהורות על ביטול ההליכים. עם זאת, למען הזהירות, כדי לנהוג כבית הלל ובשים לב לעמדת הכנ"ר, הוראת ביטול ההליכים לא תכנס לתוקף באופן מיידי כי אם ביום 1.9.13 אלא אם כן תוגש עד אותה עת הודעת המנהל המיוחד כי הוצגו לו אסמכתות על כך שהתשלומים בוצעו כסדרם לאורך ההליך (כאמור בסע' 5 לתגובה המשלימה של הכנ"ר) וכי היתנהלות החייב מצדיקה את השארת ההליך על כנו. בהיעדר הודעה כאמור עד למועד הנזכר, תכנס החלטת הביטול לתוקף ללא צורך בהחלטה נוספת, וצו עיכוב היציאה מן הארץ יתבטל ביום 1.11.13." לאחר שניתנה החלטה זו, הגיש החייב מספר בקשות ובין היתר, בקשה מיום 2/10/13 להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל.

בהחלטה מאותו יום הובהר כדלקמן: "... מובהר בזאת כי בהתאם להחלטת 24.7.13 - ההוראה המבטלת את הליך פשיטת הרגל של החייב נכנסה לתוקף ביום 1.9.13 ומאותו מועד יש לראות את ההליכים כמבוטלים (כשצו עיכוב היציאה מן הארץ יתבטל ביום 1.11.13, אף זאת כאמור בהחלטת 24.7.13). תשומת לב המנהל המיוחד והכנ"ר להערת המבקש בכל הנוגע לכספים שהצטברו בקופת הכנוס. יש להשלים הדרוש בעיניין זה." [ההדגשה שלי - י'ב'].

בהחלטה מאותו יום קבעתי כי "בקשת החייב אינה ברורה... בהחלטת בית המשפט מיום 24/7/13 ניתנה הוראה על הביטול מותנה של ההליך תוך שצוין במפורש כי אין צורך בהחלטה נוספת על מנת שהביטול המותנה ייכנס לתוקף. בהמשך לכך אף בוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוטל על המבקש. בנסיבות כמתואר, ברי כי ההליך בוטל זה מכבר". למחרת היום הגיש החייב בקשה נוספת, שבה ציין כי במערכת הכנ"ר וכן במערכת ההוצל"פ עדיין מעודכן שהוא מצוי בהליך פש"ר. לתמיכה בטענתו צירף החייב מכתב הכנ"ר מיום 2/10/19, שלפיו בהתאם להחלטה מיום 12/7/2010 ניתן צו כנוס לנכסי החייב לפי פקודת פשיטת הרגל ומכוחו מעוכבים כל ההליכים כנגד החייב בגין חובות שנוצרו עד למועד שניתן צו הכנוס; וכן, דו"ח תיקים לחייב מההוצל"פ, שבו מצוין כי החייב בהליך פש"ר מתאריך 12/7/2010.

...

כפי שגם ציין הכנ"ר, כספים אלה יועברו להוצל"פ בכפוף להסדרת הוצאות ההליך, כך שבסופו של דבר לא יוותרו בקופת הכינוס כספים שהופקדו לאחר ביטול ההליך; ויש לדחות את הטענה להתעשרות שלא כדין כביכול בקבלת התשלומים.

עם זאת ולמען הסדר הטוב, אני דוחה את טענות החייב בעניין זה. כפי שציין עו"ד אינסל, ובצדק, צריך ומקובל לקבל את עמדתו של בעל התפקיד בבקשות שמוגשות בקשר עם התיק גם לאחר שההליך בוטל.

מעבר לכך שאין מקום לנקוט בלשון שבה נקט החייב, אין בטענות כל ממש, והן נדחות.

המשיבה מפנה לעולה מחקירת המבקש ובנו בדיון שהתקיים בפני, כי הבן הזמין את פנקס השיקים בשם האב באמצעות האנטרנט וכי על חלק מהשיקים בפנקס אכן חתם האב לשם מתן סיוע כלכלי לבנו, שיקים אשר לטענתו ניפרעו כולם שכן עשה בכסף שימוש, כאשר אין לדעת האם אכן השיק מושא הליך זה הנו אחד מאותם שיקים חתומים, שעה שהשיק חזר מסיבת חשבון מוגבל ולא בעיה בחתימת המושך.

תוקפו של סעד זה מותנה בקיומה של המצאת אזהרה כדין, ולמעשה אין כל סמכות לרשם ההוצאה לפועל ליתן סעד כאמור ללא המצאה כאמור (אלא אם מדובר בצו טרם מסירת אזהרה, אך אין זה המקרה).

גם סכום התביעה אינו תומך בכך ובודאי שבשילוב הנסיבות לא שוכנעתי בדבר קיומם של טעמים מיוחדים אשר יצדיקו חריגה מהוראות תקנה 384(ג) לתקנות סד"א. מכל המקובץ - צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד המבקש במסגרת תיק ההוצל"פ שמספרו 220145-14-5 מבוטל.

...

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, מתוך הדין הקיים ולאחר דיון שהתקיים בפני בו העידו המבקש ובנו (המשיבה לא התייצבה לדיון ואף לא מסרה תצהיר תגובה), הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול הצו להתקבל.

אף כי דומה שדי בכך, הרי שעל מנת שלא להותיר את הדף חלק, במיוחד לנוכח הדיון הממושך שהתקיים בעניין, יובהר כי מתקבלת המסקנה כי במכלול הנתונים והנסיבות אין הצדקה להותרת הצו גם אם ייבחן הדבר בראי הסעד הזמני עפ"י הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"), זאת הן לנוכח סכום התביעה והן נוכח היות המבקש תושב חוץ, וכן בשל טענות ההגנה.

גם סכום התביעה אינו תומך בכך ובוודאי שבשילוב הנסיבות לא שוכנעתי בדבר קיומם של טעמים מיוחדים אשר יצדיקו חריגה מהוראות תקנה 384(ג) לתקנות סד"א. מכל המקובץ - צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד המבקש במסגרת תיק ההוצל"פ שמספרו 220145-14-5 מבוטל.

תגובת המשיבים המשיבים מתנגדים בתוקף לבקשה עד למתן הכרעה סופית בתביעה הכספית שהגישו כנגד המבקשת התלויה ועומדת בביהמ"ש. לחלופין, יסכימו לבקשה בכפוף להמצאת ערובה מתאימה בגובה סכום התביעה הכספית, לרבות ערב אחד שיערוב לחוב וכן תנאים לשיחרור הערובה למקרה בו המבקשת-הנתבעת לא תשוב במועד אליו התחייבה.

בנוסף, המבקשת טרם שילמה למשיבים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,800 ₪ כפי שנפסקו על ידי ביהמ"ש בהחלטתו בבקשה הקודמת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתנה ביום 23/5/2017.

מתדפיסי משרד הפנים שצירפה המבקשת לבקשתה לא ניתן ללמוד לאלו יעדים נסעה, ובכל מקרה יציאתה מהארץ היתה בתקופה בה בן זוגה **** מולקנדוב שהה בארץ ולא היה חשש לעזיבת המבקשת את הארץ לתקופה בלתי מוגבלת.

המדובר בסעד זמני בלבד וגם בתיקי הוצל"פ בהם מדובר בחוב חלוט, ביטול צו עיכוב היציאה מותנה בערבות צד ג'.

...

אני מקבל טענת המשיבים כי חל שינוי נסיבות מהותי במצבה של המבקשת, שכן קודם לכן בן זוגה, **** שהמבקשת נסכמה עליו כלכלית, שהה בישראל, בעוד שעתה בן הזוג נעדר מישראל מזה כ-10 חודשים.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה וקובע שהתנאים לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד המבקשת כפי שנקבעו בהחלטתי הקודמת מיום 7/4/2017 כמפורט בסעיף 21 לעיל, יעמדו בעינם.

אני מחייב את המבקשת בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪ שישולמו עד ולא יאוחר מיום 20/8/2017 שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא עותק החלטתי זו לידי ב"כ הצדדים.