למן תחילת ההליך, הגישו החייבים בקשות חוזרות ונישנות לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגדם ואלו בוטלו כנגד הפקדת ערובות שונות, בין היתר, בהתאם להחלטת בית המשפט העליון מיום 5.5.19, במסגרתה בוטל צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד החייבת בתנאים שנקבעו (רע"א 2863/19).
המנהל המיוחד הסכים כי ביטול הצוו יוארך עד ליום 23.11.19 בכפוף לתנאים הבאים:
החייב יגיש תצהיר מאת הערב (מר יוסי מאירוב) בו יצהיר כי הוא מסכים ומאשר את הארכת שהיית החייב בחו"ל עד ליום 23.11.19 וכי הערבות תישאר בתוקף למשך 60 ימים לאחר שובו של החייב לארץ; החייב יפקיד 700 ₪ לקופת הכנוס ויתר הבטוחות הכספיות המופקדות בקופת בית המשפט והכנ"ר, יבטיחו את שובו של החייב לארץ.
...
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי החייבים הפרו את התנאים שנקבעו בהחלטות שניתנו לביטול צווי עיכוב היציאה מן הארץ, מהטעמים הבאים:
באשר לחייבת, בהחלטת בית המשפט העליון מיום 5.5.19 נקבע כי על החייבת להגיש בקשה מתאימה לאשרת כניסה לישראל, אשר תכלול כל מסמך שיידרש באופן סביר לשם כך, וזאת לא יאוחר מ-21 יום ממועד צאתה מהארץ, וכי עליה לשוב ארצה בתוך 7 ימים מהמועד בו תוסדר אשרת הכניסה שלה לישראל.
התוצאה
לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
על חילוט הסך של 216,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט.