ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ בהליך גירושים

הסכום של 300,000 $ נועד להבטחת חזרתו של המבקש לארץ תוך 6 חודשים מיום ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ על ידי בית הדין הרבני והחזרת הדרכון למבקש.

רשמנו לפנינו כי האישה ובית הדין הרבני מצהירים כי ככל שהבעל יגיע לארץ לצורך הליך הגירושין בין המבקשת לבין המשיב 1 בבית הדין הרבני למשך שנה מהיום, לא יראו בכך הסכמה לסמכות השיפוט של בית הדין ושל בתי המשפט בישראל, ולא יתבקש לעכב יציאתו מן הארץ, ולא יוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ.

...

בשלב זה נותרה תביעת חוב אחת שטרם הפכה חלוטה, ולפיכך אין בשלב זה פעולה פוזיטיבית נוספת שבאפשרותה של המבקשת לעשות במסגרת ההליך וטרם נעשתה; שלישית, שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין בנסיעה תכלית לטובת הנושים, שעה שהמבקשת הבהירה כי חלק ממטרת הנסיעה הוא לגייס כספים מבני משפחתה לטובת הנושים; רביעית, שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל לעובדה שהמבקשת היא יתומה מאב, המצויה בעיצומו של הליך גירושין קשה, ולכך שאם לא תיסע תיוותר לבדה במהלך חגי תשרי עם בתה התינוקת ללא עזרה וסיוע.

כפי שנקבע בעיניין טאהא, בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ במסגרת הליך פשיטת רגל מחייבת לאזן בין זכויות ואינטרסים מתנגשים: אלו של החייב מזה, ואלו של הנושים מזה.

...

המנהל המיוחד התנגד לבקשה, ונימק זאת בהתנהלותה של המבקשת במסגרת ההליך, אשר איננה מגישה דוחות כנדרש, איננה עומדת בצו התשלומים שנקבע לה ואף הסתירה את דבר ניהולו של עסק עצמאי שהקימה (מעשה שבגינו הוסכם על מתווה פירעון שלפיו תשלם המבקשת 50% דיבידנד נטו לנושים, בהתאם להוראת סעיף 63(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980).

ביום 28.8.2018 קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן: "לאחר עיון בשלל הבקשות, התשובות והתגובות אני מוצאת לקבל את עמדת המנהל המיוחד. עוד בישיבת יום 04.02.18 עלתה הבעייתיות בהתנהלות החייבת. אינני רואה צורך להרחיב והצדדים מופנים לפרוטוקול הדיון. לאור זאת, בדין טוען המנהל המיוחד כי התנהלות החייבת בהליך בעייתית ואינה מצדיקה להיעתר לבקשות לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ שלא לצרכים חיוניים, ושעה שאין בנסיעה כדי להביא תועלת לנושים. למרות כל הבקשות והתשובות לא עלתה כל הצעה מטעם החייבת לפעול בדרך שנסיעה זו תהא לטובת נושיה. החייבת גם לא קידמה את המתווה עליו הוסכם בישיבת יום 04.02.18. לא ראיתי להידרש למכלול הטענות בעניין הבנות שהיו או לא היו בין הצדדים שעה שאין מחלוקת כי לא ניתנה כל החלטה על ידי בית משפט. בנסיבות אלו אין מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית". מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה מבוקש להורות על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ולאשר את כתבי הערבות שהציגה המבקשת.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

מכל מקום, בנדון דידן, דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי כי אין הצדקה להעתר למבוקש.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.

הצוים הקודמים ההליך העקרי הוא תביעה כספית על סך של 10,643,000 ₪ שהגיש המבקש נגד המשיב ואישתו (בהליכי גירושין), הגב' נעמי אן צימרמן, בגין סכומים שהעביר לפי הטענה למשיב ולאישתו כהלוואות לצורך פעילות עסקית, ולא הוחזרו לו. ביסוד התביעה טענות למעשה מירמה ומצגי שוא ונטילת כספי המבקש שלא כדין.

לאחר דיון במעמד שני הצדדים, בהחלטה מיום 23.6.2019 נקבע כי יש "לקבל את הבקשה למתן צו זמני לעיכוב יציאתו של המשיב מן הארץ ולהותיר את הצוו הארעי על כנו". בסיפא להחלטה נקבע כי "הצוו יבוטל והמשיב יוכל לצאת מן הארץ בהתקיים התנאים הבאים במצטבר: המשיב יפקיד בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪ במזומן... וערבות צד ג' של תושב ואזרחי ישראל שהנו חברה בסך 50,000 ₪..." (להלן: "הצוו הראשון").

נטען כי המשיב משתף פעולה עם ההליך והותרת הצוו על כנו פוגעת בפרנסתו ועסקיו של המשיב וכן מונעת ממנו ליפגוש את שלושת ילדיו הקטינים המתגוררים עם אמם בחו"ל. דיון והכרעה בדיון בבקשה מסוג זה על בית המשפט לשוות לנגד עיניו כי עיכוב יציאה מן הארץ הוא סעד קצוני ויש לעשות שימוש בסמכות זו במשורה ובזהירות, שעה שמנגד עומדת זכות היסוד של המשיב לצאת מן הארץ באופן חופשי (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה 12 (תשע"ו-2015), בעמ' 947, 950-953).

...

אם לא יינתן הצו, ולאור כוונתו של המשיב לצאת את הארץ – שוכנעתי כי העדרו עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסה"ד. עוד, עולה חשש כי המשיב אינו נרתע מאימת הדין ואף יצא מאוקראינה בעת שהיה נתון במעצר בית.

מכל אלו, החלטתי לקבל את הבקשה להארכת תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ לשנה נוספת או עד תום ההליכים המשפטיים, לפי המוקדם.

לסכומים שננקבו על ידי, אני סבורה, כפי שגם קבעה כב' השופטת בלכר בהחלטתה בצו הראשון, כי הערבויות בסכומים שנקבעו על ידה היו על הצד הנמוך, ואולם היו ראויים בנסיבות כפי שפורטו על ידה ולאור השלב המוקדם של ההליך.

מלבד ניהול המו"מ ביצע התובע פעולות ספורות של הגשת בקשות בהסכמה כגון ביטול עיקול על רכב, ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ובטול צו הרחקה.

עצותיו המשפטיות של התובע, כך נטען ע"י הנתבע, היו שגויות בניהול ההליך, חלקן אף בנגוד להסכמתו של הנתבע, הסבו לנתבע נזקים כמפורט בהתנגדותו, והנתבע נאלץ לשכור שירותי עו"ד אחר לטפול בייצוגו בהליכי הגירושין בבימ"ש לעניני מישפחה/ביה"ד הרבני , לרבות תביעות רכוש, משמורת,מזונות וכיוצ"ב. ייצוגו של הנתבע בהליכי הגירושין ע"י עו"ד אחר בבימ"ש לעניני מישפחה/בי"ד רבני עדיין תלויים ועומדים וטרם נסתיימו.

...

לא שוכנעתי כי טענות הנתבע הינן בגדר הגנת בדים או הגנה חסרת ממשות על פניה.

אין בידי לקבל טענות המשיב כי בעת שנתן תמורה כלשהי על פי הסכם שכ"ט חתום ע"י המבקש אזי על המבקש לשלם מלוא שכ"ט על פי ההסכם באופן גורף.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מורה כי ניתנת לנתבע רשות להתגונן.

העותר והמשיבה 2 הם בני זוג המצויים בהליכי גירושין.

ביום 8.5.2018, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, הורה בית הדין על ביטולו של הצוו, בהתקיים התנאים הבאים: הפקדת טופס הרשאה של "כתבו ותנו" (הרשאה לכתיבת גט ולמסירתו); הפקדת ערבות צד שלישי על סך 120,000 ש"ח; חזרת העותר ארצה בתוך שלושה חודשים, שאם לא כן ישקול בית הדין לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ נגד המשיבה 2 וילדיהם המשותפים.

...

לאחר שעיינתי בעתירה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף.

לנוכח זאת, העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה. העתירה נדחית אפוא.