ביטול צו מניעה זמני בשל אי הגשת ערעור במועד

אפילו אם ההחלטה למתן צו מניעה זמני הייתה מבוטלת בעירעור, לא ניתן היה לתבוע את דיאליט לשלם פיצויים לנתבעים, וזאת לאור ההלכה לפיה מי שביצע פסק דין בר תוקף לא ישלם פיצוי בגין נזקים שנגרמו לצד השני מביצועו, גם אם פסק הדין בוטל או שונה לאחר מכן בערכאת העירעור.

תוצאה זו מתחייבת אף בשל אי תיקון כתב התביעה המתוקן, כאמור.

אף כאן אין מחלוקת כי דחיית תביעתה של דיאליט בקשר עם המכונות החדשות ופועל יוצא ביטולו של צו המניעה הזמני בעטיו נימנעה זכותם של הרר לשווק את המכונות החדשות, אינם שנויים במחלוקת והפכו גם הם חלוטים.

דחיית טענתה זו של דיאליט מתבקשת אף לאור קביעתו של כבוד השופט ארנון בעיניין זה, עת דחה את בקשת דיאליט לסילוק הבקשה על הסף, בין היתר, כדלהלן: "הנתבעים אינם נדרשים עפ"י הדין להגיש תביעה נפרדת לקבלת פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני. בפסיקת בתי המשפט נקבע בצורה חד-משמעית שהברירה האם להגיש תביעה חדשה או להסתפק בהגשת בקשה במסגרת ההליך בו ניתן צו המניעה, נתונה בידי הצד שניפגע מהסעד הזמני, ובמקרה הנוכחי – ברירה זו נתונה לבני הזוג הרר." (סעיף 22 להחלטה מיום 6.4.2017).

...

לאור כל האמור, מצאתי להעמיד מספר המכונות לפיצוי על 110 מכונות (11 שנים * 10 מכונות לשנה) במכפלת 1,000 דולר רווח למכונה, ובסך הכל 110,000 דולר ארה"ב. לעניין שער הדולר הרי שכפי שנפסק בעניין קרד גרד הנ"ל, כאשר מדובר בחוב נקוב במטבע חוץ, מועד ההמרה יהיה מועד פסק הדין.

סיכום לאור כל האמור, תביעת דיאליט לפיצויים בגין הפרת המדגם בידי הנתבעים ביחס למכונות הישנות נדחית.

לאור כל האמור תשלם התובעת, לנתבעים, יחד ולחוד, סך 363,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת הבקשה (28.11.2016) ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות אלו יש מקום לבטל את צו המניעה הזמני שניתן.

עם זאת, ולו לאור הספיקות שמעלים המבקשים, לרבות לעניין אישורי המנהל האזרחי והיעדר ההקצאה מהממונה להסתדרות הציונית, יבוטל צו המניעה החל מיום 27.5.2021 בשעה 12:00 וזאת על מנת לאפשר לכל צד לעמוד על זכויותיו".

להשלמת התמונה אציין, כי בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו הניבה החלטה, שעסקה בסכום הערובה אותה היה על המשיבים להפקיד כתנאי להותרת הצוו בתוקף עד ליום 27.5.21, אך ללא שינוי בהוראה על ביטולו במועד זה (רע"א 54024-05-21 בן גיגי נ' אדעיס ואח' (25.5.21)).

הצהרת התובעים כי הם "שומרים לעצמם" את הזכות לבקש לתקן את כתב התביעה לא מספקת מענה לקושי זה, הן משום שלא הוגשה בקשה שכזו (ויוזכר שלתובעים אין זכות קנויה לתיקון התביעה), וחשוב מכך – היות שהדגש הוא על קיומו של ערוץ ייעודי לבירור טענות הזכות.

...

מבלעדי פניה כאמור, אין כל טעם בבירור העתירה, ודינה להידחות על הסף".

בנסיבות אלה סבורני כי ראוי למחוק את התביעה, מה שיאפשר הגשתה במידת הצורך עם הבשלתה.

זאת ועוד, הטענה החדשה אך מחדדות את הצורך במחיקה: התובעים עצמם ציינו בתגובתם שטרם בררו את "עניין ההכרזה" (פיסקה 9 לתגובה) דבר המוסיף וממחיש כי טענותיהם אינן בשלות לדיון במסגרת הליך זה. בנוסף, האפשרות שחלק מהחלקות הוכרז כרכוש נטוש מחדדת את הצורך בבירור בערוץ הייעודי, היות שהיא עשויה לערב טענות של גורמים נוספים שאינם צד להליך זה, דוגמת הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באיו"ש. בשל אלה, יש להורות על מחיקת התביעה לפי תקנה 41(א)(4) לתקנות, וכך אני מורה.

ב"כ נצר ציינו בבקשה, כי ביקשו מב"כ קונפינו להמתין עם ביצוע פסק הדין וסורבו; כי ביקשו גם מב"כ המדינה להמתין עם ביצוע פסק הדין, אך סורבו בשל העדר סמכות לעכב את פסק הדין ללא החלטה שיפוטית; וכי ב"כ המדינה עידכנו אותם שב"כ קונפינו כבר הגישה לרשם המקרקעין בקשה לבצוע פסק הדין.

בנסיבות אלה, אף שלא לכך כיוון צו המניעה הזמני מלכתחילה, ואף שפקע עם ביצוע פסק הדין – יש מקום למתן החלטה שיפוטית שתבהיר ותגשים זאת, דהיינו הוראה על ביטולו של צו המניעה הזמני שניתן בתיק זה בקשר למקרקעין ועל מחיקת ההערה הרשומה בלישכת הרישום בדבר אותו צו. כן יש לזכור שהצו ניתן בעת שהתובענה הייתה עדיין בהמרצת פתיחה, ולכן מספר התיק הרשום באותה הערה במירשם המקרקעין הוא ה"פ 38273-04-19, אך מדובר באותו תיק ובאותו צו. ומכאן לבקשתו של נצר לעיכוב ביצוע של פסק הדין, ולבקשה החלופית שבגדרה לאיסור דיספוזיציה במקרקעין, עד להכרעה בעירעור.

בכפוף לאמור לעיל אומר רק זאת: התיק שבפניי העלה שאלות עובדתיות ומשפטיות כאחד, ושאלות מורכבות ביותר, ולכן אין לשלול מכל וכל את סכויי העירעור.

שקלתי האם לא להעתר להצעתו של קונפינו להורות על מתן צו מניעה זמני עד ליום 15.5.22, קרי 60 יום מיום מתן פסק הדין, כך שנצר יוכל להגיש את בקשתו לערכאת העירעור, והיא זו שתדרש לבחינת סכויי העירעור.

ככל שלא תוגש התחייבות או שלא תופקד ערובה כאמור עד לאותו מועד, או ככל שנצר לא יגיש ערעור במועד – יפקע הצוו.

...

הדבר נראה לי תקין באופן ראשוני, ואולם לשם הוודאות והסדר הטוב אני סבור שיש להגיש התחייבות עצמית לא מוגבלת בסכום חתומה בידי נצר עצמו; ולשם כך יש לאפשר לנצר ארכה עד יום 9.5.22.

שקלתי האם לא להיעתר להצעתו של קונפינו להורות על מתן צו מניעה זמני עד ליום 15.5.22, קרי 60 יום מיום מתן פסק הדין, כך שנצר יוכל להגיש את בקשתו לערכאת הערעור, והיא זו שתידרש לבחינת סיכויי הערעור.

סיכומו של דבר, אני רואה להורות כדלקמן: צו המניעה הזמני שניתן ביום 22.5.19 בתיק זה, בהיותו מסומן ה"פ 38273-04-19, מבוטל בזאת, ותימחק ההערה במרשם המקרקעין בדבר צו זה ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 ביישוב אירוס; הבקשה לעיכוב ביצוע של חלקו הקנייני-רישומי של פסק דיני מיום 14.3.22 – נמחקת; וניתן בזאת צו זמני בערעור, האוסר על התובע-קונפינו לבצע העברה של הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 משם אביו המנוח לשמו שלו מכוח צו קיום הצוואה, כמו גם לעשות בעצמו כל דיספוזיציות במקרקעין האמורים, לרבות בקשר לזכויותיו כיורש שטרם נרשמו, וכל זאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין.

בבית המשפט העליון רע"א 5215/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקשים: 1. אופיר יהלום 2. אווטאר השקעות בע"מ 3. אלי ביטון נ ג ד המשיבים: 1. רפאל כהן 2. גל שמואל מילר 3. עו"ד אלון גולדברג 4. יודן בר נכסים והשקעות בע"מ 5. אלה ר. נכסים ואחזקות (1994) בע"מ 6. מידאס השקעות בנדל"ן בע"מ החברה: אווטאר פיתוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית) מיום 28.7.2022 בת"א 59776-06-22, שניתנה על-ידי כב' השופטת ס' יעקבי; בקשה למתן צו מניעה זמני בשם המבקשים: עו"ד אבנר כהן בשם המשיבים 2-1: עו"ד שמואל גלינקא בשם המשיבות 6-4: עו"ד אוריאל מוזס; עו"ד אדי לבדנסקי ][]החלטה

לאור האמור, עתרו המבקשים למתן צו הצהרתי על בטלות הסכם המכר ולחלופין ביטולו; למתן צו מניעה קבוע; ולמינוי מנהל מיוחד או דרקטור חצוני על-ידי בית המשפט לשם ניהול החברה, ולחלופין, לצורך ניהול הליך מפוקח למכירת נכסיה.

בתגובתם לבקשה, טענו המשיבים 2-1 כי יש לסלק את התביעה העיקרית על הסף מחמת אי הגשתה בדרך של תביעה נגזרת, ואף יש לסלק את הבקשה לסעדים זמניים על הסף בשל אי צירוף החברה כמשיבה לבקשה וכן מחמת שהוי.

במהלך הדיון, הציע בית המשפט לצדדים את ההצעה הבאה: "מבלי לגרוע מאיזו מטענות הצדדים, המבקשים והמשיבים 1 ו-2 יפעלו לכנוס אסיפות בעלי מניות בחברות המחזיקות במניות אווטאר פיתוח בע"מ [...

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בתיק בית המשפט ובבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שבחנתי את טענות המבקשים בבקשתם, לא מצאתי עילה להתערב בקביעותיו אלה.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.

בית המשפט קבע כי על המבקשים לפצות את המשיבים, ופסק פיצוי בסך של 2,280,000 ש"ח, הוא שווי יחידות הדירות אשר הובטחו למשיבים במועד ההסכם (להלן: פצויי הקיום), בצרוף הצמדה וריבית מיום חתימה ההסכם 16.1.2011.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור, ולצידו הבקשה שלפניי, בה התבקשו עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים; עיכוב ביצוע מימוש צו העיקול הזמני; ביטול צו המניעה ולחילופין, הפקדת עירבון על ידי המשיבים להבטחת ניזקי המבקשים בגין צו המניעה הזמני.

באשר למאזן הנוחות, נטען כי גובה החיוב שנפסק מהוה כשלעצמו שיקול לקבלת הבקשה; כי נגרמו למבקשים נזקים כספיים כבדים בעקבות פסק הדין ובשל אי ביטול צו המניעה הזמני והוצאת צו העיקול; וכי קיים חשש ממשי שהמבקשים לא יוכלו להפרע מהמשיבים אם העירעור יתקבל.

...

מנגד, המשיבים טענו כי דין הבקשה להידחות.

אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, והכל כפי שיפורט להלן.

סופו של דבר, הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הכספי מתקבלת באופן חלקי במובן זה ששני שליש מסכום הפיצויים ישולם למשיבים, ושליש מהסכום (760,000 ש"ח) יופקד לקופת בית משפט זה עד להכרעה בערעור – והכל עד ליום 15.10.2023.