ביטול צו כינוס בהליכי פשיטת רגל בשל חוסר סמכות

בתאריך 30.10.2005, הועברה היתנגדות לבית המשפט השלום בתל אביב יפו, לאחר מכן בשל חוסר סמכות מקומית הועבר התיק אל בית המשפט השלום בעפולה.

הואיל והתובעת הייתה מצויה בהליכי כנוס ופשיטת רגל בתקופה הרלוואנטית, הוריתי ביום 25.5.2017 לכונ"ר לעדכן את בית המשפט האם הכספים יועדו לקופת הכנוס שלא קיימת יותר; מהו שיוך הכספים; מדוע בוטל צו הכונס – האם משום שהתובעת לא עמדה בדרישות שהוטלו עליה, והאם החוב עצמו נידון בבית המשפט המחוזי במסגרת הליך הכנוס.

...

סוף דבר.

על כן, ולנוכח האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן שאני מורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 1.11.2018 סך של 51,414 ₪.

אשר לסעד, בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובהתרשמותי כי בכל הנוגע לקביעת הסעד במלואו או בחלקו יש צורך לקבל מידע בדבר נושים המהווים צד לסוגיה, לבל ייפגע אינטרס שלהם וכי המידע בדבר 'צירופם' הפורמלי יתרום לדיון עצמו ולאינטרס הציבורי (ראו והשוו: ע"א 3066/97 הרטבי נ' שר הפנים, פ"ד נד (2) 1) וכן על מנת לקבל החלטה מושכלת המבוססת על מידע אובייקטיבי, מלא ומהימן בנסיבות העניין– אני מורה כי המזכירות תמציא העתק מפסק הדין למנהל/ת הרשות לאכיפה וגבייה – לשכת ההוצאה לפועל במחוז תל אביב, על מנת ליתן מענה באמצעות הגורמים המוסמכים לכך (נומרטור 059050514 ט) - האם קיים כסף בקופת לשכת ההוצאה לפועל המשויך לעניינה של התובעת ונגבה בין השנים 2005-2015, הואיל והכספים יצאו מהתובעת לתיק האיחוד ומשכך יש להשיבם לתיק האיחוד.

בבקשתו טען הנתבע 2 טען שתי טענות: האחת, לחוסר סמכות עניינית של בית־המשפט, בהיותו של הנתבע 2 מצוי בהליך פשיטת רגל; והשנית, כי הנתבע 2 לא ידע על חובתו להתייצב לדיון בקדם המשפט.

המירשם הרישמי אינו מאשר את תגובת הנתבע 2 שלפיה בוטל צו הכנוס, והרישום האחרון בו הוא מתן צו לפשיטת רגל ושקום כלכלי מיום 30/10/07 – צו אשר כזכור הנו בטל טענת הנתבע 2 עצמו.

סמכותו של בית־המשפט להזקק לתביעה – מסגרת נורמאטיבית סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל קובע כך : משניתן צו כנוס יהיה הכונס הרישמי שליד בית המשפט הכונס של נכסי החייב ומכאן ואילך, ובאין הוראה אחרת בפקודה זו, לא תהיה תרופה לנושה נגד החייב לו חוב בר־תביעה, ולא יפתח שום נושה בתובענה או הליכים משפטיים אחרים, אלא ברשות בית המשפט ובתנאים שיראה לקבוע.

...

ביום 26/07/18 הוגשה בקשת התובע למתן פסק־דין בהיעדר הגנה נגד הנתבע 2, אך בית־המשפט לא נעתר לבקשה זו, שכן היה בדעתו לדון בכול הבקשות במסגרת קדם המשפט.

לסיכום, על יסוד חומר הראיות שבפניו קובע בית־המשפט את הממצאים העובדתיים והקביעות המשפטיות כדלהלן: החוב שבתביעה זו אינו בגדר "חוב בר־תביעה בפשיטת רגל", שכן נוצר לאחר מתן צו הכינוס היחיד שניתן.

לחילופין, ככל ובית המשפט לא ימצא לנכון להורות על ביצוע עסקת המכר בתנאים הקיימים, מתבקש בית המשפט להורות על השבת כספי הפקדון אשר שולמו לנתבעת 4, מאחר ותובעת 1 נימצאת בהליכי פשיטת רגל וניתן בעיניינה צו כנוס, וחילוט כספי הערבון אשר שולמו על ידי התובעת 2 לטובת חובותיה של התובעת 1, והדבר מהוה "העדפת נושים אסורה על פי חוק". מנגד, במסגרת כתב ההגנה, הועלו על ידי הנתבעים טענות מקדמיות – סילוף על הסף בשל העדר עילת תביעה; העדר מעמד לתובעת 2; העידר סמכות של התובעת 1 בשל היותה בהליך פש"ר; חוסר סמכות עניינית; ונטען כי יש למחוק את נתבע 5 בשל היותו רכז מכר מטעם נתבעת 4.

בפתח ההליך, פנה בית המשפט אל תובעת 2, ושאל – האם יש בידיה אישור מבית המשפט של פשיטת רגל לנהל הליך זה. תובעת 2 השיבה כי אין לה אישור, אך ציינה כי הוגשה בקשה לביטול צו הכנוס, ובהמשך הדיון הוברר על ידה שהתקיים דיון בבית המשפט המחוזי, ולשיטתה – היא ממתינה להחלטה.

...

סכומם של דברים, לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה, במתכונתה, ללא אישור המנהל המיוחד, להימחק על הסף.

סוף דבר: לאור המקובץ לעיל דין התביעה להימחק על הסף.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לפניי בקשת המנהל המיוחד להורות על ביטול צו כנוס הנכסים ומחיקת הליך פשיטת הרגל בשל מחדלי החייב.

בין היתר נאמר על ידה כי: "הנכונות לאזן את עניינו של החייב אל מול עניינם של הנושים, ולהקל עליו בפרישת רשת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל וההפטר, מתקיימת, איפוא, רק בחייב תם לב. מי שצבר את חובותיו בחוסר תום לב, או נהג בחוסר תום לב במהלך הליכי פשיטת הרגל, אינו ראוי להגנת הליכים אלה ולהפטר, ואינו זכאי כי עניינם של הנושים במיצוי אינטרס נשייתם כלפיו ייגרע" (שם, פסקה 17).

בהליך פשיטת הרגל הוקנו סמכויות לבעל התפקיד-המנהל המיוחד ולאחר הכרזת החייב, לנאמן, כשעליו לדאוג אמנם למיצוי זכויות הנושים ואולם זאת בצד חובתו לוודא גם את שקומו של החייב.

...

החייב ניסה להקטין נזקים, להתנגד בחלק מהמקרים לביצוע שיקים, להסדיר חובות מול הבנקים אך בסופו של דבר קרס.

אבאר כעת דרכי למסקנה זו. 6.2.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, ובזיקה להתראות שניתנו במהלך ההליך לא אחת וכאשר אף היום 6 שנים שהחייב בהליך רב הנסתר על הגלוי בעניינו ובעניין מצבו הכלכלי ויכולת מיצוי השתכרותו ושכרו בפועל ובשים לב לנסיבות הסתבכותו הכלכלית ואי שיתוף פעולה עם המנהל המיוחד, אני מורה על ביטול צו הכינוס ומחיקת ההליך על כל ההשלכות הכרוכות בכך.

לבית משפט קמא הוגשה ביום 18.7.2022 בקשת המשיבים להורות על תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותם בפסק הדין הנ"ל; לעכב את כלל ההליכים המשפטיים המתנהלים בין המערער למשיבים (ביניהם ע"א 2808/22 הקבוע לדיון בפני בית משפט זה); ולחלופין או בנוסף – לבטל את הליך פשיטת הרגל בשל חוסר תום לב קצוני ומובהק.

בהתייחס לפסק הדין, המערערים טענו כי עיקר החוב כלפי רשויות המס נסב על קנסות; כי הקף החוב בדין קדימה נמוך ביותר וממילא ללא בירור מצבת הנכסים של המערערים ותביעות החוב אין אפשרות לידון בסוגיית הקטנת החוב; כי רשות המיסים מסרה למערערים כי אין היא מטפלת בקנסות במהלך תיק פשיטת רגל, וכי זה מתפקידו של המנהל המיוחד; וכי הוצגו תיכתובות עם רשות המיסים ואישור יועצת מס על טפול בחוב נכויים לכאורי, מסמכים המהוים רשומה מוסדית ותעודת עובד ציבור, כך שלא היה צורך בהעדת יועצת המס; וכי היה מקום לאפשר למערערים שהות קצרה לצורך הצגת הדוחות שהוגשו לרשויות המס, ואין לבטל את הליך פשיטת הרגל מטעם זה. לבסוף, בהתייחס להחלטתו השנייה של בית המשפט, נטען כי בקשה לחייב את המערערים בהפקדת עירבון נתבקשה בעבר מבית הדין לעבודה ונדחתה; כי בית משפט קמא הסיג את סמכותו של בית הדין לעבודה; כי שגה בית המשפט בהתייחסו לאי תשלום הוצאות המשפט בסך 200,000 ₪ כחוב של התא המשפחתי הכולל את המערערת; וכי לא היה מקום להורות על הפקדת ערבון כספי לטובת הנתבעים (המשיבים) בקופת הכנוס, כשמנגד יש באפשרות המערערת להציג ערבות להבטחת קופת הכנוס עצמה.

כך, בתסקיר מיום 7.2.2022 צוין כי המערערים נמצאים בהליך פשיטת הרגל מיוני 2017 ועד היום לא הסירו את מחדליהם; המערערים לא מציעים מתוה ריאלי להסרת המחדלים; עושים דין לעצמם בנושא צו התשלומים ולא עושים מאמץ להשיא את קופת הנשייה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור על נספחיו הרבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(1) ל[תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט](http://www.nevo.co.il/law/157751)-2018.

בהינתן מסקנה זו, ומשאין עוד רלוונטיות לבקשת המשיבים לאסור את המערער, איני רואה להידרש לטענות המערערים על כך שבית משפט קמא לא אפשר את חקירת המשיבים על בקשתם.

סיכומו של דבר, שאיני רואה להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ובהחלטות מושא הערעור.