ביטול צו איסור פרסום זהות נאשם שהורשע

ביום 31.5.2017, הורשע המשיב, על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

ביום 29.6.2017, ולאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים, קיבל בית משפט השלום את בקשת המבקשת לביטול צו איסור הפירסום, באופן חלקי, והתיר לפרסם את הפרטים הבאים: "לאחרונה נידון נאשם לתקופת מאסר בגין הונאה של רשויות אכיפת החוק;

. אני מקבל את מסקנת בית משפט קמא, כי במקרה זה יש לקבוע שקיימת אפשרות סבירה לסיכון בטחונו של המשיב אם ייחשפו פרטי הפרשייה, ולכן יש לשמור על זהותו של המשיב בסוד, וכן למנוע חשיפת זהותו על ידי פרטים הקשורים לפרשיה.

...

בגדרה של ההחלטה נדחה ערעורה של המבקשת על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט ד"ר י' ליבדרו), בת"פ 47591-04-15, מיום 29.6.2017, אשר במסגרתה נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול צו איסור פרסום.

. אני מקבל את מסקנת בית משפט קמא, כי במקרה זה יש לקבוע שקיימת אפשרות סבירה לסיכון ביטחונו של המשיב אם ייחשפו פרטי הפרשייה, ולכן יש לשמור על זהותו של המשיב בסוד, וכן למנוע חשיפת זהותו על ידי פרטים הקשורים לפרשיה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, נחה דעתי כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, שכן מדובר בעניינה הפרטי של המבקשת, ואין מתעורר חשש לעיוות דין או לחוסר צדק שנגרם לה. בנוסף, טענות המבקשת כבר הועלו, רובן ככולן, בפני ערכאת הערעור, אשר התייחסה אליהן ודחתה אותן לגופן, ומשכך, נראה כי המבקשת מנסה, במסגרת הבקשה, לערוך מעין "מקצה שיפורים" לתוצאת הערעור, ניסיון שאין להיעתר לו (רע"פ 7364/17 הרניב נ' מדינת ישראל (24.09.2017); רע"פ 7665/16 א. סביח למסחר כללי בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התמ"ת (14.11.2016); רע"פ 9632/16 מקוריה נ' מדינת ישראל (15.12.2016)).

בנידון דידן, ולאחר שהתקיימו מספר דיונים בנוכחות קצין החסיונות ובא-כוחה של המשיבה 2 (להלן: המשיבה), על מנת להתרשם האם חשיפת פרטי הפרשה עלולה להעמיד את המשיב בסכנה לפגיעה – הגיע בית משפט השלום לכלל מסקנה כי קיימת סכנה לביטחונו של המשיב, ומשכך לא ניתן לחשוף את פרטי הפרשה בעניינו.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

נוכח האמור, השית בית המשפט המחוזי על המבקש חודשיים מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות ותשלום קנס בסך 5,000 ש"ח. בנוסף, ביטל בית המשפט המחוזי את צו איסור הפירסום על פרטיו המזהים של המבקש ותמונתו.

בית משפט השלום נעתר לבקשתו של מבקש 2 והורה כי "צו איסור הפירסום החלקי במתכונת שנקבעה על-ידי ביהמ"ש עליון יעמוד בעינו... ככל שהנאשם יגיש ערעור על הרשעתו עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי". יצוין כי תוך כדי ניהול המשפט נגדו, הגיש מבקש 2 תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים במסגרתה טען כי נגרם לו ענוי דין בגין התמשכות משפטו לאורך שלוש שנים ומחצה מאז הגשת כתב האישום.

...

ברם, סבורני כי נסיבותיה של פרשה זו אינן מצדיקות דיון בשאלות כבדות משקל אלה בשים לב לנסיבות העובדתיות הפרטניות לאורן לא ניתן לבסס טענה כי פעילותו של ערוץ 10 פגעה בזכות להליך הוגן.

במחלוקת זו, מקובלת עליי עמדתו של השופט נ' הנדל.

כפי שסקר חברי, לשונו הברורה של סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, יחד עם התפתחות הדוקטרינה בפסיקת בית משפט זה, מובילה למסקנה כי דוקטרינת ההגנה מן הצדק מהווה "אכסניה" הולמת להגנת פח היקוש.

המתלוננת הגישה בגין כך תלונה במישטרה, הנאשם נחקר ובהמשך הוגש נגדו כתב האישום וכאמור הוא הורשע בעבירות שיוחסו לו. הכרעת הדין ניתנה ביום 7.3.21.

על רקע זה, פירסום שמה עלול לגרום לה לפגיעה לא מבוטלת בשם הטוב ובפרטיות, שכן "אין ספק כי זהוי של אדם כחשוד בפלילים פוגע בשמו הטוב ובפרטיותו ועלול לגרום לו נזק רב וחסר תקנה" (בע"פ 8225/12 חברה פלונית בע"מ נ' פלוני (24.2.2013) (להלן – עניין חברה פלונית).

אכן, אם היה מוצא צו איסור פירסום בעת שהייתה המתלוננת חשודה, לא היה הצוו מתבטל עם סגירת התיק, והבקשה כעת אמורה הייתה להידון בהתבסס על נקודת האיזון שקבע סעיף זה, בשים לב לעובדה שהתיק ניסגר (עניין בני פרץ).

יש להדגיש, איננו עוסקים בשאלה מה הייתה התוצאה לו מדובר היה בתלונה על אודות סחיטה בשל נושא אחר (ראו בהשוואה הדיון בשיקולי המאקרו והמיקרו בפרשת יאנוס; כן ראו בהשוואה נסיבותיו של ת"פ (מח'-ת"א) 10279/98‏ מדינת ישראל נ' גלית מזרחי (15.12.1998), שם נאסר פירסום שם המתלוננת בשל כך שהסחיטה עסקה בהרגליה המיניים, להבדיל מטענת הנאשמת שהמתלוננת רכשה ממנה סמים).

...

עם זאת, דומני כי בענייננו מסקנה זו מרחיקת לכת.

התוצאה התוצאה היא שאני מקבל את הבקשה ומורה על ביטול החלטתי מיום 16.3.21.

עם זאת, על מנת לאפשר לנשים המצולמות לקבל הודעה אישית מהמשטרה, טרם הפרסום, אני מעכב ביצוע החלטתי עד יום 9.5.21.

ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט המחוזי בחיפה היתקבל ברוב דיעות (עפ"ג (מחוזי חיפה) 34663-06-20 מיום 10.12.2020), והמערער הורשע בעבירה של החזקת פירסום תועבה ובו דמותו של קטין, וכן בוטל צו איסור הפירסום בתיק הפלילי.

עם זאת, ביום 8.6.2021 נתן בית הדין "הודעה", כי "מטעמי זהירות יתרה", ובטרם הפירסום באתר נציבות שירות המדינה, הוא מצא לנכון להשמיט פרטים מסוימים בהכרעת הדין ובגזר הדין שיהיה בהם כדי לזהות את בנו של המערער ומגבלותיו.

אכן, כפי שטען ב"כ המערער בפניי, היתקבל עירעורו של הנאשם בעיניין ברקאי על חומרת העונש (ע"פ (מחוזי חיפה) 1191-04-12) [אציין, שאיסור הפירסום בפסק הדין בערכאת העירעור בעיניין ברקאי היתייחס, כמצוין (שם) בסיפא של פסק הדין שבערעור, לעניין אחד בלבד, שאינו נוגע לשאלת חומרת העבירה].

...

כמו כן, מלין המערער על החלטת בית הדין שלא להיעתר לבקשתו לאסור את פרסום ההליך בעניינו, או לחלופין שלא לפרסם את שמו.

בית הדין הגיע למסקנה, כי מעשיו של המערער רעים וחמורים, ולכן, גם לאחר ששקל את נסיבותיו האישיות ואת כלל טיעוני המערער, לא מצא בית הדין להקל עִמו.

סוף דבר: לאור כל המפורט לעיל, אני דוחה את ערעורו של המערער באשר לאמצעי המשמעת של פיטורים לאלתר משירות המדינה.

אני מקבל חלקית את הערעור לגבי פסילתו של המערער משירות המדינה וממשרד הבריאות, וחלף אמצעי המשמעת של פסילה לצמיתות משירות במשרד הבריאות ובשירות המדינה שקבע בית הדין בגזר דינו, אני קובע כי המערער ייפסל משירות במשרד הבריאות ובשירות המדינה (בחופף) לתקופה של שנתיים.

בנוסף, אני מורה כי המערער ייפסל לצמיתות מתפקיד ניהולי, ומתפקיד הכרוך בטיפול בקטינים, הן במשרד הבריאות הן בשירות המדינה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה פרקליטות מחוז צפון (המשיבה 1, להלן: המדינה) בקשה בהתאם לסעיפים 68 ו-70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), לניהול ההליך בדלתיים סגורות ולמתן צו איסור פירסום שיחול על כל פרט שיש בו כדי לחשוף את זהות המערערת או לפגוע בפרטיותה.

להשלמת התמונה יצוין כי קיים צו איסור פירסום על תיק האינוס, אך הותר פירסום שמותיהם ותמונותיהם של הנאשמים באותו תיק, למעט תמונתו של אחד מהם.

ביום 21.12.2021 הורשעו המשיבים על-פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית.

משזכות העמידה בבקשות לביטול צוי איסור פירסום קיימת לצדדים שלישיים בלתי קשורים, קל וחומר כי היא קיימת גם ביחס לנפגעות עבירה, להן זיקה קרובה הרבה יותר לתיק (ראו למשל: בש"פ 8559/21 פלונית נ' מדינת ישראל (22.2.2022)).

...

מנגד, המשיבים טענו כי יש לדחות את הערעור ביחס לפרסום ההחלטה, וציינו כי יסכימו רק לפרסום התוצאה האופרטיבית שלה.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הערעור להתקבל.

על רקע האמור, הנטל המוטל על המשיבים, המבקשים למנוע את פרסום ההחלטה האמורה, כבד במיוחד.

סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שההחלטה מיום 12.6.2023 תהיה בת-פרסום.