לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, קבע בית המשפט כי הטענות מצריכות בירור עובדתי ובמקביל גם ניתנה לחייב אפשרות לבוא בדברים עם מע"מ ועם המנהל המיוחד על מנת לבחון האפשרות להגיע להסכמה כזו או אחרת, אשר תאפשר תועלת לכלל הנושים ואף תאפשר לחייב לשלם את חובותיו במסגרת הליך פשיטת הרגל, במסגרת מתכונת זו או אחרת.
המסגרת הנורמאטיבית העוסקת בבטול הליכי פשיטת רגל מוסדרת בסעיף 55(ב) בפקודה, הקובעת כי: "בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל".
דרך הפריזמה של תום הלב יש להתבונן על אופן יצירת החובות, אופן היתנהלות מול הנושים, הקף הגילוי לפני הכניסה להליך ולאחר ההליך גם אופן קיום החובות בהליך בתמורה להגנה שנותן ההליך לחייב.
...
כאשר עניין לנו בשיעור העיקרי והמכריע של החוב, סבורני כי עצמת חוסר תום הלב גבוהה ועל כן ראוי לשקול מחדש את צו הכינוס ולבטל את ההליך.
סוף דבר – ביטול ההליך
נוכח כל האמור, ומשקבעתי כי החייב הסתיר בבקשתו לצו כינוס את דרישת מע"מ [המהווה כ- 96% משיעור הנשייה], דרישה המבוססת על כפל מס נוכח חשבוניות פיקטיביות, גם אם טרם נבחנה מידת אחריותו של החייב למעשה המרמה עצמו, מצדיקה בחינה מחודשת של הבקשה לצו כינוס ובקשת עמדת הנושה לביטול ההליך בשל ההסתרה.
אשר על כן, ובשים לב לחשיבות השמירה על עקרון תום הלב, מתקבלת הבקשה לביטול צו הכינוס וההליך, ואני מורה כדלדמן:
צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנת החייב, בטלים;
הבקשה להכרזה כפושט רגל נדחית.
