בית משפט קמא הוסיף וקבע כי פיש אחר את המועד להגיש בקשה לביטול פסק הבורר ולפיכך אין להזקק לבקשתו.
בית המשפט ציין כי האפשרות היחידה לבוא בשעריו עם בקשה לביטול פסק בוררות לאחר שחלפו 45 ימים מיום מתן הפסק, היא רק מכוח העילה של העדר הסכם בוררות בר תוקף בהתאם לסעיף 24(1), והמבקש לא ביסס את בקשתו בשום שלב על עילת ביטול זו וכן לא ביסס את טענתו לביטול הפסק מכוח סעיף 24(10) לחוק.
...
בית המשפט הוסיף, כי מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד בהיעדר שיתוף פעולה מצד איידלמן, ולא בכדי מצא בית הדין לסייג החלטתו ולהורות לפיש להפקיד שיקים להבטחת נזקיו של איידלמן לאחר בירור טענותיו, ואמנם טענות איידלמן התבררו בהמשך ולאחר מכן ניתן פסק הבוררות.
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות המבקש ועיינתי בכל המסמכים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בקבלת תגובת המשיב.
אין בידי לקבל טענה זו. על פי תקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968, על מבקש הביטול להגיש בקשתו כשהיא נתמכת בתצהיר לאימות העובדות הכלולות בה. בתגובה לבקשת הביטול יכול מבקש האישור להגיש תצהיר מטעמו, אם יחשוב זאת לנכון, כדי להעמיד עובדות על דיוקן, או להסתפק בחקירה נגדית של המצהיר (אוטולנגי (כרך ב'), 909).
נוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.
