המבקש אינו מיוצג על ידי עורך דין, ובסעיף 8 לכתב ההגנה שהגיש, טען כדברים הבאים (בשינוי סימני הפיסוק המקוריים):
" ... על מנת להעמיד את הדברים על דיוקם, יפורטו להלן נסיבות הארוע כדלקמן: הנתבע החנה את רכבו בחניה הפרטית שלו. בשל תקלה במנוע, הרכב חנה עד להגעת איש מיקצוע על מנת שיתקנו. בשעה 04:00 לפנות בוקר בערך, רכבי הוצת על ידי אלמונים, ואש עברה למכונית שהייתה מבוטחת אצל התובעת. אין לנתבע כל אחריות בנזיקין בארוע מצער זה, את התביעה צריך להגיש נגד המציתים ולא נגדי, מפני שאני גם כן הקורבן בהצתה זו."
אציין, כי מסמכים מתיק המישטרה, שצורפו לתגובת המשיבה לבקשת המבקש, למדתי לדעת, שרכבו של המבקש היה משאית, שהשימוש בה הופסק כששה חודשים לפני הארוע, ורישיונה הופקד במשרד הרשוי.
כפיי שציין בית משפט קמא בהחלטתו מתאריך 8.1.2024, ביטול פסק דין שניתן בהיעדר בעל דין אפשרי מחמת הצדק, אם מתברר שבעל הדין לא התייצב לדיון מחמת שלא הוזמן, או במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט.
...
אקדים מסקנה לדיון, ואציין, כי לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, החלטתי להפעיל סמכותי לפי תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, ולדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והערעור הוגש לפי הרשות שניתנה.
(ב) הנני מקבל את הערעור, והנני מבטל את פסק הדין אשר ניתן נגד המבקש בתאריך 7.12.2023.
נוכח קביעת בית המשפט בדבר "התוצאה המתחייבת במשפט", הנני מורה, כי הדיון בתביעת המשיבה בבית משפט קמא, יועבר למותב אחר.
(ג) כיוון שעל פי הבקשה שהוגשה, נראה הדבר שהמבקש נעזר בהכנת הבקשה בעורך דין, הנני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 5,850 ₪.