ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד (תעבורה)

פרק ט"ז לתקנות שכותרתו "ההחלטה השיפוטית" מעגן במסגרתו את תקנה 131 לתקנות אשר קובעת: "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; ..." ברע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (פורסם, 27.2.2001) נקבע: "5. ...ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הנתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו. אכן יש לכלול את הזכות לביטולו של פסק דין שניתן על פי צד אחד במשפחת הזכויות המרכיבות את זכות הגישה לבית המשפט שהפכה לזכות חוקתית. מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין ההזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק, בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העידר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק" (ש. לוין, תורת הפרוצידורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204).

בהתאם, הצהירה הנתבעת 1 כי כזכור לה כתב האישום נימסר לידיה בכתובתה לאחר הנישואין, קרי בשכונת גבארין – אלמסלאא באום אל פחם ולאחר מכן מסרה אותו לעו"ד אשר טיפל בתיק התעבורה והוא אשר קיבל את הזימונים.

...

לאור כך שהוגש כתב אישום כנגד הנהגת השנייה בשיירה שפגעה ברכב הראשון ולכאורה, לטענת התובעת, גרמה לתאונות מאחורי רכבה, ביקשה התובעת לצרף את הנהגת המורשעת (להלן: "הנתבעת 1") כנתבעת נוספת וכתב התביעה תוקן.

מנגד, התובעת טענה כי אין להיעתר לבקשה שכן מדובר בבקשה לא רלוונטית.

לפיכך, אין בידי לקבל את טענות התובעת, אשר ממילא לא הוכחו, ביחס לכך ששעה שהמדינה ביצעה מסירות וניהלה הליך שלם בו הכתובת הרשמית של הנתבעת 1 הינה הכתובת אליה בוצעה המסירה הרי שגם המסירה נשוא הבקשה בוצעה כדין.

לפיכך, שוכנעתי כי בנסיבות דנן, לאחר בחינת כלל שיקולי בית המשפט, פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 1 בטל מעיקרו.

סוף דבר: הבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה - מתקבלת.

גם בעפ"ת 40062-01-19 מדינת ישראל נ. אלעזר זמל, שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים קבע בית המשפט כי סעיף 225א(א1)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 אינו חל בנסיבות בהן תעוד העבירה נעשה בידי "שומר דרך", מהנימוקים המפורטים בהרחבה בפסק הדין, כאשר בעיקר מציין בית המשפט כי סעיף 27א לפקודת התעבורה קובע באופן מפורש כי עניינו בצלום שנעשה במצלמה המופעלת באופן אוטומאטי או בידי שוטר ואילו צלום שנעשה בידי "שומר דרך", לא בוצע באופן אוטומאטי ולא על ידי שוטר.

בתשובת המבקש ציין כי בתגובת המשיבה ישנה סתירה, שכן המשיבה טוענת כי כתב האישום נימסר לאחר שלושה וחצי חודשים, כאשר כתב האישום הוגש רק ביום 26.10.21 וממילא לטענתו כתב האישום וההזמנה לדין לא התקבלו בידו, ועל כן נשפט בהיעדרו ואף ביקש לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד.

...

טענה זו של המשיב דינה להידחות אף היא, שכן המשיבה ציינה בתגובתה כי ההודעה על ביצוע עבירת התנועה הודפסה ביום 21.10.20 וזו נשלחה לנאשם באמצעות דבר דואר שפרטיו בתגובה, וזאת ביום 27.10.20.

אם כן נוכח טענה זו של המבקש עצמו, הרי שגם טענתו כי לא קיבל את ההודעה על העבירה שבוצעה לכאורה, דינה להידחות, שכן אין בה כדי לסתור את טענת המשיבה אשר ציינה את פרטי דבר הדואר שנשלח לו ביחס להודעה על ביצוע העבירה.

הסיבות שפורטו על ידי המבקש בבקשתו לביטול פסק הדין, לכך כי אינו מקבל את דברי הדואר בשל תקלה בסניף הדואר בישוב בו הוא מתגורר, אין בהן כדי לסתור את טענת המשיבה בדבר משלוח ההודעה על ביצוע העבירה, כן כל שנדרש מהמשיבה הוא לשלוח את ההודעה על ביצוע העבירה, ותו לא. בנסיבות אלה, אני דוחה את בקשת המבקש לביטול כתב האישום.

המסגרת הנורמאטיבית בהתייחס לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, קובעת תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018: "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו;.." הינה כי כן, בקשה לביטול פסק דין כאמור צריכה להיות מוגשת תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש.

מכל מקום, וגם אם אתעלם מהתנהלותו הדיונית של המבקש במקרה זה, הרי שלא התרשמתי כי קיימים סכויי הגנה טובים למבקש, מקום שהמבקש הורשע בהליך התעבורה וכאשר טענותיו ביחס למצב הרכב במועד התאונה ולקיומו של מצג ביחס לקיומו של ביטוח לרכב נטענו בעלמא וללא סימוכין וממילא לא נזכרו בכתב האישום שהוגש נגדו.

...

מן הכלל אל הפרט; לאחר ששקלתי את טענות המבקש ועיינתי בכתבי הטענות שלפני, על צרופותיהם, מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסקי הדין, הן מחובת הצדק והן בהתאם לשיקול דעתי.

עם זאת, לפנים משורת הדין, וזאת בהינתן הסכמת התובעת והמבקש לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש ביום 3.3.20, תוך מחיקת התביעה נגד המבקש ללא צו להוצאות, מצאתי לנכון להיעתר להסכמת הצדדים כמבוקש.

סוף דבר בהינתן הסכמת התובעת והמבקש לביטול פסק הדין מיום 3.3.20, תוך מחיקת התביעה כנגד המבקש ללא צו להוצאות, אני מוצאת לנכון להיעתר להסכמת הצדדים ולהורות כמבוקש.

בהעדר תגובה מטעם הנתבעת 2 לבקשה לביטול פסקי הדין, אני מורה בזאת על ביטול פסק הדין מיום 2.7.23, תוך מחיקת ההודעה לצד שלישי נגד המבקש ללא צו להוצאות.

הנתבעת 1 הורשעה באחריות לתאונה בבית משפט לתעבורה והדבר מהוה ראיה לכאורה לאחריותה הבלעדית.

" בפר"ק (מרכז) 45345-10-13 מועצה מקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו – מנהל מיוחד לעמותה (פורסם, 14.1.2015) נקבע כי שקולי ביטול פסק דין מושתתים על שני אדנים, ביטול מן הצדק או בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט: "26. בית המשפט ייעתר לבקשה שעניינה ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד אם מצא כי ביטול כאמור מתחייב מן הצדק (קרי, כאשר נפל פגם דיוני היורד לשורשו של עניין, כשלרוב מדובר בפגם בהמצאה או פגם אחר שפגע ביכולת להשמיע טענות) או בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בשים לב לסיבה בגינה ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד ולסכוי

...

הנה כי כן, די באמור עד כה, כדי להראות כי הנתבעת 1 לא הוכיחה שכתב התביעה לא הומצא כדין וכי דין בקשתה להתקבל מן הצדק.

לאור האמור, שוכנעתי כי בנסיבות דנן, לאחר בחינת כלל שיקולי בית המשפט, פסק הדין שניתן כנגד הנתבעת 1 בטל, כפוף להגשת כתב הגנה ולתשלום הוצאות התובעת.

סוף דבר: כתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 יוגש עד ליום 18.1.24.

אולם, בסמוך לאחר הדיון ובו ביום הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד.

למעשה, הפרה התובעת את הוראת תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 הקובעת: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך." מכאן, אחריותה של התובעת לקרות התאונה.

...

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות סרטוני התאונה שהציג כל אחד מהצדדים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהן באופן בלתי אמצעי, אני קובע כי גרסתו של הנתבע לגבי אופן קרות התאונה הינה מסתברת יותר מאשר גרסתה של התובעת.

בהקשר זה אומר כי איני מקבל את גרסתה של התובעת כי פתחה את דלת רכבה ורק כאשר התכופפה רכב הנתבע פגע בדלת רכבה.

סיכום התובעת תשלם לנתבע בגין הוצאותיו בסך 600 ₪, וזאת תוך 30 יום.