ביטול פסק דין שניתן בהסכמה תחת לחץ

במעמד קדם המשפט הראשון בתיק, בית המשפט העיר באשר לנוסח כתב התביעה, הואיל והסעד הנידרש הנו ביטול פסק דין שניתן בהסכמה בין התובע לנתבע 1, ולא נדרשים סעדים בעיניינם של נתבעים 2 ו-3.

יוער גם כי במסגרת קדם המשפט הראשון, הצדדים השלימו טענות ביחס לבקשה זו; המבקש טוען כי בכתב התביעה, התובע עותר לסעד הצהרתי, לפיו כביכול פסק הדין, הנותן תוקף להסכם פשרה, שהמבקש לא היה צד לו וניתן ביום 02.07.15 מבוטל מחמת שהושג תחת לחץ, כפיה, עושק או טעות.

...

אם המשיב עצמו אינו יכול להשיב מהי עילת התביעה שלו נגד המבקש, וכיצד מצביע כתב התביעה על יריבות כלשהי ביניהם , אזי ברור שדין התביעה להידחות על הסף ו/או להימחק על הסף גם בנימוק של היעדר עילת תביעה והיעדר יריבות.

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים ומהות כתב התביעה הקיים בתיק, דין הבקשה – דחייה ולהלן יבואר; כידוע, סילוק תביעה על הסף איננו דבר שבשגרה, משום שהוא מונע מהצדדים לתביעה לברר את המחלוקות שבה לגופן (ראו רע"א 8222/18 עיריית תל אביב-יפו נ' אברהם בכדשן ו-22 אח' (נבו, 25.03.2019).

לאור האמור, הבקשה נדחית, ובנסיבות העניין, לאור מהות הטענות, לא יעשה צו להוצאות.

בתמצית, לשיטת התובע (להלן: "התובע" ו/או "המשיב"), הסכם הפשרה הושג תחת לחץ ו/או כפיה ו/או עושק ו/או טעות.

טענה נוספת היא העדר היתיישנות – אמנם יכולה לחול טענת ההתיישנות, אך יש חריגים רבים החלים בעיניין זה, לרבות החריגים הבאים; החריג האמור בסעיף 7 לפיו "מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושהה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, הטעייה – לרבות בדרך של אי גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה". לפי עדותו של המשיב, אחרי שנודע למבקש 1 על ביטול הסכם ההלוואה, בכובעו כעורך דינו, צעק עליו תוך איומים ולחצים "תגיד שאתה כשיר לחתום". בזמן זה, המשיב היה שרוי במצב נפשי בו היה בלתי כשיר למעשיו.

ב"כ התובע הבהיר בדיון בזו הלשון – "לשאלת בית המשפט, התביעה עניינה בסעד אופראטיבי של ביטול הסדר גישור שניתן בהסכמה בין התובע לבין ארביב דוד, ובית המשפט שואל אותי מה הסעדים המתבקשים, מנתבע 2 ו 3, אני משיב שכל אחד ואחד מהנתבעים בתיק זה יושפע מביטולו של פסק הדין שנתן תוקף לגישור, באופן הבא, הרי מה שאנו בחרנו לעשות בתיק זה, והסברנו, זה לידון בשאלת הביטול כדי לא לסרבל את ההליך, יכולנו מהתחלה לתבוע את הביטול, ואת תוצאותיו של פסק הדין והסדר הגישור הזה.

...

ביחס למבקש 1; המשיב טוען כי דינה של הבקשה לסילוק על הסף של התביעה, להידחות.

בלי להביע עמדה בטענות וביחס לטענת ההתיישנות; שאלת הפיצוי הכספי יכולה להיות נלווית ולדון בה, במידת הצורך ובהתאם למסקנה, בשלב מאוחר יותר.

אשר על כן, הנני מורה על מחיקת התביעה כנגד מבקש 1.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הנני להורות על מחיקת התביעה ביחס למבקשים.

הסעד שנתבע בכתב התביעה - "פסק דין הצהרתי, ביטול פסק דין שניתן בהסכמה, ביטול הסכם פשרה ופיצול סעדים". לשיטת המערער, הסכם הפשרה הושג תחת לחץ ו/או כפיה ו/או עושק ו/או טעות.

...

דין טענת המערער ברכיב זה להידחות.

לא מצאנו כי העניין שלפנינו נופל לגדר אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים התערבות של ערכאת הערעור.

סיכומו של דבר הערעור נדחה.

תמצית טענות הצדדים טענות התובע התובע טוען כי בעת מתן פסק הדין כמפורט לעיל, הוא היה נתון תחת לחצים ולא הבין את מהות ההליך.

הדין החל ויישומו דחיית טענות התובע המופנות כלפי היתנהלות בית המשפט עובר למסירת הסכמותיו בתביעה הרכושית התובע הגיש תובענה לביטול פסק הדין שניתן בתביעה הרכושית, בין היתר, בשל טענות לתחולתן של עילות חוזיות שבוצע כלפיו מצד בית המשפט, ואשר הובילו אותו לקבלת אותן הסכמות אשר אושרו וקיבלו תוקף פסק-דין.

בעיניין זה נקבע בע"א 116/82 עמיקם לבנת נ' יצחק טולידאנו פ"ד לט (2) 729,732 כי: "כאמור לעיל, פסק הדין שאושר בהסכמה בין בעלי הדין נושא עמו אופי של הסכם ואופי של פסק דין. הוא מורכב משני מרכיבים, והם ההסכם בין הצדדים וכן האישור שניתן לו על ידי השופט. אם צד טוען, שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות סדרי הדין או בפסק הדין (כולל מקרה בו נטען כי פסק הדין ניתן רק בלחצו של בית המשפט) יגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר". על אף האמור, לא אעשה מלאכתי קלה יותר בכך שאמנע מלדון בטענה זו ואדרש לטענת התובע לפיה הודיע לו בית משפט שככל שלא יסכים להצעת בית משפט יהיו לכך השלכות משפטיות וכלכליות והוא חש פחד, השפלה, לחץ ואיומים מהסובבים אותו.

...

אשר על כן, הגעתי למסקנה כי התובע היה מודע היטב למשמעות הסכמתו ותוצאותיהן וכי אלה התקבלו בדעה צלולה ובנפש חפצה, ולא מתוך כורח, אילוץ, חרדה, פחד וכל יתר טענותיו על פגמים שנפלו בעת כריתת ההסכמות ואישורן בתוקף פסק דין.

לפיכך, ומשעה שטענות התובע אינן מתבססות על ראיות או עובדות חדשות שנתגלו לאחר מתן פסק הדין ובהינתן כי לא מצאתי כי המקרה שבפני חוסה תחת אותם מקרים בעלי חשיבות ציבורית או כי נעשה עוול לתובע, המצדיקים סטייה מעקרון סופיות הדיון, דין התביעה להידחות.

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל, אני מורה על דחיית התובענה.

בענייננו, נתבקש סעד הצהרתי המורה על ביטול פסק דין שניתן בהסכמה ביום 21.11.19, מאחר ולטענת התובעת היא לא נכחה בדיון ולא הסכימה להסכם הפשרה, ולכן יש לבטל את ההסכם ולשוב לנהל את הדיון.

בענייננו, לא מדובר בהסכמה שגובשה בחפזון, תחת לחץ וכד'.

...

ולכן, הגישה היא שיש לכבד הסכם פשרה כחלק מעקרון סופיות הדיון ובית המשפט לא יבחן מחדש את ההסכם ואת פסק הדין שנתן לו תוקף, ולא יבטל פסק דין שהפך זה מכבר לחלוט שאחרת אין לדבר סוף (ע"א 7663/11 דדון נ' חדד (פורסם ביום 29.4.13 )).

לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת.

אני דוחה את התביעה ומורה כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.