לכן, משפנתה המדינה לעיריות ,בסמוך למתן פסק הדין , והסבה את תשומת ליבן לכך שההסכמה שהושגה ומבוצעת אינה חוקית ,דבר שלא היו מודעות לו העיריות עד לפניה זו, היה עליהן להפסיק פעילות לא חוקית זאת לאלתר ולהוציא הנחיות חדשות התואמות לדין או לפנות לבית המשפט ולציין שיש לבטל את ההסכמות שקבלו תוקף של פסק דין שכן הן הושגו בהנחה מוטעית שהן חוקיות ותואמות את הוראות הדין ולא להמשיך בבצוע אותה פעילות.
...
למעשה היה ניתן להסתפק בהבהרה זו ובכך לסיים את החלטתי ,ברם לא ניתן להתעלם מכך שהעיריות סברו בטעות שהצבת אדם פרטי בעל רישיון כשומר באתר היא חוקית וכך פעלו בשטח ושהן הדגישו בדיון שאם היו יודעות שהמצב הוא שחלק מההסכמות אינן חוקיות ואי אפשר מבחינת הדין להציב אדם פרטי בעל רישיון נשק כשומר באתר בניה לא היו מסכימות להגיע לאותן הסכמות שניתן להן תוקף של פסק דין .
אמנם כעולה מהפסיקה (ראו בין היתר דנ"א 6325/21 אלישקוב טאמז נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (פורסם בנבו)(28/11/21) וע"א 647/20 טאמז אלישקוב נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (פורסם בנבו)(2/9/21) (להלן-עניין אלישקוב) , יש להצביע על אי חוקיות מובהקת בתנאי הסכם הפשרה ועל שיקולים כבדי משקל התומכים בביטולו חרף הפגיעה בעקרון סופיות הדיון, אך אני סבור שבמקרה זה מתקיימים התנאים הנ"ל לביטול ההסכמה ,כאשר כפי שציינה כבוד השופטת ברק ארז בפסק הדין בעניין אלישקוב, בית המשפט אינו מפעיל שיקול דעת שיפוטי משמעותי בבואו לאשר את הסכמת הצדדים וקשה לצפות כי שופט ירד לחקר כלל הטענות בתיק על מנת לוודא את הביסוס המשפטי והעובדתי של הסכם הפשרה .
לכן, בנסיבות העניין , אני סבור שבמקרה זה אין להסתפק בהבהרה שניתנת על ידי בהחלטה זו ,אלא יש לבטל גם את ההסכמות של הצדדים.
התוצאה:
לאור כל האמור אני מבהיר שעל כולם לפעול לפי הוראות הדין ,ומבהיר שההסכמות של העותרות והמשיבות 1-3 אינן עולות בקנה אחד עם הוראות הדין והתוצאה הנכונה ,השלמה והצודקת לטעמי במקרה זה ,בנסיבות המיוחדות דנן ובהתחשב במצב החירום הביטחוני עקב המלחמה ,הינה ביטול ההסכמות ופועל יוצא מכך ביטול פסק הדין שנתן להן תוקף של הסכמה והחזרת העניין לעיריות לקבלת החלטות להנחיות והתנאים שיינתנו לקבלנים באתרי הבניה, כאשר כמובן שלכל צד שמורות הטענות והאפשרויות המשפטיות.
