ביטול פסק דין שניתן בבית הדין לעבודה

ביום 25.5.2015 קיבל בית הדין את הבקשה, וקבע כי יש לסלק על הסף את התביעה שכנגד; - בשנת 2016 הגישו התובעות תביעה נוספת כנגד הנתבעת, ובה טענו כי יש לבטל את פסק הדין שניתן בהליך תביעת העבודה.

...

ערעור שהוגש על ידי התובעות – נדחה (ע"ר (ת"א) 52004-11-22); טענות הצדדים – הנתבעת טוענת, במסגרת בקשתה לסילוק על הסף, כך: עד היום הגישו התובעות עשרות בקשות שונות למספר ערכאות, שכל מטרתן להתחמק מהתשלום שהוסכם בין הצדדים במסגרת הליך תביעת העבודה; כל הבקשות שהגישו התובעות נדחו על ידי בתי הדין לעבודה ועל ידי בתי המשפט; ההוצאות שנפסקו לחובת התובעות מעולם לא שולמו, ומדובר בסכום מצטבר של עשרות אלפי שקלים; התובעות לא מהססות להגיש פעם אחר פעם את אותן הבקשות, וגורמות לבזבוז משאבים אדיר ולבזבוז זמנם של בתי המשפט השונים; מדובר בהתנהלות חמורה של בעל דין שיש להוקיע אותה; גם התביעה הנוכחית הינה מופרכת, והטענה המונחת בבסיסה – השבת שכר עבודה שלכאורה שולם לנתבעת ביתר – עומדת בניגוד מוחלט להסכמי הפשרה שחתמו עליהן התובעות; טענות התובעות אף נדחו במפורש על ידי בית הדין במסגרת הליך תביעת הקופה, והן אף התיישנו; גם ההסכמה שגובשה בבית הדין הארצי לעבודה ("הצדדים מצהירים ומתחייבים כי בכפוף להוראות הסכם זה, אין להם טענות מכל סוג ומין שהוא האחד כלפי השני, לרבות כלפי מי מטעם הצדדים ולרבות באי כוחם, בקשר לתקופת עבודתה של המשיבה בבית המרקחת וסיומה, וכן בקשר לכל ההליכים שהתנהלו בקשר לתקופת העסקה זו וסיומה") מונעת מהתובעות מלהעלות כל טענה, לרבות הטענה הנוכחית; יש לדחות את התביעה על הסף מטעמי מעשה בית דין; מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט; התביעה אף התיישנה והוגשה בשיהוי ניכר.

מנגד, התובעות טענו, בתגובתן לבקשה, כך: יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף; התביעה הנוכחית אינה תביעה להשבת שכר, אלא תביעה לפיצוי כספי שיסודה בעילת המרמה שביצעה הנתבעת בזמן עבודתה בבית המרקחת שהיה בבעלות חברה של התובעות; הנתבעת שינתה את תיאור משרתה ללא אישור הרוקח המחוזי, בניגוד לחוק ולרישיון העסק, תוך הסתרת השינוי מהתובעות; בשל כך נסגר בית המרקחת מיידית ביום 22.3.2011; הנתבעת הצהירה בעצמה בעבר כי פסקי הדין הקודמים אינם מקוימים; גם בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבל טענה זאת; נכון הוא שהן לא משלמות את ההוצאות שנפסקו לחובתן, אך הנתבעת הסתירה מבית הדין שהן הפקידו ערובה, שהוחזרה לידן לפי החלטה שיפוטית; תיק ההוצאה לפועל נסגר מחוסר מעש.

עם זאת, מטעמי קיצור ויעילות הדיון, נציין כי מצאנו טעם רב גם בטענות אלה.

סוף דבר – בעניין עזבון המנוח רודה ז"ל ציין כב' הנשיא שמגר – והדברים יפים לענייננו, כי "... משניתנה גושפנקא שיפוטית להסכמת הצדדים בדבר הדרך ליישוב הסכסוך, שוב אין מקום לאפשר להם להחזיר את הגלגל אחורנית ולפתוח מחדש את חזית המריבה, שאם לא כן, לא יהיה בכוחו של פסק הדין למלא את התכלית לה נועד, קרי-יישובם הסופי של סכסוכים" (ע"א 601/88 עיזבון המנוח רודה ז"ל נ' שרייבר, פ"ד מז(2) 441 (1993), עמ' 443).

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על הסף מטעמי מעשה בית דין.

ככלל, גישת בתי הדין לעבודה מקילה בכל הנוגע למתן רשות לתקן את כתב הטענות.

בשורה של החלטות ופסקי דין נקבע כי על בית המשפט לבחון גם את אינטרס הציבור בייעול הליכים ואי הקצאת זמן שפוטי יקר שלא לצורך; השלב הדיוני בו מוגשת הבקשה; האם נהג מבקש התיקון בתום לב; האם נהג המבקש בשיהוי בהגשת בקשת התיקון והאם העתרות לבקשה תיגרום להכבדה והארכת ההליך וסרבולו; 'ככלל אין להפוך את התביעה לתביעה אחרת, בפרט בשלב מאוחר של ההיתדיינות, ולאחר שההליכים התנהלו סביב כתב התביעה המקורי'".[footnoteRef:2] [2: בר"ע (ארצי) 47688-09-20 פרישתא – אפרים בורשטיין ושות' בע"מ (8.1.2021)]

דיון והכרעה הדיון הראשון בתיק היתקיים בבקשת הנתבעים המקוריים לבטל פסק דין שניתן נגדם בשל שלא הוגש בתיק כתב הגנה ולא בשל מחדל המבקש.

...

אשר על כן, לא מצאתי הצדקה להיעתר לטענות התובע לתיקון התביעה.

גם הבקשה להגיש כתב תשובה דינה להידחות.

לאור האמור בקשות התובע נדחות.

המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה כאמור סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טירחת עו"ד. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוואנטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06): "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה להתמשכות ההליך חרף סיווגו כדיון מהיר, כאשר עיכוב בירור ההליך נבע בעיקר מהתנהלות התובעת והיעדר התייצבותה לדיונים שנקבעו בעיניינה ובכך לא ניתן היה לברר את המחלוקת העובדתית בתיק, קל וחומר עת כבר בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת באמצעות בנה את העסקת התובעת אצלה, כך שמדובר היה במחלוקת עובדתית מהותית ונוכחות התובעת עצמה בדיון היא הכרחית לבירורה; וכן בשים לב למשאבים שנדרשו לניהול ההליך, לכך שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובקשות ותגובות שונות, בין היתר, לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד; וכן בהיתחשב במועד בו הוגשה בקשת התובעת למחיקת התביעה, ערב דיון ההוכחות, שנידחה אף הוא מספר פעמים לבקשת התובעת, וכן עת הבקשה למחיקת התובענה שהוגשה כאמור בשלב מיתקדם מאוד בהליך הוגשה אף היא ללא ציון עמדת הצד שכנגד – מצאתי, כי לנתבעת אכן נגרמו הוצאות לא מבוטלות בניהול הגנתה ואין בנסיבות העניין טעמים המצדיקים העידר חיוב התובעת בהוצאות, תוך גרימת חיסרון כיס לנתבעת.

...

המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים עניינה כאמור סוגית החיוב בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד. תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כדלקמן: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06): "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים וכן לאחר שנתתי דעתי לשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה להתמשכות ההליך חרף סיווגו כדיון מהיר, כאשר עיכוב בירור ההליך נבע בעיקר מהתנהלות התובעת והעדר התייצבותה לדיונים שנקבעו בעניינה ובכך לא ניתן היה לברר את המחלוקת העובדתית בתיק, קל וחומר עת כבר בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת באמצעות בנה את העסקת התובעת אצלה, כך שמדובר היה במחלוקת עובדתית מהותית ונוכחות התובעת עצמה בדיון היא הכרחית לבירורה; וכן בשים לב למשאבים שנדרשו לניהול ההליך, לכך שהצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ובקשות ותגובות שונות, בין היתר, לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד; וכן בהתחשב במועד בו הוגשה בקשת התובעת למחיקת התביעה, ערב דיון ההוכחות, שנדחה אף הוא מספר פעמים לבקשת התובעת, וכן עת הבקשה למחיקת התובענה שהוגשה כאמור בשלב מתקדם מאוד בהליך הוגשה אף היא ללא ציון עמדת הצד שכנגד – מצאתי, כי לנתבעת אכן נגרמו הוצאות לא מבוטלות בניהול הגנתה ואין בנסיבות העניין טעמים המצדיקים העדר חיוב התובעת בהוצאות, תוך גרימת חסרון כיס לנתבעת.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו ת"א 57083-04-21 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת קרן שמש תובעת פלונית ע"י ב"כ עוה"ד לימור הוכפלד-מורד נתבעת הפניקס חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רונן קצף ובן פרייז פסק דין

יצוין כי התביעה נגד חברות הביטוח הנוספות סולקה או הועברה לבית הדין לעבודה, ואינה נושא לדיון שבפניי.

גם כאשר הנתבעת נדרשה לטענות התובעת לאחר ביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, היא כפרה בחובתה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בסכום כלשהוא, וטענה כי דין התביעה כולה להדחות.

...

בנוסף, אני סבורה כי יש ליתן ביטוי להתנהלותה של הנתבעת במסגרת ההליך, ובפרט, להתנהלותה בנוגע לדיון בסוגיית ההוצאות.

לבסוף, אני סבורה כי התנהלות הנתבעת אינה מצדיקה את קבלת דרישת התובעת לתשלום ריבית עונשית על-פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, השמורה למקרים חריגים.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

דיון והכרעה: סעיף 50(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) קובע כי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד תוגש בתוך 30 יום לאחר מועד מסירתו.

...

משנתבעות נמנעו מלהגיש כתב הגנה ונמנעו להגיב לבקשת התובע למתן פסק דין בהעדר נגדן – הגיש התובע בקשה נוספת למתן פסק דין בהעדר ביום 16.2.2022 ובאותו היום נעתר בית הדין לבקשתו ונתן פסק הדין.

מעיון בבקשה לביטול פסק הדין ובכתב ההגנה שצורף לו – מצאתי טענת הגנה כללית וסתמית, לא מפורטת ולא ברורה ולא שוכנעתי כי יש לה סיכוי, מה גם שהנתבעת 2 בעצמה לא טענה אחרת.

בנסיבות אלה, משהנתבעת 2 לא הראתה טעם מיוחד להארכת מועד ולא הראתה טענת הגנה בעלת סיכוי כלשהו ומשחלפו כשנתיים מאז מתן פסק הדין והתובע מצוי בשלב סופי של ביצוע פסק הדין וגבייתו – הבקשה נדחית.