ביטול פסק דין ערבות להלוואה בנקאית

בעיניין הגנה נגד אוחז בשטר נקבע בסעיף 11 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, כי בררת המחדל הנה שזכויות האוחז בשטר כפופות להוראות החוק כאילו היה מלווה (ההדגשה אינה במקור ג'.נ): "ניפתח נגד הלווה הליך בבית המשפט או בהוצאה לפועל לבצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה מלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה, וכי לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור". עוד חשוב לציין כי בהתאם לסעיף 12 לחוק (בנוסחו לפני ואחרי תיקון 5) שכותרתו "הגנה על ערב להלוואה", נקבע ע"י המחוקק כי "כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב". ראו גם פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד בע"א 4862-01-14 שטרצר נגד שלום, ניתן ביום 31.3.2014, שם נפסק כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות חל על מערכת היחסים בין מלווה כספים, למעט תאגיד בנקאי, ללווה שאינו בנקאי ועל ערב להלוואה כאמור.

יצוין כי התובע נימנע מלצרף את השיק נשוא התביעה כראיה לתצהיר עדותו הראשית או לתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם עו"ד מורקוס, והסתפק בצרוף העתק ממנו (פנים וגב השיק) לכתב התביעה הנ"ל. לגירסת אדהם, כפי שעולה מבקשתו לביטול פסק הדין שניתן נגדו בהיעדר מיום 26.3.2018, וכן מסעיפים 6-8 לתצהירו עדותו הראשית, מדובר בשיק המשוך מחשבון הבנק שלו אשר ניסגר לפני יותר מ- 8 שנים.

...

הנפקות המשפטית בהינתן הקביעה שבפסקה הקודמת, מתבקשת המסקנה כי התובע כשל בהוכחת מיהות ההלוואות שהוענקו על ידו לתובע במועדים הרלבנטיים לתביעה (תנאי עסקות היסוד אשר להבטחת פירעונן נעשו לטובתו, לפי הטענה, שטרי החוב נשוא התביעה), ובין היתר, כשל בהוכחת סכומי הכסף שהעביר בפועל לידי מוחמד במסגרת אותן הלוואות, מועד נתינתן, שיעורי הריבית המוסכמת, ושיעורי הריבית שנגבתה בפועל, תקופת כל הלוואה, סוגי ההצמדות שחלו על אותן הלוואות, גובה כל התשלומים שהעביר מוחמד לתובע בגין כל הלוואה ומועד ביצועם, ומהי יתרת החוב המעודכנת, ואופן חישובה.

סוף דבר מכל הנימוקים לעיל אני מורה על דחיית שלושת התביעות.

התובע ישלם לנתבעים, באמצעות ב"כ, הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ"ד אייר תשפ"א, 06 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

מבצעי התרמית נטלו הלוואות מבנקים בשיטת "פירמידה". נטען, כי הבנק פעל בחוסר תום לב ובנגוד לכללי הבנקאות וחוק הערבות.

לאחר קבלת תגובת ב"כ הבנק וקיום דיון ביום 15/10/17, בית המשפט אף אפשר למבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ולאחר קבלת התגובה, נדחתה הבקשה לביטול פסק דין בהחלטה מיום 9/11/17.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים הבאים: א) ניתן היה במקרה דנן לדחות הערעור ללא פירוט לאור תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן גם: "תקסד"א").

באותו מקרה חריג מצא בית המשפט המחוזי לנכון לתקן טעות שנפלה בהתנהלותו הדיונית וביטל פסק הדין.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בית משפט השלום בחיפה תא"ק 1593-09-18 בנק הפועלים כפר קרע 12578 נ' יונס ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשמת בכירה דנה ביאלר משיב/תובע בנק הפועלים כפר קרע 12578 ע"י ב"כ עוה"ד עופר סולומונוב מבקש/נתבע שאדד יונס ע"י ב"כ עוה"ד חאזם מחאג'נה פסק דין

יום לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לבטל את פסק הדין בטענה כי לא ידע על החלטות קודמות של בית המשפט, הודיע כי עושה מאמץ להשגת ייעוץ משפטי שבהעדרו לא יוכל לעמוד על זכויותיו ובקש ארכה בת 45 יום להגשת בקשת הרשות להגן.

המבקש לא מסביר כיצד או מי לדעתו זייף את החתימה, לא מתייחס לקרבה המשפחתית שבין נוטל ההלוואה למי אשר חתמו כערבים להחזר ההלוואה מול הבנק המשיב, ומעל הכל – אינו מתייחס לתצהירו הוא, אשר הוגש ללישכת ההוצאה לפועל, שם הצהיר כי "נסיבות הסתבכותו הכלכלית היא בחתימה על ערבות עבור בן דודו" כאשר בן דודו של המבקש הוא מר אמיר יונס – מי אשר נטל את ההלוואה מושא הליך זה. לא ניתן כל הסבר מאין ידועים היו הדברים לבאת כוחו שאישרה את התצהיר האמור.

...

בפני בקשת רשות להגן אשר דינה להידחות.

בתגובה לבקשה טען המשיב כי מתנהל תיק הוצאה לפועל, בין השאר, כנגד המבקש, הוא ידע אודותיו ועל כן דין הבקשה להידחות.

לאור האמור מסקנתי היא כי בקשת הרשות להגן אינה מעלה הגנה אמתית.

בשים לב לטעמים המנויים לעיל גם טענה זו היתה נדחית על ידי לו היתה מועלית, ולא היא.

סוף דבר בקשת הרשות להתגונן נדחית על ידי בזאת.

יחד עם זאת, ישנן נסיבות בהן חובת הנאמנות והזהירות של הבנק כלפי לקוחותיו גוברת על "חזקת החתימה". במקרה הנידון שינוי הנסיבות המהותי היה צריך להביא לשינוי בתנאי ההלוואה במיוחד לאור כושר ההחזר הלקוי והחסר (וזאת בלשון המעטה) שהיה לשתי ערבות אלו, ללא הוראת הקבע שבוטלה, ואשר מלכתחילה הייתה המקור להחזר ההלוואה.

בנסיבות דחיית התביעה אינני עושה צו להוצאות ואף קובעת כי הסכום של 10,000 ₪ שהופקד על הנתבעת 4 במסגרת הליך בקשת הרשות להגן, יועבר על פרותיו לבנק וזאת עקב ביטולי פסקי הדין והדחיות הרבות בניהול התיק שניתנו לבקשת הנתבעות, גם אם מסיבות מוצדקות.

...

ממכלול הראיות עולה כי הנתבעות לא היו מודעות לשרשור חובה של החברה לאותם מסמכים עליהם חתמו ואשר בגינן הפכו הן לבעלות החוב ואילו לחברה לא נותר חוב לבנק.

אינני מקבלת את טענת הבנק שלאחר בדיקה מצא את כושר ההחזר של הערבות כמתאים להחזר ההלוואות.

יחד עם זאת, אני מקבלת את טענת הבנק לגבי "חזקת החתימה" מדובר בשתי נשים שיודעות קרוא וכתוב וקיימת לגביהן חזקת החתימה, דהיינו שהבינו והסכימו למה שחתמו.

המשיב הודיע כי ברצונו לקיים דיון ולחקור את המבקשת על התצהירים שהגישה במסגרת בקשה מיום 15.9.20 לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהיעדר הגנה כשנה וחצי קודם לכן וכן ביקש לצרף תצהירים של פקידות הבנק אשר טיפלו במתן ההלוואה לנתבע 1 ובהחתמת המבקשת על מיסמכי ההלוואה והערבות אליהם היא מיתכחשת כאשר המבקש היא היא אשר ביקשה לחתום על מיסמכי ההלוואה והערבות בסניף נתניה לנוחיותה הואיל ושם היא מתגוררת ושם היא מנהלת חשבון בנק פרטי.

...

על פי הנטען בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בתחילת שנת 2012 גילתה המבקשת לתדהמתה כי בעלה לשעבר מכור להימורים ולפיכך פרץ בינה לבינו קרע עמוק שהוביל להחלטתה להתגרש ממנו אולם בסופו של דבר לא התגרשה ממנו מאחר והתגלה לה כי היא בהריון ממנו.

על פי הנטען בבקשה לביטול פסק דין, בעת הכנת בקשה זו, כאשר נחשפה לכתב התביעה ולחתימות הנחזות להיות חתימתה, "ברור לה כשמש שחתימתה זויפה על ידי נתבע 1 וכי נתבע 1 הטעה את פקידי הבנק לחשוב שהמבקשת חתמה בעצמה". כך למשל חלק מהמסמכים נחתמו בימים שונים וחלק נחתמו לכאורה על ידיה בסניף נתניה שם היא התגוררה בעת החתימה על הערבות וחלק ממסמכי ההלוואה נחתמו על ידיה כביכול בסניף גלילות בהרצליה, "כאשר כף רגלה של המבקשת לא דרכה שם מעולם". כן ציינה כי בעת הגשת התביעה היו המבקשת ובעלה בקרע חריף שהוביל לגירושיהם ולכן גם אין לה ספק שהוא קיבל את כתב התביעה שיועד לה וחתם בשמה אולם לא מסר לה את כתב התביעה ולא גילה לה עליו "כדי שכתב התביעה לא יגרום לגירושים בין הצדדים דבר שקרה בסופו של דבר לפני מספר חודשים". כן הדגישה כי היא לא יכולה הייתה להיות ערבה מלכתחילה לשום בנק במועד החתימה על הערבות מושא התביעה משלא הייתה לה הכנסה הואיל ולא עבדה וטיפלה בארבעה ילדים קטנים כשהגדול מביניהם הוא בן 6 שמיום היוולדו היא לא עובדת ולא הייתה לה כל הכנסה למעט קצבת ילדים.

סוף דבר.

לאחר שעיינתי בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בבקשה לביטול פסק דין, בתגובה לבקשה לביטול פסק דין, בתשובה של המבקשת לתגובה לביטול פסק דין, במסמכים ובתצהירים, בפרוטוקול הדיון שהתנהל לרבות חקירת המבקשת ובסיכומים שכל צד הגיש בהרחבה יחסית, אינני מוצאת מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד כמשוכה ראשונה, בשים לב לכך שהייתה המצאה כדין שלא כורסמה, כמו גם לו היינו מתגברים על משוכה זו הרי שעדיין הייתה גם המצאה כדין של התביעה שלא הופרכה ובשים לב לאיזון שיש לערוך בין סיבת המחדל לבין סיכויי ההגנה, באופן שאם סיכויי ההגנה גבוהים ניתן להטות את הכף לכיוון ביטול פסק הדין, הרי שסיכויי ההגנה נמוכים הם עד מאוד.

אלה הם המקרים שבהם היה "כמעט" בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בביהמ"ש, אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בימ"ש עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: "...כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי... " (ראו ע"א 9654/02‏ האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ''ד נט (3) 41 (2004)), ועל כן, בשל המחדל שבאי הגשת בקשת רשות להתגונן ובקשה לביטול פסק הדין במועד ולנוכח ההלכה הפסוקה דלעיל, לפיה מונחה בית המשפט לנקוט גישה מקלה כאשר קיימת הגנה, ולו דחוקה (אם כי במקרה דנן אני סבורה כי זו גובלת בהגנת בדים עת עיקר ההתנגדות לכל אורך הדרך הוא בגין טענת זיוף בכל היבט שהוא ובכל שלב של ההליך ובכל זמן חרף פערי הזמן) וכן רוח התקנות החדשות בנוגע לביטול מוסד סדר הדין המקוצר ושיקולי מדיניות שיפוטית, סבורני כי ניתן לאפשר ולהתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות למשיב וכן בהפקדת עירבון ותינתן גם רשות להתגונן (עת שמורה חרף זאת לב"כ התובעת באופן בלעדי לחקור את המבקשת לגופו של עניין במסגרת ישיבה מקדמית קודם לישיבת הוכחות בהתאם למוסכם בדיון בבקשה לביטול פסק דין) באופן שביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלו, אשר יבוצעו בתוך 30 יום : תשלום סך של 3800 ₪ למשיב באמצעות באת כוחו.