ביטול פסק דין עקב אי צירוף תצהיר לבקשה

נקבע כי המבקש לא צירף תצהיר של בא כוחו לשעבר או העתק לפניה לבא כוחו הקודם במסגרתה ביקש לקבל תגובתו להאשמות הקשות שהוא מטיח בו. מר שביט – חמו של המבקש שצרף תצהיר לבקשה על מנת לתמוך בטענת המבקש כי לא ידע על פסק הדין, נכח בעצמו בדיון שהתקיים ביום 25.3.14 שבו נקבע מועד ישיבת ההוכחות.

המשיבה לא הצליחה למשש פסק הדין עקב חובות נוספים של המבקש לגורמים שונים ואין טעם בבטול פסק הדין .

בית משפט היתעלם מהתצהירים המצויים בתיק בנוגע לטענות ההגנה ובית משפט היתעלם מגילו של המבקש – כיום בן 88 ובעת מתן פסק הדין בן 80 ומאישור רפואי שצרף .נטען כי לפי הפסיקה, כל עוד קיימת טענת הגנה אפשרית יש להורות על ביטול פסק הדין.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת למבקש רשות ערעור ולדחות הערעור לגופו מהנימוקים כדלקמן: א) מצאתי לנכון לתת רשות ערעור, כיוון שפסה"ד כבר ניתן, והדרך היחידה להשיג על החלטת בימ"ש קמא היא בדרך של בקשת רשות ערעור.

כאמור, דין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות הערעור והערעור נדחה.

ביום 15.11.2017 הגישו המבקשים בקשה שניה לביטול פסק הדין, שוב מבלי שצירפו תצהיר כדין.

גם בהתייחס לסיבה שבעטיה לא התייצבו המבקשים בדיון שבו ניתן פסק הדין בהיעדר התייצבות, נתגלו סתירות בגירסת המבקשת.

...

המסקנה בדבר העדר מהימנות גרסת המבקשת, חולשת על גרסתה גם בעניין סיכויי ההגנה וטענתה שלא הייתה מעורבת כלל בעסקת המכר שביסוד התביעה.

גרסה זו לא מצאתי משכנעת, גם לנוכח עדותה שלפיה הייתה באותה עת חתמת בסוכנות ביטוח, תפקיד המקשה להלום את המסקנה שלא הייתה מודעת לעסקה, שהתנהלה כאמור בחלקה דרך כתובת המייל שלה בעבודתה, וכי לא הבינה במתרחש כלל.

סוף דבר; הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

המשיבה טענה כי המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף.

לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לצורך הקלה בעונש שהוטל על הנאשם, לא יגרום לחשש לעיוות דין למבקש.

...

המשיבה טענה כי המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף.

דיון והכרעה הבקשה הוגשה ללא תצהיר ועל כן דינה להידחות על הסף.

בנסיבות אלה אני קובעת כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין וכי לא קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו בדיון.

לפיכך אני קובעת כי אי ביטול פסק הדין לצורך הקלה בעונש שהוטל על הנאשם, לא יגרום לחשש לעיוות דין למבקש.

לנוכח האמור ומכוח עקרון סופיות הדיון הבקשה נדחית.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, שניתן ביום 26.10.2017, כנגד המבקש במעמד צד אחד עקב אי הגשת סיכומיו.

אף כאן המבקש לא צירף אסמכתות המעידות על מועד העיקול או על מועד הודעה בעיניין או מתן החלטה בעיניין, או לפחות להבהיר דבר מה בעיניין כדוגמת הבהרה מדוע לא עשה כן. על כן, המבקש לא פעל באופן זה ו-לא תמך בקשתו לביטול פסק הדין באסמכתאות למעט תצהירו.

...

בית המשפט נעתר לבקשה בהחלטתו מיום 20.10.2017.

על כן, נוכח כל האמור לעיל, לרבות לאור ההזדמנויות הרבות שהיו למבקש, שהמבקש לא הציג טעם מיוחד ולא הוכיח או פירט והציג אסמכתאות או ראיות אחרות, תוך שנראה כי רב הנסתר על הגלוי והמבקש שתק לדברים מסוימים ונקט בלשון מעורפלת תוך החסרת מידע, כאשר האיחור משמעותי והמבקש לא נקט בשקידה סבירה שמהווה מחדל שמקורו במבקש – נראה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות.

סוף דבר דין הבקשה להידחות, שכן לא נמצאו טעמים מיוחדים להארכת מועד.

אציין כי נתתי את דעתי בין השאר, לניסיונות המשיבות קודם להגשת התביעה להפעיל את מנגנון הגישור לפי ההסכם, ניסיונות שהמערערת לא מצאה לנכון להתייחס אליהם; למחדלים בהתנהלות המערערת גם לאחר שנטלה ייצוג משפטי ישראלי (מנוסה); לכך שבבקשה לביטול פסק דין נכתב כי תצהיר מאומת כדין יוגש לתיק בית המשפט "במהלך הימים הקרובים", אך דבר זה לא אירע ימים ואף שבועות לאחר מכן (ועוד קודם שהושהו מועדים בהליך בשל גישור), ואף לא עת הודע – חודשים מאוחר יותר – על סיום הגישור וניתנו הוראות לעניין המשך ההליך; להעדר טענה מבוססת כי אין בידי המערערת להפקיד את הסכום (למעט אמירה בעלמא לגבי חסימת דלתות, לא אותר טיעון ובודאי לא פירוט בסוגיה זו); ועוד.

אין סתירה בין טענה כזו לבין ההלכה אליה הפנו המשיבות, כי יש מקרים בהם מחדלו של בעל דין יצדיק דחיית בקשה לביטול פסק דין גם אם הראה הגנה לכאורית: "...יש להתייחס, כידוע, לשתי שאלות: ראשית, מה הטעם למחדל בגינו לא הוגש במועד כתב הגנה... שנית, האם העלתה הנתבעת טענות הגנה המצדיקות בירור... לשאלה השנייה מבין השתיים יש ליתן, בדרך כלל, משקל רב יותר מאשר לשאלה הראשונה. יחד עם זאת, יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השנייה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008), סע' 6 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) גרוניס); ור' למשל גם: עניין עובד, סע' 8.

בתצהיר שצורף לבקשה אין היתייחסות שיכולה ללמד על היבט כספי בלתי הפיך.

...

ככל שהטענה לנזק בלתי הפיך מתייחסת לכך שפסק הדין לא יבוטל, טיעון כזה לוקה אף הוא ולו משום שאין הסבר של ממש לגבי קושי לקיים את התנאים תוך שמירה על זכויות באופן שיוביל מחד גיסא לביטול פסק הדין אך גם יאפשר מאידך גיסא את השבת הפקדה (וכל תשלום אחר) ככל שהערעור מתקבל.

לאלה אוסיף כי כפי שנזכר בהחלטה מיום 15.2.2024 בה ניתן צו ארעי, היה קושי בהגשת בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שניתנה כחודש קודם לכן, רק ערב המועד האחרון שנקבע לביצועה; "התקופה הקצובה בדין להגשת מסמך אינה השיקול היחיד בכגון אלה. בנסיבות מסוימות די היה במועד הגשת בקשה מסוג זה על מנת שלא להיעתר לה" (שם).

הערעור נדחה.