דומה, כי בשלב זה יש מקום לדחות את הבקשה ולו בשל האיחור בהגשת ההיתנגדות מקום בו כבר ידע שיש נגדו הליך תלוי ועומד, וגם לפי קו זה היה צריך להגיש תוך 30 יום, כמו גם מאותו רציונל שמוגשת בקשה לביטול פסק דין תוך 30 יום מהיום שנודע לו כי יש פסק דין נגדו לאחר שניפתח תיק ההוצאה לפועל בגינו, ולא להשתהות.
עם זאת, בשים לב לרגישות העניין נוכח האיחור בהגשת ההיתנגדות ב-24 שנים, דבר המהוה נזק ראייתי לשני הצדדים ביכולת להוכיח מסירה או אי מסירה (כשהנטל דוקא על הנתבע לסתור חזקת מסירה והנטל על התובע להוכיח כי ביצע מסירה כדין וברי כי יש מי שניפגע בשל חלוף הזמן משיכול והנתבע נקלע לסיטואציה לא לו ואכן לא ידע דבר ומתקשה להוכיח בשל חלוף הזמן וכך גם ביחס לתובע שהסתמך על סופיות הדיון אם כי במקרה דנן לא מדובר בתובע המקורי ולא ידוע מתי נפטר ולכן קיים קושי לטעון להסתמכות בנו מנגד עת גם לא גבה דבר אלא אוחז בזכות, הלכה למעשה, וממילא המידע בכללותו מלכתחילה לא היה מצוי בידו) – אדון גם בשאלה האם ההיתנגדות הוגשה במועד בשל אי המצאה כדין וככל שלא הוגשה במועד, האם מטעמי שקולי מדיניות משפטית היה מקום להעתר לה ובכלל זה ייבחנו סכויי ההיתנגדות עת יש להם משקל ממילא עת בוחנים הארכת מועד מקום בו לא הוגשה ההיתנגדות עם היוודע תיק ההוצאה לפועל (באנלוגיה לכך שיש לבחון האם בקשה לביטול פסק דין הוגשה במועד תוך 30 יום ואם לא, האם יש להעתר לבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ובכלל זה נבחנים דרכי ההמצאה ומקום בו אין חובה מן הצדק, גם סכויי ההגנה ולאחר מכן, מקום בו עוברים את המשוכה הראשונה יש לבחון האם יש לבטל לגופו את פסק הדין (להבדיל מבקשה להארכת מועד) – האם ישנה חובה מן הצדק בכל הנוגע לדרכי ההמצאה ואם לא, האם מטעמי מדיניות שיפוטית יש להעתר לביטול פסק הדין ובכלל זה נבחנים גם סכויי ההגנה).
לאחר מכן, לדבריו שלו, תוך לכל היותר שנה, יצא את הארץ וחזר לאחר 14 שנה ולא כתב כי יצא וניכנס לישראל במהלך אותה תקופה ולכן גם אם טוען שהתובע לא פעל למצות את זכויותיו בתיק והתיק נשאר פתוח בהוצאה לפועל וצבר ריבית הרי שלשיטתו כלל לא היה בארץ ולא מסר שהיו לו חשבונות בבנק בארץ ובודאי לא עבד בארץ שניתן לבחון עיקול על משכורת, הרי שאין כל משקל להגבלות בתקופה ששהה בחו,ל משלא משפיעות עליו, והראיה שכשחזר לישראל, תוך חודשיים קיבל עיקול על חשבונותיו ואז התעורר לפעולה.
יוער כי כב' הרשמת קבעה בהחלטה אליה מפנה הנתבע מיום 10.2.21 כי החייב ראה שהתיק ניפתח בשנת 1999 ולכן לא ניתן להורות על סגירת התיק בהיעדר תשלומים בתיק ולפי החלטה שניתנה כבר ביום 27.12.20 כשהנתבע כבר היה מיוצג, היה על החייב להגיש שאלון, כתב ויתור סודיות ומסמכים התומכים בבקשתו למתן צו חיוב ו"החייב לא פעל בהתאם ומגלה זילות בהחלטות הוצאה לפועל" אולם אל מול זאת ידע להגיש בקשה לסגירת התיק בשל התראה של חוסר מעש והזוכה לא נתן תגובתו בהתאם להחלטת ראש לישכת ההוצאה לפועל מיום 9.11.20 , היינו כי כפי שידע על ההתראה מיום 9.11.20, כך ידע גם על ההחלטה מיום 27.12.20 ולא הגיב (דבר שגם מלמד על היתנהלותו כפי שביטאה זאת כב' הרשמת, גם בתיק דנן).
...
לקחתי בחשבון כי הנתבע מיוצג על ידי הסיוע המשפטי וכי אין ידו משגת וזאת מבלי לבדוק חקירת יכולת משאין זהו ההליך לכך, אולם בשים לב לגובה החוב ובשים לב להגנה הדחוקה ולאיחור הממשי בהגשת ההתנגדות ומבלי להתייחס לכך שההמצאה הייתה כדין ומוכנה אני להניח שלא קיבל את דבר הדואר אולם כשידע הוא ישב בחיבוק ידיים ללא הוכחה כי ארבעה חודשים נבצר ממנו בכל דרך להגיש התנגדות או לחפש סיוע משפטי או לפנות להוצאה לפועל וכל שכן לאחר שכבר קיבל סיוע משפטי, המתין עוד מספר חודשים, במקום לזעוק ולהזדרז ולפעול בנושא – אני סבורה כי סכום ההפקדה הוא ריאלי בנסיבות העניין.
בזיקה לאמור בתנאי ב' דלעיל, אודה כי סברתי שיש לדחות את הבקשה וזאת מטעמי השיהוי שבהגשת התנגדות, כל שכן מיום הידיעה בפועל לשיטת הנתבע.
סוף דבר.
