ביטול פסק דין מטעמי צדק עקב אי צדק שנעשה כלפי אחד הצדדים

ביטול מן הצדק ייעשה מקום שבו נפל פגם בהליך ההמצאה, שעל יסודו ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד, ועצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה מבלי שבית המשפט ישקול אם הייתה ההחלטה נכונה לגופו של עניין, אם לאו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח(1) 395, 397 פסקה 5).

בעניינינו, לא מתקיימת עילה לביטול פסק הדין מחמת הצדק, שכן לא נפל פגם בזימונה של המבקשת לדיון, שנקבע בנוכחותה ובתאום עימה.

גם סכויי ההצלחה הקלושים בעירעור, מעלים, כי אין הצדקה להחזיר את ההליך לדיון שיוביל בסופו של יום למתן אותו פסק-דין.

...

מעיון בכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי סיכויי ההצלחה של המבקשת בערעור קלושים, ולא יהיה בביטול פסק הדין, כדי לשנות מן התוצאה הצפויה בסוף ההליך אם יישמע.

אוסיף עוד, כי בחינת הבקשה גם בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן - התקנות החדשות), שנכנסו לתוקף לאחר שההליך הוגש, מובילה לאותה מסקנה.

סוף דבר; הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות - נדחית.

בראש וראשונה, טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק בשל אי המצאת ההחלטה מיום 5/1/21; בשל כך שלא חלפו 10 הימים האחרונים שנקצבו להגשת תצהירים; בשל פסיקת סעד שלא נתבקש בתביעה ונכלל בבקשה לפסק דין במעמד צד אחד במחטף, בחוסר תום לב ותוך הפרת החובה המוטלת על מבקש סעד במעמד צד אחד.

הנתבע, לא הגיש תצהיריו על אף אורכות רבות אשר ניתנו לו לבקשתו ומיוזמת בית המשפט ואל נוכח היתנהלותו בהליך, כאשר היתעלם – על פי הבקשה מטעמו – מההליך שהתנהל בעיניינו, גם לאחר החלטה זו וגם לאחר פסק הדין שניתן בעיניינו, ניתן לקבוע כי היתנהלותו מגעת כדי "שימוש לרעה בהליכי משפט". בעיניין זה יצויין כי תק' 4 שכותרתה "שימוש לרעה בהליך שפוטי" קובעת כי "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זה פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". בשים לב כי מדובר בתיק לשון הרע, העוסק בפוסט בפייסבוק ולהתנהלות המתוארת לעיל, הנתבע היתעלם מהחלטות בית המשפט ומהמועדים אשר נקבעו לא אחת, ובודאי אינו יכול לזקוף את אי ידיעתו על אי קיום הוראה או אי עמידה במועדים לזכותו.

...

לא שוכנעתי באמיתות טענות המבקש הנוגעות לכך שלא היה מודע למועד ולחובה להגיש תצהירים מטעמו וטענות אלו, לא נתמכו בראיות מספיקות.

לאחר שעיינתי במכלול הראיות שלפניי ושקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי לקבל את טענת המבקש שלפיה הנתונים או הטענות או ההוכחות אשר בידיהם, מגלים למבקש, על פני הדברים, סיכויי הגנה – ולו בדוחק.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין וקובעת כי פסק הדין יעמוד על כנו.

על המבקש הוטל קנס בגין עבירה מיום 13.1.20- בגין אי חגירת חגורת בטיחות, וזאת בנגוד לתקנה 83 ב (א) לתקנות התעבורה.

ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8: "יוצא שאם עלול להגרם למבקש עוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נידרשת סיבה מוצדקת להעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...". אין חובה לידון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

בחנתי את טענותיו של המבקש: אין חשש לעיוות דין: בסעיף 6 לבקשה נכתב כך: " לא מן הצדק להרשיע את המבקש בעבירה שהנו כופר בביצועה וכן הגיש בקשה להשפט בגינה בהתאם וזאת בטרם מתן לו את ההזדמנות להשמיע את טענותיו כנגד העבירה" התצהיר שצורף לבקשה הוא תצהיר אימות, אך התצהיר לא הוסיף פרטים עובדתיים לבקשה.

ראו בעיניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הצבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור: המבקש לא הוכיח שהגיש את הבקשה למפנ"א לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עוות דין במידה ולא יינתן לו יומו – והמבקש אף מודה בבצוע העבירה בפני השוטר; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האנטרס הצבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לכן, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

...

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה המבקש לא הגיש בקשה להישפט למעט בקשה זו, המשיבה ציינה כי המבקש יכול היה להגיש בקשה להישפט משלא פעל כך יש לדחות את הבקשה.

אולם בניגוד לאמור בבקשה, עיון בדוח מלמד כי בתגובתו של המבקש לשוטר, לא כפר בעבירה שמיוחסת לו, אלא הודה בביצועה: מתוך דברי הנהג – בדוח: "אתה צודק אני מתנצל אבל תתחשב בבקשה צודק" מתוך הצילום במקור : לכן אני קובע כי אין כל חשש ממשי לעיוות דין.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור: המבקש לא הוכיח שהגיש את הבקשה למפנ"א לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו – והמבקש אף מודה בביצוע העבירה בפני השוטר; מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש; לכן, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

גם לו מצינו כי לא אחרה את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, הרי שאיני סבורה כי יש לבטל את פסק הדין בשל חובת הצדק בגין אי המצאה כדין של כתב התביעה נוכח טענתה כי חתימתה זויפה.

עינינו הרואות, כי ההחלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהיעדר הגנה, אם לאו, מסורה, על-פי התקנה, באופן מפורש, לשיקול דעת בית המשפט; התקנה אינה מטילה חובה לעשות כן. ודוק: אף אם צודק נתניהו בטענתו, שלפיה ברוב המקרים הנטייה היא לאפשר את ביטול פסק הדין, תוך פסיקת הוצאות – ואכן, "בפסיקה ניכרת מגמה להיעתר לבקשות לביטול פסק דין בהיעדר הגנה" (ע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה, פסקה 12 [פורסם בנבו] (27.11.2014); (להלן: עניין אהרון)) – אין בכך כדי ללמד כי כך נפסק בכל המקרים.

. "גם לגופם דברים, לא היה מקום להיעתר לבקשה. כידוע, "פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או במעמד צד אחד ניתן לביטול כאשר הדבר 'מתחייב מן הצדק', למשל בשל פגם בהמצאה, או מכוח שיקול דעת בית המשפט [...]. אמות המידה לבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מכוח שיקול דעתו של בית המשפט נשענות על שני שיקולים: האחד, סיבת אי-הגשת כתב ההגנה, או אי-התייצבותו של בעל הדין לדיון; השני, סכויי הצלחתו של בעל הדין אם יבוטל פסק הדין שניתן [...] בדרך כלל יש לייחס חשיבות רבה יותר לשיקול השני" (רע"א 1788/20 אברג'יל נ' אלקטרז איילנד בע"מ, פסקה 8 [פורסם בנבו] (5.11.2020)).

...

על פי הנטען בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין ובקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בתחילת שנת 2012 גילתה המבקשת לתדהמתה כי בעלה לשעבר מכור להימורים ולפיכך פרץ בינה לבינו קרע עמוק שהוביל להחלטתה להתגרש ממנו אולם בסופו של דבר לא התגרשה ממנו מאחר והתגלה לה כי היא בהריון ממנו.

על פי הנטען בבקשה לביטול פסק דין, בעת הכנת בקשה זו, כאשר נחשפה לכתב התביעה ולחתימות הנחזות להיות חתימתה, "ברור לה כשמש שחתימתה זויפה על ידי נתבע 1 וכי נתבע 1 הטעה את פקידי הבנק לחשוב שהמבקשת חתמה בעצמה". כך למשל חלק מהמסמכים נחתמו בימים שונים וחלק נחתמו לכאורה על ידיה בסניף נתניה שם היא התגוררה בעת החתימה על הערבות וחלק ממסמכי ההלוואה נחתמו על ידיה כביכול בסניף גלילות בהרצליה, "כאשר כף רגלה של המבקשת לא דרכה שם מעולם". כן ציינה כי בעת הגשת התביעה היו המבקשת ובעלה בקרע חריף שהוביל לגירושיהם ולכן גם אין לה ספק שהוא קיבל את כתב התביעה שיועד לה וחתם בשמה אולם לא מסר לה את כתב התביעה ולא גילה לה עליו "כדי שכתב התביעה לא יגרום לגירושים בין הצדדים דבר שקרה בסופו של דבר לפני מספר חודשים". כן הדגישה כי היא לא יכולה הייתה להיות ערבה מלכתחילה לשום בנק במועד החתימה על הערבות מושא התביעה משלא הייתה לה הכנסה הואיל ולא עבדה וטיפלה בארבעה ילדים קטנים כשהגדול מביניהם הוא בן 6 שמיום היוולדו היא לא עובדת ולא הייתה לה כל הכנסה למעט קצבת ילדים.

סוף דבר.

לאחר שעיינתי בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בבקשה לביטול פסק דין, בתגובה לבקשה לביטול פסק דין, בתשובה של המבקשת לתגובה לביטול פסק דין, במסמכים ובתצהירים, בפרוטוקול הדיון שהתנהל לרבות חקירת המבקשת ובסיכומים שכל צד הגיש בהרחבה יחסית, אינני מוצאת מקום להיעתר לבקשה להארכת המועד כמשוכה ראשונה, בשים לב לכך שהייתה המצאה כדין שלא כורסמה, כמו גם לו היינו מתגברים על משוכה זו הרי שעדיין הייתה גם המצאה כדין של התביעה שלא הופרכה ובשים לב לאיזון שיש לערוך בין סיבת המחדל לבין סיכויי ההגנה, באופן שאם סיכויי ההגנה גבוהים ניתן להטות את הכף לכיוון ביטול פסק הדין, הרי שסיכויי ההגנה נמוכים הם עד מאוד.

אלה הם המקרים שבהם היה "כמעט" בטוח שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בביהמ"ש, אלה הם המקרים הדחוקים שבהם בימ"ש עושה חסד עם הנתבע ונותן לו את הרשות בתנאים, דהיינו: "...כאשר 'כמעט' רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי... " (ראו ע"א 9654/02‏ האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ''ד נט (3) 41 (2004)), ועל כן, בשל המחדל שבאי הגשת בקשת רשות להתגונן ובקשה לביטול פסק הדין במועד ולנוכח ההלכה הפסוקה דלעיל, לפיה מונחה בית המשפט לנקוט גישה מקלה כאשר קיימת הגנה, ולו דחוקה (אם כי במקרה דנן אני סבורה כי זו גובלת בהגנת בדים עת עיקר ההתנגדות לכל אורך הדרך הוא בגין טענת זיוף בכל היבט שהוא ובכל שלב של ההליך ובכל זמן חרף פערי הזמן) וכן רוח התקנות החדשות בנוגע לביטול מוסד סדר הדין המקוצר ושיקולי מדיניות שיפוטית, סבורני כי ניתן לאפשר ולהתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות למשיב וכן בהפקדת עירבון ותינתן גם רשות להתגונן (עת שמורה חרף זאת לב"כ התובעת באופן בלעדי לחקור את המבקשת לגופו של עניין במסגרת ישיבה מקדמית קודם לישיבת הוכחות בהתאם למוסכם בדיון בבקשה לביטול פסק דין) באופן שביטול פסק הדין יהיה בכפוף לשני אלו, אשר יבוצעו בתוך 30 יום : תשלום סך של 3800 ₪ למשיב באמצעות באת כוחו.

לחילופין טוענת המבקשת שיש להורות על ביטול פסק הדין מהטעם שזה ניתן ביום 20.07.2023 בפתחה של פגרת ביהמ"ש, והנתבעים 1-2 הגישו הגנתם ימים ספורים קודם לכן (ביום 16.07.2023).

לדידה, סכויי הגנתה איתנים ולא לכאוריים מכיוון שצירופה של המבקשת לכתב התביעה נעשה כלאחר יד כאשר רק סעיף אחד מתייחס אליה ואף אם יימצא שעליה לפצות את המשיב/ התובע בסכום כלשהוא הרי שהראשונה תשופה בסופו של יום על ידי הצדדים השלישיים.

ככלל, העילות האפשריות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הן שתיים: האחת, ביטול פסק דין מחובת הצדק.

ביטול מחובת הצדק באשר לעתירת המבקשת לביטול פסק הדין מחובת הצדק, נוכח אי מסירה כדין לכאורה של כתב התביעה, מצאתי שיש לדחותה מהטעמים המפורטים להלן.

...

ביטול מחובת הצדק באשר לעתירת המבקשת לביטול פסק הדין מחובת הצדק, נוכח אי מסירה כדין לכאורה של כתב התביעה, מצאתי שיש לדחותה מהטעמים המפורטים להלן.

ראשית, נימוקי המשיב בתגובתו מושא החלטתי דנא והנספחים התומכים בהם מעידים על שכתב התביעה הומצא כדין.

ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מיום מסירת החלטתי דנא, שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.