ביטול פסק דין מושג בתרמית וראיות חדשות

כך קבע בית המשפט העליון ב-ע"א 10564/05 גת נ' מתיתיהו,(19.9.2007): "אין מנוס מלהכיר בכך שלעיתים, ומדובר במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד, יש לאפשר תקיפה של פסק דין חלוט. העילה הקלסית לביטול פסק דין אזרחי חלוט הנה זו של תרמית (ראו למשל, ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס, פ"ד יג 449, 454-453 (1958); המ' 445/80 אברהם נ' יוחאי, פ"ד לה(1) 505 (1980); ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית פ"ד נח(3) 1, 17-16 (2004); ע"א 4511/91 רפאל נ' בלום (לא פורסם, [פורסם בנבו] 2.3.94)). כך למשל, ניתן לבטל פסק דין חלוט אם מתברר כי הפסק התבסס על עדות שנימצא לאחר מתן הפסק כי הייתה עדות שקר. הוא הדין אם פסק דין סמך על ראיה דוגמאת מיסמך, אשר הסתבר באיחור כי היה הוא מזויף (ר', שלמה לוין תורת הפרוצידורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 214-213 (1999); וכן ר', דנ"א 79/01 עין-גב נ' מקורות חברת מים בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו] 29.11.01); רע"א 261/97 רפי ומתי יהושוע שיווק והפצה בע"מ נ' שאול (לא פורסם, [פורסם בנבו] 14.1.98)). דוגמאות אלה בהחלט מבהירות מדוע אין לאמץ כלל נוקשה ומוחלט לפיו לעולם לא ניתן יהיה לתקוף פסק דין חלוט. ייתכן, שגם במקרה בו נתגלו ראיות חדשות, שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה לפני שניתן פסק הדין, רשאי בית המשפט לבטל פסק דין חלוט (ע"א 4682/92 עיזבון עזרא נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נז(3) 366 (2003))". בית המשפט העליון בעיניין טורג'מן קבע, כי תביעה לביטול פסק דין בעילה של תרמית תיתקבל בהתקיים שלושה תנאים: אמינות לכאורית, חיוניות הראיה, ראיות חדשות ושקדנות סבירה כדלהלן: בשלב הראשון - על התובע המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח, כי קיימות ראיות בעלות אמינות לכאורית או משקל ממשי המבססות את עילת המירמה.

לא היה לי מושג על מה חתמתי, סמכתי על בעלי.

...

ההליך חזר לבית הדין, נשמעו העדים, קיבלו 90% ונותרו 10% וגם על כך הוגש ערעור, והערעור נדון, כך שלא מדובר בפס"ד חלוט, עם עיכוב ביצוע הרשעה ואני לא מורשע.

המסקנה המתבקשת העולה מכל האמור לעיל היא, שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הניחו תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענת המרמה.

על כן התביעה נדחית.

במהות וכפי שינומק בהמשך, התובע מבקש לערוך "משפט חוזר אזרחי" לא בשל תרמית או ראיות חדשות שהתגלו, אלא בשל האופן בו היתנהל ניסיונו להשיג על פסק הדין, לרבות בחירות שביצע והנחות שהניח במסגרת זו ושהתגלו בדיעבד כלא-מוצלחות.

ועם זאת, פיתרונו של קושי זה לא יכול להמצא בפריצת גדרותיה של סמכות הערכאה הדיונית להורות על ביטולו של פסק דין חלוט, תוך יצירת ערוץ חדש לעריכת "משפט חוזר אזרחי". זאת, לא במצבי רמיה או גילויין של ראיות מהותיות שעשויות לשנות את ההכרעה, אלא נוכח טענות המבוססות על שקולי צדק כלליים, בדגש על טיעון להשלכות לא צודקות של פסקי דין ובניסיון לשלול מהם את תוקפם כמעשה בית דין מחייב.

אך הוא חייב להיות מונח על תשתית של דין" (בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה, מתוך חוות דעתה של כב' השופטת (דאז) א' חיות (19.9.12)).

...

ביום 14.9.14 נתן בית המשפט המחוזי את ההחלטה הבאה: "מתגובת המערער עולה כי כיום מקובלת עליו עמדת המשיב (בסעיף 16 לכתב ההגנה) בדבר חוסר הסמכות העניינית של בית משפט קמא לדון בתביעה. ממילא, בירור הערעור הנו אקדמי. בטרם יימחק הערעור מטעם זה, ניתנת אפשרות תגובה למשיב עד ליום 21.9.14". הנתבע 1 לא הגיב להחלטה, ביום 23.10.14 הגיש התובע בקשה למתן החלטה, וביום 23.10.14 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות.

מסקנת בית המשפט עסקה אפוא בעצם החזקת הנתבעים בנכס, תוך שלילת הטענות שהציג אז התובע לעניין זה. המסקנה נשענה על מספר ראיות ובהן מסמך ארנונה שאינו במחלוקת מ-1980, ששימש לקביעה לפיה ההחזקה התרחשה לכל המאוחר מ-1980.

הכרעה התביעה נדחית.

רקע התובעת (להלן: סוליקה) הגישה נגד הנתבעת תביעה לביטול פסק דין חלוט ולקיום משפט חוזר בטענה להתגלותן של ראיות חדשות, תרמית והעלמת עובדות.

אין זאת אלא שהמונח "שקידה סבירה" שורבב לדיון על ידי סוליקה כדי ליצור מצג שוא כאילו היא עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לביטול פסק דין.

...

לטענתה בהתאם לחוק העמותות על עמותה לדווח על כל אירוע משמעותי וכיוון שהעמותה לא ציינה בדוחותיה את אירוע המעילה המסקנה המתבקשת היא שלא הייתה מעילה רבת משמעות.

בעניין טורג'מן סיכמה כב' השופטת ע' ארבל את התנאים שהתגבשו בפסיקה שבהתקיימם ניתן להיעתר לבקשה לביטול פסק דין עקב תרמית.

סוף דבר אני נעתרת לבקשה ומורה על סילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה כמבוקש.

בכל הנוגע לטענות בקשר לסיכול העדות, עו"ד אלונזו מציין בחוות הדעת המשלימה כי קיימת עילת תביעה פדראלית לביטול פסק דין חלוט בטענת תרמית או היתנהגות לא הולמת של הצד השני לתביעה, הקבועה ב- Rule 60(b) of the Federal Rules of Civil Procedure, שכותרתו "Relief From Judgment or Order" וזו לשונה: "On motion and upon such terms as are just, the court may relieve a party or his legal representative from a final judgment, order, or proceeding for the following reasons:

לפי החריג שאותו בקשו התובעים להחיל, הודעה שנמסרה מחוץ לכותלי בית המשפט היא קבילה אם היא נגד האנטרס " "against interest של נותן ההודעה, בהתאם לכלל 804(b)(3) ב -Fed. R. Evid. (עמ' 40 לפסק הדין בתביעה המקורית). בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי השמוש בחריגים לכלל הפוסל עדות שמיעה אפשרי רק כאשר מוסר ההודעה הוא"unavailable" והתובעים לא הוכיחו כי מסלמאני היה unavailable כמשמעותו של מונח זה בדין האמריקאי.

משהסכימו שני המומחים שאין מניעה מבחינת הדין בארצות הברית להעלות את הטענות בעיניין סיכול העדות וקיומה של ראיה חדשה בפני פורום בארצות הברית במסגרת בקשה לביטול פסק דין (וראו גם עדותו של פרופ' סטיינמן בעמ' 8 שו' 10-6), לא מיתקיים החריג לכלל הפורום הנאות שצויין בפיסקה 20 לעיל.

...

זאת משום שההודעה של מסלמאני איננה כוללת הודאה באשמה מצד מסלמאני ולכן לא חל החריג של הצהרה בניגוד לאינטרס " "Statement against interestבהתאם לכלל 804(b)(3). התובעים חזרו על טענותיהם בפני ערכאת הערעור שקבעה בפסק דינה מיום 13.12.2016 כי מבלי להכריע בשאלה האם מסלמאני היה unavailable על מנת להחיל את החריג של הצהרה בניגוד לאינטרס של המצהיר, היה על התובעים להוכיח כי אדם סביר היה מגיע למסקנה שההודעות של מסלמאני במשטרה מעמידות אותו בפני סיכון לחוב מבחינה אזרחית או פלילית ברצח של המנוח. ערכאת הערעור בחנה אף היא את ההודעות והגיעה למסקנה כי הן אינן חושפות את מסלמאני לחבות אזרחית או פלילית בפרט בשים לב לכך שהם נאמרו כאשר מסלמאני נתון במעצר ויש חשש שהוא הפליל אחרים על מנת לרצות את הרשויות שעצרו אותו (עמ' 20 לפסק הדין בערעור. ערעור נוסף נדחה ביום 2.10.2017 ללא הנמקה).

זוהי גם הציפייה הסבירה של הצדדים וגם מבחן השיקולים הציבוריים והרצון שתובענות יידונו בבית המשפט המכיר את החוק שחל בעניינן, מובילים כולם למסקנה שהפורום בישראל אינו הפורום הנאות.

סוף דבר אני מורה על מחיקת התביעה על הסף מחמת פורום לא נאות.

נטען כי בתביעה הנוכחית מייחס התובע לקבוץ מעשה תרמית בכך שלטענתו מנהל הקהילה של הקבוץ דאז, מר אמיר רוכל העיד עדות שקר בסעיפים 10-11 לתצהיר שהגיש שם. נטען כי על מנת שיזכה התובע בסעד של ביטול פסק דין בעילת תרמית, עליו לעמוד (לפי שנקבע בע"א 6019/07 משה תורג'מן נגד אחים עופר (ניהול) בע"מ פד"י סג (3) 612 (2010) ) בשלושה תנאים והם: קיומן של ראיות בעלות אמינות לכאורית.

הקבוץ היפנה להגדרת המונח "תרמית" בסעיף 56 לפקודת הנזיקין וטען כי הגדרת התובע למונח זה שגויה, שכן, העובדות בתצהירו של מר אמיר רוכל הנ"ל מגובות בראיות שהתובע עצמו צירף לכתב תביעתו דנן.

נאמר כי לבד מכך שהתובע לא הציג ראיות חדשות, הוא הסתיר את העובדה שבכתב העירעור שהוגש על ידו לבית המשפט העליון הוא העלה את טענת המירמה בסעיף 6 לערעור וזו נדחתה.

...

לא יהיה מיותר לציין גם כי התובע אכן העלה את טענת המירמה בערעורו לבית המשפט העליון ובסופו של יום נדחה ערעורו הנ"ל (כולל טענת המירמה שבו) בהסכמתו, קרי, מתקיים מעה בי-דין לפיו מנוע התובע מלטעון לעניין המירמה בשנית.

לאור כל האמור, יש לדחות התובענה על הסף וכך אני מורה.

התובע ישלם לקיבוץ הוצאות הבקשה בסך כולל של 5,000 ₪.