ביטול פסק דין לאחר שנים בשל שינוי נסיבות מהותי

בבסיס הבקשה טענת התובע לשינוי מהותי בנסיבות, המצדיק לדידו עיון חוזר, הבא לידי ביטוי בכך שהנתבע הגיש כנגדו תלונה ללישכת עורכי הדין אשר בעטיה הוחלט להעמיד את התובע לדין משמעתי (העתק החלטת ועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין מיום 12/07/22 צורף לבקשה).

התובע הדגיש כי הנתבע הגיש את התלונה בחלוף שנים מאז ניתן פסק הדין ורק לאחר שנודע לנתבע כי התובע עומד להגיש כנגדו את התביעה דנן.

וכך, בתגובה שהגיש בתאריך 01/12/22: "במועד הגשת הבקשה המקורית טרם התקבלה עמדת הלישכה לפיה הוחלט על הגשת התלונה ומסיבה זו לא הוברה בחשבון כאשר ברור כי יש בה כדי לגרום למבקש נזק בלתי הפיך הרי כל עונש שייגזר על המבקש, ככל ויימצא אשם, אין אפשרות לבטלו באופן רטרואקטיבי לאחר קבלת התביעה ובטול פסק הדין" .

בכל הנוגע למאזן הנוחות הכף נוטה לטובת הנתבע ולא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות את עיכוב ביצוע פסק הדין.

...

דיון והכרעה: דין הבקשה להידחות.

שנית - גם אם נניח שהעובדה החדשה היא קבלת התלונה (במובחן מעצם הגשתה) אזי, לגופה, אין היא מביאה למסקנה לפיה יש לעכב את ביצוע פסק הדין שכן כל אימת שתלונה מעין זו מוגשת – יתכן ותתקבל היא ויתכן שתידחה.

התוצאה: סיכומו של דבר, לאור כל אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

תמצית טענות האם: מנגד טוענת האם, כי תביעת האב למתן סעד הצהרתי לביטול פסק דין להגירה דינה להדחות, שכן אין בית משפט מוסמך להצהיר על בטלותו של פסק דין שניתן על ידו וסמכותו מוגבלת לבדוק האם יש מקום לבטלו ככל שמתקיימות עילות ביטול הקבועות בדין, או לשנותו בהתקיים שינוי נסיבות מהותי.

ואולם לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירתם, עיון בעמדת האפוטרופא לדין ובתסקיר מיום 10.4.22, מצאתי כי חרף הקבוע בפסק הדין, אין להתיר בשלב זה את הגירת הקטינה לרוסיה, וזאת בשל שינוי נסיבות מהותי שחל לאחר מתן פסק הדין.

חזוק לכך ניתן למצוא אף באמור בתסקיר מיום 10.4.22, המתאר כי לאחר הנתק שנוצר בין האב לקטינה למשך מספר חודשים, הסתגלותה של הקטינה לזמני השהות עם האב "הייתה מורכבת ולא קלה". העו"ס ציינה כי הקטינה חוותה "היסתגלות לא קלה" לחידוש המפגשים עם האב, "שבא לידי ביטוי בכך שבתחילת שנת הלימודים, בימים בהם הגיע האב לקחת את הקטינה מהגן, הגיבה לבואו בבכי מלווה בצרחות. צוות הגן סייע לקטינה ולאב בתיווך המעבר לאב והפיכתו לנעים וחלק". עוד צוין בתסקיר, כי מזה מספר חודשים "יש שיפור משמעותי בתגובות של הקטינה לבואו של אביה. הקטינה שמחה מאוד כאשר אביה בא לקיחתה, נגשת אליו, מחבקת אותו ומביעה שמחה כלפיו". יצוין כי האם לא ביקשה לחקור את העו"ס על תסקירה, אף לא לעניין סוגיה זו. עצם הנתוק בקשר בין האב לקטינה, שהתרחש לאחר אישור ההסכמות ומתן פסק הדין ובנגוד לקבוע בו, וחידושו תוך מאמצי היסתגלות שנדרשו מן הקטינה, מהוים שינוי נסיבות מהותי המצדיקים את היתערבות בית המשפט ביחס לשאלת ההגירה ומועדה.

...

תמצית טענות האם: מנגד טוענת האם, כי תביעת האב למתן סעד הצהרתי לביטול פסק דין להגירה דינה להידחות, שכן אין בית משפט מוסמך להצהיר על בטלותו של פסק דין שניתן על ידו וסמכותו מוגבלת לבדוק האם יש מקום לבטלו ככל שמתקיימות עילות ביטול הקבועות בדין, או לשנותו בהתקיים שינוי נסיבות מהותי.

בענייננו, האב לא עמד בנטלי ההוכחה הכבדים לביטול הסכם ולפיכך דין התביעה להידחות.

אני מקבלת את עמדת האפ' לדין לפיה בהתחשב ב"זמן ילד", מדובר בפרק זמן משמעותי בו לא ניתן היה לבסס דמות אב בחיי הקטינה, ולפיכך מדובר בשינוי נסיבות מהותי שהתרחש לאחר אישור ההסכם ומתן פסק הדין.

לפיכך אני מורה כי הקטינה לא תוכל להגר בשלב זה לרוסיה, על אף הקבוע בפסק הדין מיום 7.3.21.

אף אם נראה בבקשה להשבת החייב להליך, כבקשה לעיון חוזר בפסק הדין שניתן, הרי שסמכותו של בית המשפט של פשיטת הרגל לשוב ולעיין בהחלטות ובצווים שניתנו על ידיו, מעוגנת בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980, ולא שוכנעתי כי מתקיימת בעיניינו עילה מבין העילות שהוכרו בפסיקה (שינוי נסיבות מהותי או טעות טכנית ברורה) לעיון מחדש (ראו רע"א 962/20 אחמד מוחארב נ' עו"ד שמואל מיכאל – מנהל מיוחד לנכסי החייב, 8.7.2000).

בנסיבות כאן, וכמפורט לעיל, החייב לא פעל כפי המוטל עליו ולא הסיר את מחדליו במשך שנים ארוכות גם לאחר שניתנו לו הזדמנויות חוזרות ונישנות לעשות כן. ביטול פסק הדין שניתן, משמעו תחילת ההליך מחדש וקיום דיון בבקשה לפשיטת רגל בשנה הששית להליך, והשבת צו הכנוס על כנו, לאחר שנים בהם לא השכיל החייב להפנים את ההזדמנות שניתנה לה להשתקם מבחינה כלכלית, ולא ניצל את היד המושטת לו במסגרת ההליך.

...

אף אם נראה בבקשה להשבת החייב להליך, כבקשה לעיון חוזר בפסק הדין שניתן, הרי שסמכותו של בית המשפט של פשיטת הרגל לשוב ולעיין בהחלטות ובצווים שניתנו על ידיו, מעוגנת בסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980, ולא שוכנעתי כי מתקיימת בעניינו עילה מבין העילות שהוכרו בפסיקה (שינוי נסיבות מהותי או טעות טכנית ברורה) לעיון מחדש (ראו רע"א 962/20 אחמד מוחארב נ' עו"ד שמואל מיכאל – מנהל מיוחד לנכסי החייב, 8.7.2000).

נזכיר כי בפסק דין אלקצאצי הידוע (ע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי) הרלוונטי בעקיפין לענייננו נקבע כי אין לאפשר פניה חדשה להליך של פשיטת רגל במקרה של ביטול כינוס עקב מחדלי החייב מיד לאחר ביטולם בהליך הראשון ואין מקום לאפשר לחייב להיכנס להליך חדלות פירעון ולצאת ממנו על פי שיקולי כדאיות רגעיים (ראו גם: ע"א 659/11 פטאל נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 1 (3.7.2011)).

איזה תמריץ יש לחייב לשתף פעולה עם בעלי התפקיד, אם פסק דין המורה על ביטול הליך שהתנהל יותר מחמש שנים ללא דיון בבקשת ההכרזה בשל מחדליו של החייב, יבוטל כאשר החייב מתחיל בסילוק מחדליו, להם לא ניתן הסבר, וכשהדבר נעשה מספר חודשים לאחר פסק הדין? איזה תמריץ יש לחייב לפעול לפי הנדרש ממנו, אם יתאפשר לו לשוב לאותו הליך מחדש חרף מחדלים כבדים ומתמשכים, וחרף אין ספר התראות והזדמנויות ? ביטול פסק הדין בשלב זה של ההליך, יש בו כדי לפגוע בתמריץ לשיתוף פעולה מצד חייבים לאורך הליך פשיטת רגל, פוגע באינטרס ההסתמכות של הנושים ואף בזכויותיהם, יש בו במידת בה כדי לעקוף את הלכת אלקצאצי, פוגע בסופיות ההליכים ובאינטרסים המערכתיים הרלוונטיים ויש בו כדי להביא למצב בו "החוטא יוצא נשכר". לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין מיום 19.10.22.

הילכת בע"מ 919/15 - בית המשפט העליון חדד לאחרונה, כי הדרישה בדבר שינוי הנסיבות המהותי בתביעות לשינוי גובה המזונות חלה הן כאשר החיוב נקבע בפסק דין שניתן לאחר הליך משפטי, הן כאשר מקור החיוב הנו בפסק דין שנתן תוקף להסכם גירושין כולל והן כאשר מדובר בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד.

על מהותו וטיבו של השינוי המהותי בנסיבות, עמד בית המשפט בבר"ע 305/08 פלוני נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים]: "פסקי דין למזונות – בקשה לשנותם עקב שינוי נסיבות

האמור לעיל, ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון [ ראה נספח ב' לכתב התביעה] " הופיעו הצדדים ומצהירים כי לאחר שחזרו להיות יחד לאחר גירושין ברצונם להתגרש בגט לחומרא ומציגים הסכם גירושין. הצדדים מצהירים כי קראו את ההסכם בעיון רב, ידוע להם תוכנו ומבקשים מבית הדין לאשרו וליתן לו תוקף של פסק דין. הצדדים הסכימו שהדיין הח"מ ידון בעיניינם, וינתן תוקף של פסק דין להסכם המצורף". מכאן, די באמור בפרוטוקול בכדי להביא לדחיית טענות התובע בעיניין זה. כמו כן, נתתי את דעתי למועד שבו מעלה התובע טענותיו בעיניין זה. כאמור, ההסכם אושר בשנת 2015 ואילו טענותיו של התובע הועלו לראשונה במסגרת סיכומיו שהוגשו בחודש 05/2023 , כך שדי בפרק הזמן שחלף בכדי להצדיק דחיית טענותיו של התובע.

עוד הורה בית המשפט על עיכוב החיוב בדמי המזונות עד למתן החלטה [ ראו נספח ג' לכתב התביעה] אולם תביעה זו נמחקה ביום 24.7.2017 במסגרת פסק דין בדבר הפסקת התביעה ובטול הסעדים הזמניים [ נספח ד' לכתב התביעה] וזאת בעקבות בקשה שהגיש התובע למחיקת התביעה.

...

על כן, ביום 31.3.2022 ניתן פסק דין בתלה"מ 43743-01-19 שבו נקבע : " 1. בהתאם להסכמת הצדדים, אני קובע כי תביעת האב למשמורת מסתיימת בקיבוע המצב הקיים בו הקטינים שוהים אצל האב עד יום ג' בבוקר. לאחר מכן אצל האם עד יום ו' בבוקר וסופי שבוע לסירוגין. בנוסף, השהות בימי חמישי מתחלפת בין ההורים, כך שההורה שמבלה עם הילדים בסופ"ש שוהה עמם מיום חמישי" [ ראה סע' 1 לפסק דין מיום 31.3.2022, ראה עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 31.3.2022].

טעם זה מחזק את המסקנה אליה הגעתי בדבר דחיית התביעה.

סיכום ותוצאה, נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.