ביטול פסק דין חלוט על ידי מי שאינו צד להליך

התביעה היא למעשה ניסיון לתקוף פסק בוררות, שאושר בפסק דין חלוט, על ידי גורם שאינו רשאי לתקוף אותו על פי דין, משלא היה צד להליך הבוררות.

כמובן, שהנטל להוכחת התביעה ועילות אלה, מוטל לפתחם של התובעים, ואולם המקום לבחון את טענות הצדדים לאשורם, עובדתית ומשפטית, הוא במהלך ניהול המשפט לגופו, כשבשלב זה, אין הצדקה לסלק את התובענה כנגדו על הסף.

לבית הדין לעבודה מוקנית סמכות לידון בתובענה : בבקשה טען ארגון העובדים כי חוק הבוררות מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לבטל או לאשר פסקי בוררות במועדים שנקבעו במפורש בחוק (תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות), אך - לבית הדין לא הוקנתה סמכות בחוק הבוררות לתקן, לבטל או לשנות פסק בוררות במועדים מאוחרים המופיעים במפורש בחוק, ובודאי שלא הוקנתה לו סמכות לתקן פסק בוררות שאושר על ידי בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין.

...

לפיכך, בין אם עסקינן בתובענה כספית אם לאו, ממילא ועל יסוד טענות התובעים, ארגון העובדים הוא נתבע דרוש ואין לסלק את התביעה כנגדו ללא בירור שלה לגופם של דברים.

היאחזותו של ארגון העובדים באמור בסעיף 28 לכתב התביעה בתמיכה לטענתו לסילוק על הסף מחמת חוסר סמכות, אינה מקובלת עלינו.

סוף דבר: לאור האמור, דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד ארגון העובדים, להידחות.

כיום אף קיים צד ג', שאינו צד להליך,, שזכה במיכרז ורכש את המקרקעין.

ב) באשר לסכויי ההליך הלכאוריים בבימ"ש השלום: לבית משפט אזרחי יש סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולים של צדק עדיפים על פני שיקולים של מעשה בית דין.

ג) הסיכוי לביטולו של פסק דין שניתן על בסיס הסכמה, כאשר המבקשים היו מיוצגים על ידי עורך דין, ועורך דין מטעמם הודיע על ההסכמה רק לאחר הדיון,.

ה) באשר למאזן הנוחות: כאשר מדובר בדירת מגורים אכן "מאזן הנוחות" נוטה לרוב לטובת העתרות לעיכוב ביצוע, אך נקבע על ידי בית המשפט העליון: "עם זאת, אין לומר שפסק דין המורה על פינוי בעל דין מדירת מגוריו הוא פסק דין שחלה עליו חזקת "עיכוב ביצוע אוטומאטי", ולא אחת נקבע כי אין מקום לעיכוב ביצועו של פסק דין לפינוי מדירת מגורים, במקרה בו סכויי העירעור נמוכים מאוד ומטים את נטייתו הראשונית של מאזן הנוחות (עע"מ 6417/15 ‏ ‏ דרעי נ' משרד הבינוי והשיכון, פסקה 12 (22.10.2015); ע"א 10702/05 לוי נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (14.1.2007); ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (11.11.2004))". כך נקבע ברע"א 1508/19 לוי נ' רשות מקרקעי ישראל (3.4.2019) סעיף 15.

...

לאחר עיון בטענות המבקשים מצאתי כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתשובה .

לסיכום: א) לפיכך, לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

התביעה היא לביטול חלקי של פסק דין משלים שניתן בהליך קודם שהתנהל על ידי הנתבע 1 (שהנתבעים 2-4 הם נכדיו) כנגד עזבון דוד מויאל ז"ל (שהיה הנתבע בהליך הקודם).

הסעד המבוקש בכתב התביעה הוא "להורות על ביטולו החלקי של פסק הדין המשלים ולצוות על תיקון הרשום בפנקסי המקרקעין כך שהנכס ירשם על שם יהושע ובהמשך יירשם על שם כל יורשיו החוקיים של יהושע". תמצית כתב ההגנה הנתבעים טוענים כי הם בעלי הנכס מזה כחמש שנים של הנכס, וזאת על בסיס פסק דין חלוט של בית המשפט העליון מיום 24.1.2018, (ופרי היתדיינות בת 9 שנים), אשר אישר את פסק הדין המשלים ודחה את העירעור בגינו.

מה גם שבמקרה דנן אין המדובר בבקשה למשפט חוזר, שכן המבקשים את ביטול פסק הדין לא היו צד להליך הקודם.

חרף האמור, עדיין יש אפשרות כי אילו הנתבעים היו מביאים בפני בית המשפט בהליך הקודם את מלוא העובדות לגבי צאצאיו של יהושע שמול ז"ל, כפי שמחובתם היה לעשות, היה בית המשפט מגיע לתוצאה אחרת, הן בהקשר למעמדו של בכור שמול ז"ל כמי שאינו יורש בלעדי והן בהקשר לכך שלא הוא לבדו רכש בעלות מכוח חזקה נוגדת.

...

לא מצאתי כי בשלב זה עלה בידי הנתבעים להראות כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.

טענת הנתבעים לסילוק על הסף מחמת חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט נטענה בעלמא וללא כל בסיס, ודינה להידחות.

סוף דבר הבקשה לסילוק התביעה על הסף- נדחית.

התובעים שהם בעלי מחצית הזכויות הנותרות בקרקע לא היו צד להליך הגישור שנעשה מאחורי גבם וזכויותיהם נגזלו מהם בפסק הדין; התובעים גם לא היו צד להליך בבימ"ש שאישר את הסדר הגישור בפסק הדין השני; לו היה בית המשפט מודע לכך שרמ"י אינה חלק מהסכם הגישור ונמחקה ממנו, לא היה מאשר את הסדר הגישור; מכח דוקטרינת "מעשה בית דין" פסק הדין הראשון מקים מחסום דיוני בפני בעלי המקרקעין המונע היתדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעה במסגרתו; פסק הדין השני ניתן תוך הטעיית בית המשפט על ידי הנתבעים והמגשר; פסק הדין הראשון עומד על כנו ומחייב את הצדדים לו ואת יורשיהם ואיש לא יכול להעלות במסגרת היתדיינות אחרת ביניהם טענה העומדת בסתירה לקביעה זו. הליך הגישור היתעלם מזכויות התובעים בקרקע; על המגשר היה להיתחשב בזכויותיהם ולא להמליץ על הסדר אשר משמעותו הפקעת זכויותיהם; על המגשר היה להודיע לתובעים על הליך הגישור ולזמנם לקחת חלק בישיבת הגישור; המגשר והנתבעים הסתירו מבית המשפט את מתן פסק הדין הראשון והתשריט שאושר במסגרתו ופסק הדין השני ניתן תוך הטעיית בית המשפט; למגשר ולנתבעים הייתה חובה להודיע לבית המשפט על קיומם של בעלי זכויות נוספים בקרקע ולבקש מבית המשפט לזמנם לגישור.

כל חלוקה הקיימת בקרקע הינה על בסיס הסכמות שהתקבלו על ידי מי מהצדדים השונים (ככל שאלו אושרו על ידם) ואינה סטאטוטורית.

הפסיקה הרחיבה והכירה באפשרות ביטול פסק דין חלוט בשל ראיות או עובדות חדשות שהתגלו גם ללא שנטענה מירמה (ע"א 6019/07 משה טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, סג(3) 612, 619-622 (25.2.10); ה"פ (מחוזי ת"א) 41165-10-18 יאלי הרן נ' עריית חולון, פס' 26 לפסק דינה של כב' השופטת רחל ערקובי (10.6.19); ע"ר 68955-03-16 א.ד נ' ס.ש, פס' 29 לפסק דינה של כב' השופטת הילה גורביץ שינפלד (27.2.17)).

בפי התובעים שלוש טענות עיקריות המצדיקות לטענתם את ביטול פסק הדין השני: האחת - פסק הדין השני בטל מעקרו בהיותו נוגד את פסק הדין הראשון ואת תכניות החלוקה אשר חלות על הקרקע; השנייה - התובעים לא היו צד להליך בבימ"ש ולהליך הגישור אשר פוגע בזכויותיהם במקרקעין מכח פסק הדין הראשון; השלישית - הנתבעים הטעו את בית המשפט כשהסתירו במעמד אישור הסדר הגישור בפסק הדין השני את דבר קיומו של פסק הדין הראשון ומחיקת רמ"י מהליך הגישור.

טענת הנתבעים בעיניין סמכות עניינית בסעיף 34 לכתב ההגנה של הנתבעים 2-6 נטען, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בתובענה מקום בו הצדדים אינם בני מישפחה ואין מדובר בסכסוך שמקורו ביחסים המשפחתיים.

...

כך גם לא שוכנעתי, כי יש בתעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק מאת מהנדס הוועדה המקומית לתו"ב מר אפלמן כדי לשנות ממסקנתי זו. עמדת הוועדה המקומית לתו"ב כעולה מתעודת עובד הציבור מתבססת על שיקולי מדיניות (סע' 2.1-2.2 שם; פרוט' 14.11.22 עמ' 38 שורות 1-19; עמ' 87 שורות 23-28; עמ' 88 שורה 7), אשר אינה עולה במדרג הנורמטיבי על דיני התכנון והבנייה, אינה מחייבת ונתונה לביקורת שיפוטית.

טענת הנתבעים בעניין שיהוי/ התיישנות בהגשת התביעה מהראיות והחקירות לפני שוכנעתי כי עילת התביעה קמה לתובעים במועד בו ידעו לראשונה על התביעות ההדדיות שהתנהלו בין הנתבעים 1-6 לבין עצמם במסגרת דיון בוועדת הערר, בשנת 2016 (פרוט' 14.11.22, עמ' 31 שורות 5-26, 33; עמ' 32 שורות 1-4; עמ' 32 שורות 25-26; עמ' 33 שורות 20-30).

אף על פי כן, יאמר במפורש כי הסמכות לדון בהליך זה, בין בני משפחה שעניינו סכסוך משפחתי מובהק, התנהלו הליכים קודמים בין הצדדים בבימ"ש לענייני משפחה במחוז מרכז - הנה לבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת. סוף דבר התביעה מתקבלת.

הצדדים בקשים לתת תוקף של פסק דין להצהרה זו" (פרוטוקול הדיון מיום 5.12.2004 בתביעה הראשונה) בסמוך להודעה האמורה, ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם) בתביעה הראשונה (להלן: פסק הדין בתביעה הראשונה), ובו נפסק כלהלן: "הנני נותן תוקף של פסק דין להסכמה זו.

עוד צוין בפסק הדין כי עו"ד כמאל זומן על-ידי בית המשפט מאחר שהוא ייצג את התובעים בתביעה הראשונה, אף הוא אינו צד לתביעה השנייה, וכי פסק הדין החלוט בתביעה הראשונה "בעינו עומד". בהמשך לכך, הגישו המערערים בקשה לביטול פסק הדין בתביעה השנייה, בטענה כי פסק הדין ניתן מבלי שהמערערים צורפו כצד להליך וחרף היתנגדותם למתן פסק הדין.

עוד נקבע בפסיקה כי מי שלא היה צד פורמאלי להליך בערכאה קודמת ומבקש להגיש ערעור על פסק הדין נידרש להוכיח כי קיים טעם לכך שלא הצטרף להליך הנידון כבר באותה ערכאה, ולשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין.

...

על רקע מכלול הטעמים האמורים, אני סבורה כי המערערים הם בעלי זכות ערעור על פסק הדין מיום 6.2.2023, על אף שלא היו צד פורמאלי להליך קמא.

לפיכך, הבקשה לסילוק הערעור על הסף נדחית.

אשר על כן, אני מורה כלהלן: המזכירות תשיב למערערים את כתב הערעור, והמערערים יגישו כתב ערעור מתוקן בהתאם לאמור בפסקה 19 לעיל, וימציאו העתקים ממנו למשיבים, וזאת עד ליום 1.2.2024.